כולנו זקוקים לחסד

על יתרונות המגע בטיפול ואימון בעלי חיים

touch

 לראשונה התוודעתי לטיפול במגע כדרך להגברת יכולות למידה, עירנות ופוקוס בספר Control Unleashed  למעשה זו הייתה רק פסקה קצרה שתיארה כיצד יש לעשות עיסוי ושהסבירה כמה הוא יכול לשפר את היכולת של הכלב להרגע ואחר כך לתפקד בצורה מוצלחת יותר באימון.

זה הפתיע אותי, חשבתי שזה בולשיט היפי, זה היה לגמרי לא אינטואטיבי בשבילי. אבל ניסיתי את זה בכל זאת, כי זה באמת לא עלה לי בדבר ולא גרם לכלבים מצוקה או לחץ. וראיתי שעיסוי ומגע בתחילת אימון מגבירים את היכולת של הכלב , כל כלב, להתרכז ולהרגע לפחות פי שניים. ועם הצלחה כה ניכרת אני לא מתווכחת.

אומנם אצלי התחילה ההתעניינות בטיפול במגע מהזווית הצרה של ביצועים אצל כלבי ספורט ואצל כלבים שעוברים אילוף למשמעת. אבל מגע הוא כל כך הרבה יותר מזה. כל כך הרבה יותר. אנחנו לא יכולים לחיות בלי מגע. כולנו, כל בעלי החיים (וגם בני אדם הם בעלי חיים) זקוקים למגע אוהב. אנחנו בפירוש מתים בלעדיו. תינוקות שלא חווים מגע מתים. גורי קופים העדיפו את האם הרכה והחמה בניסוי על פני האם שהייתה עשויה מחוטי תיל למרות שלאחרונה היה אוכל עבורם. מגע הוא הקשר הראשון שלנו לעולם כשאנחנו נולדים. הוא זה שמחבר אותנו לעצמנו ולאחרים.

טיפול בבעלי חיים, לימוד של בעלי חיים, יהיו הם אנשים, כלבים, חתולים או חמוסים, הוא לא קובץ של הוראות או טכניקות או שיטות. זו מערכת יחסים וכמו כל מערכת יחסים גם זו מורכבת, כי בעלי חיים הם מורכבים. ובכלל אילוף יכול להיות דבר הוליסטי, ואולי הוא חייב להיות כזה. אחרת יהיה חסר.

הכלב (כמו כל בעל חי) הוא עולם ומלואו וצריך לבדוק את גופו, רגשותיו, אופן המחשבה שלו, הסביבה שלו ואיך הוא קם ועל איזה צד באותו הבוקר ולא רק מדוע הוא לא יושב מתי שמבקשים ממנו, או מדוע הוא עושה את הפניות במסלול באופן עקום . כלומר, לא להתמקד רק בתפקוד אחד בלבד, אלא להתייחס לכלב כמכלול, כאשר השלם גדול מסך חלקיו

אני כמאלפת שאפתי לחזק התנהגויות שרציתי בהן ולהכחיד אחרות שלא אהבתי והרבה פעמים זה פשוט לא הצליח לי, לא כי עשיתי משהו לא בסדר, הייתי מצוינת, אלא כי הרגשות, הרגשות הם אלו שארבו לי בכל פינה שפניתי ובכל סיבוב שלקחתי ו"הרסו" לי הכל. התעסקתי כל כך באיך ששכחתי את המה. בסופו של דבר הבנתי. רגשות זה הכי חשוב בעולם. להתעלם מהם ולהתמקד בהתנהגות יהפוך אותי לטכנאית בינונית אבל אם אני רוצה באמת להצטיין, הרגשות וההתחשבות בהם יהיו השער להצלחה בהתנהגויות שאלמד.

מגע וטכניקות שונות של מגע יכולות לשפר ביצועים של כלבי ספורט ועבודה ולהגביר יכולות למידה, אבל הן גם יכולות לרפא. הן יכולות להפחית ואפילו להעלים לחץ, חרדה , פוביות, ריאקטיביות (עוררות יתר), לפתור בעיות התנהגות שונות ולחזק קשר ותקשורת בין אדם לחיה. מגע אוהב מגביר אצל בעלי החיים יצור של סרוטונין דופמין ואוקסיטוצין ומפחית רמות של אדרנלין וקורטיזול. למגע יש בהחלט השפעה מרפאת על הנפש והגוף.

מסתבר שהיו די הרבה נשים שחקרו את הנושא לעומק וכולנו נוכל להנות מההשקעה שלהן. בפוסט הבא אני ארחיב בנושא השיטות השונות בטיפול במגע וכיצד אפשר ליישם אותן אצלכם בבית על הכלב שלכם.

אז רק דבר אחד אחרון לעכשיו. כולנו, נתקלנו במשפטים כמו – "אל תלטפי את הכלבה כשהיא מפחדת, כי זה רק יחזק את הפחד שלה". אז במילה אחת – שטויות. בקצת יותר מילים , אלו שטויות מזיקות , ולגמרי לא מקצועיות. ואם אני באמת צריכה להסביר למה (אני צריכה?) אז הנה ההסבר : רק התנהגות אפשר לחזק. פחד הוא רגש, רגש לא נעים וקשה שנגרם ממשהו שהכלב מפחד ומאוים ממנו. ורגש הוא בלתי נשלט .(באותו סיגנון, הערות כמו – את לא צריכה להרגיש ככה , הן מגוחכות באותה המידה) אם תלטפו את הכלב שלכם כשהוא בא לבקש ממכם נחמה ועידוד לא תחזקו את תחושת הפחד שלו, אם כבר משהו מחוזק פה זו ההתנהגות של ההגעה אליכם. מגע שלכם בכלב בזמן שהוא מפחד יכול לעשות אחד משני הדברים – אם הפחד הוא חלש עד בינוני, הליטוף והמגע ירגיעו אותו (תחשבו על עצמכם מקבלים חיבוק כשאתם עצובים). אם הכלב מבועת, המגע לא ישנה לו דבר. הוא ישאר מבועת ולרוב בכלל לא ישים לב למגע שלכם.

כשאנחנו נטפל ברגשות או יותר נכון בשינוי רגש, אנו נתמקד בהתנייה קלאסית, בצימוד שני גירויים אחר אחרי השני, כך שהראשון ינבא את בוא השני. (למשל, הכלב מפחד מילדים על אופניים, נתינת משהו נעים מיד לאחר הופעת הילד על האופניים תגרום לכלב להרגיש בסוף התהליך שילדים על אופניים זה לא רק לא מפחיד אלא לגמרי סבבה) לרוב כשישתנה הרגש תשתנה גם ההתנהגות. הרגש אינו בשליטתו של הכלב אבל כן ניתן לשנותו. וזאת בניגוד לשינוי התנהגות שם הכלב אכן תופס את התוצאות של ההתנהגות שלו כמשהו שנתון בשליטתו.

אם הכלב מגיע אליכם לנחמה ועידוד כשהוא מפחד זה אומר שהוא סומך עליכם ומאמין בכם. ואת האמון הזה אסור לשבור. אם תדחו אותו ותתעלמו ממנו ברגעים בהם הוא צריך אתכם יותר מתמיד אתם תזיקו ליחסים ביניכם עד כדי יצירת משבר אמון.

אם הכלב סומך עליכם ואתם מוכיחים לו שניתן לסמוך עליכם, יש סיכוי שבפעם הבאה חווית הפחד תהיה הרבה פחות קשה , כי יש לו גב בעולם הזה. יש פה מישהו שיהיה כאן בשבילו.

הדברים החשובים באמת (די) סמויים מהעין או ליירה ואני בחוג הישראלי לאג'ילטי

 

אג'ילטי של ה -AKC. מסלול קפיצות

אג'ילטי הוא ספורט, שהומצא בשנות השבעים באנגליה על ידי פיטר לואיס ושאב השראה מספורט הסוסים. זהו ספורט כלבני ועם זאת הוא כל כך הרבה יותר מזה.

אנשי האג'ילטי מסתובבים עם חולצות שכתוב עליהם – Agility Is(rael) is Fun. וזו הסיבה העיקרית לקחת חלק באג'ילטי, הפאן, הכיף. אם משהו הוא לא כיף לכם ולכלב, הוא לא שווה גם אם הוא מועיל באלף דרכים אחרות.

לוקה קופצת מעל משוכה

 במבט למסתכל מהחוץ ספורט האג'ילטי נראה כמסלול מכשולים שהכלבה והנוהגת שלה צריכות לעבור יחד, בזמן קצוב של 40 שניות, במסלול מוכתב ובדרך מסוימת (למשל אין לקפוץ מגג ה A frame זה עושה נזק לפרקים ולשלד, יש לרדת את המתקן בריצה מהירה. אין לעלות על השולחן מצידו המזרחי, אבל אפשר לרדת מכל צד) . הכלבה רצה ערומה, בלי קולר, בלי רצועה ובכל זאת היא נשמע לאשה שלה בצורה העמוקה ביותר שיש. והאשה ,היא נשמעת לכלבה ולסימנים שלה. מי שיכולה לרוץ מסלול אג'ילטי עם כלבתה יכולה באמת לטעון שהיא מכירה אותה. ואני צריכה להוסיף – המסלול משתנה בכל ריצה ! אי אפשר ללמוד אותו בעל פה. הכלבה תמיד חייבת לשים לב למה שאת מסמנת לה. ולכן בסיס האג'ילטי הוא הבנה ותקשורת, ושיתוף הפעולה בין כלב ואדם. לדעתי זה תמיד מדהים לגעת בהכרה, בתודעה של יצור אחר, במיוחד שאותו יצור אינו מהמין שלנו.

לוקה עוברת שרוול. המתקן שהכלבים הכי פחות אוהבים

אני לא מומחית ( ואני מדלגת כרגע על כל הסבר טכני כי זה פחות חשוב בעיניי), ואני מצטטת כאן את דנה ורדינון , שופטת אג'ילטי מוסמכת ע"י ה – FCI    , ואז אתחיל לדבר קצת על החוויה של ליירה ושלי.

"

פקודות/ הוראות קוליות חשובות לאימון אג'יליטי, אך חשובה לא פחות ולמעשה אף יותר היא שפת הגוף. באג'יליטי הנוהג מנסה לעזור לכלב עד כמה שאפשר לבצע כראוי את המסלול ולצורך זה הנוהג עושה שימוש בשפת גוף. יש טכניקות אוניברסאליות של שפת גוף, אך לכל נוהג שפת גוף וקצב משלו וכך גם שפת הגוף של הכלב והקצב שלו.

כאן באה לידי ביטוי התקשורת הגבוהה הנובעת מקשר עמוק.

ההיכרות הצמודה, האהבה ללא תנאים (של שני הצדדים), הנאמנות , השמחה בעבודה משותפת, הם אלו שמולידים את האג'יליטי האמיתי ובמיטבו כפי שאני רואה זאת.

אומרים על בני זוג ש"כשישנים על אותו כר מקבלים את אותו הראש" אז בתחום האג'יליטי גם זו אמיתה. איני אומרת שבכדי להצליח צריך לחלוק מיטה וכרית עם הכלב – נהפוך הוא ,אך יש לשתף את הכלב כמה שיותר בפעילויות הפנאי שכן הכלב הוא חלק בלתי נפרד מהלהקה מהמשפחה: טיולי הבוקר הלילה, ההליכה, הג'וגינג, יציאה לחיק הטבע, לים, השמחה במפגש המחודש כשחוזרים מהעבודה, המשחקים במשיכת חבל ובכדור, ההברשה, החפיפה, המגע והפינוק.

נוצר אמון (trust )שמקנה בטחון ואהבה ואלו האחרונים מעניקים שמחה ורצון לעבודת צוות.

כל מערכת יחסים בין הנוהג לכלבו מוקרנת על המסלול. כלב ללא בטחון אהבה ושמחה באימון עלול להסס ואף לסרב לבצע מכשול מסוים . הייתי עדה לתקרית מצערת בה בעת אליפות כלב ביצע מיכשול בצורה לא מושלמת – אז מיד הנוהגת קראה לו תוך כדי שהפגינה כעס. בתגובה הכלב ברח ממנה ובכך הפגין פחד מהעתיד לבוא. השופט כמובן לא אהב את שקלט והחליט לפסול את הצוות לא רק ממסלול זה אלא מביצוע יתר המסלולים באותה תחרות ו"אות קלון" הוטבע בה.

מבחן אג'יליטי מורכב ממסלול שאורכו כ 160 מ' ואשר מכיל

כ 20 מכשולים ועל הצוות לבצע אותו תוך כ 40 שניות. כאשר כל שניה ואף מאית שניה הן משמעותיות. שפת גוף לא נכונה יכולה לגרום לפסילה וכך גם איחור במתן פקודה/ הוראה. התקשורת וקריאת שפת הגוף של הכלב והנוהג תוך כדי ריצה חיונית להצלחה. הנוהג והכלב הם שילוב, צוות, שאין שני לו. הם מכירים את שפת גוף של שותפם על כל הניואנסים הקטנים בינהם: גודל הצעד, שינוי בו, מנוד ראש, הטיית זנב, הטיית גוף,הנפת יד ומבט. בלי לדעת אנחנו קוראים סימנים כה רבים בשניות מועטות – אנחנו: הכלב והנוהג קוראים את המפה המיוחדת שביניהם. המשוררת לאה גולדברג בשיר האהבה שלה "סליחות" הטיבה לתאר זאת במילים "ולמדתי שם של כל ריס וציפורן "

דנה ורדינון

—————————————————————————————————————–

 

האג'ילטי , כפי שליירה וחברי קבוצתה הכלביים חושבים עליו , הוא לונה פארק. הם נרגשים , נהנים ומאוד רוצים לעבוד. המדריכים בונים את ההיכרות של הכלבים עם המתקנים כך שגם הכלב החשדן והחששן ביותר יהיה נלהב ושמח להתנסות. הכל נעשה בהדרגתיות ובשיטות חיוביות. אפשר לרפא ולאזן כלב חששן, פחדן, תוקפן או נלהב מדי על ידי אג'ילטי. הספורט נותן לכלב כלים לשליטה עצמית ולשליטה ריגשית. במגרש הכלבה היא זו ששולטת , היא זו שבוחרת. את והיא ביחד. אתן צמד. ושתיכן חשובות באותה המידה.

האג'ילטי לא משלב בתוכו שום כפייה שהיא. את לא דוחפת את הכלבה על המתקן, את מחכה שהיא תעלה או תכנס אליו על פי הבחירה שלה. אם את תעשי את זה נכון, והמדריכה (או המדריך) ידאגו שתעשי את זה נכון, אתן תבחרו ביחד.

לוקה קופצת דרך הצמיג

גיליתי שכדי לעבוד נכון יש שלושה דברים חשובים –  המצב רוח והמצב שלי בכלל, מצב הרוח של הכלבה, והסביבה שלנו. אם אחת מאיתנו לא מתפקדת טוב, השנייה גם תכשול. אני צריכה להיות עירנית לכלבה. מה שהיא מרגישה, מה שהיא צריכה ומה שהיא רוצה, הוא הדבר הכי חשוב, הכי חיוני לעבודה מוצלחת. באימון בו הייתי מפוקסת היא עבדה נהדר, באחד אחר בו הייתי מטושטת גם היא הייתה מבולבלת לחלוטין. איזה הבדל.

יש טווח ריגשי מסוים שחייבים להישאר בו. היא צריכה להיות נרגשת ונלהבת כדי לעבוד כמו שצריך, אבל לא יותר מדי. וכבר היה לי יותר מדי. כמובן שגיליתי שעברתי את הסף רק אחרי שעברתי אותו. כלבה שרצה מסביבך בסיבובים נובחת ונושכת את העקבים שלך ? הרבה יותר מדי. כלבה שרצה מסביבך גונבת את צעצוע המשיכה שלה ורצה בסיבובים בדשא ? גם יותר מדי. לעומת זאת, אם התעצבנתי או הייתי רצינית היא ירדה מייד לתת ביצוע ותת חשק. גם לא טוב. זה מאתגר להחזיק אותה באותה רמה של מצב רוח מרומם ושמח, אבל לא בהתלהבות היסטרית.

כשבאים לאג'ילטי רואים מייד שזהו ספורט שהבורדר קולים מאוד דומיננטיים בו. הגוף הגמיש והאתלטי, האינטיליגנציה, הנכונות לעבוד, הזריזות וכל תכונות הרועה מאפשרים להם להצטיין בו. בהחלט יש הרבה מאוד גזעי רועים בחוג, בורדרים כמובן, רועים אוסטרליים, מלינואות ,רוע"ג, בירדד קולי ובוסרון . אבל כל סוגי ומיני הכלבים יכולים להשתתף בו ולהצליח. בקבוצה של ליירה ושלי יש שלושה פודלי ענק, ו-ויסלה אחת, מלבד הרועים. בקבוצות אחרות ראיתי לברדורים , כלבים מעורבים וכמובן את לוקה, הדוברמנית. ושמעתי מדנה ורדינון שפעם היה גם באסט האונד שעשה אגילטי בישראל.

ליירה ואני לא התחלנו טוב. היו לי בעיות עם ליירה מההתחלה. בעיות שלי. בעיקר כי ליירה באה מייד אחרי הכלבה שהכי אהבתי בעולם. ואני תמיד השוויתי ביניהן והיא תמיד הפסידה. ואנחנו לא הכי מתאימות, היא כלבה רגישה ובי יש משהו אגרסיבי ואובססיבי. כתוצאה מכך, היא סירבה לשתף איתי פעולה,היא סירבה לעבוד איתי, היא סירבה לסמוך עליי והיא צדקה. אבל החוויה של האג'ילטי ריפאה את הקשר שלנו וזה קרה כבר אחרי האימון הראשון. מיד אחריו היא עברה לישון איתי בחדר, ליד המיטה שלי.  וקודם היא העדיפה את הכורסה ליד המרפסת. עכשיו היא בוחרת ללוות אותי לכל מקום אליו אני הולכת.

וזה שהיא רגישה כל כך לסביבה ולכל מה שמשתנה במרחב, מסתבר שזה יתרון באג'ילטי ולא כאב ראש כמו שזה בדרך כלל. הכלבה מודעת להכל. והיא רגישה לכל ניואנס בשפת הגוף שלי, עוד יתרון. ואני בכלל לא ידעתי עד כמה היא מודעת. רק שעבדנו על מתקן הגשר. גיליתי שכל תזוזה קטנה שלי, כל הפניית כתפיים ולו הקטנה ביותר יכולה לגרום לה ליפול ממנו. ולעומת זאת, כל מילת עידוד יכולה למשוך אותה הלאה. כשאני רצה היא תרוץ. כשאני הולכת לאט היא תאט, כשאני שמחה היא תהיה שמחה וכשאכעס, טוב, אני לא אכעס יותר.

עכשיו אני מבינה אותה יותר.עכשיו אני יכולה לראות את הדברים הטובים שיש בה. לא, זה מעבר לכך, אני פשוט יכולה לראות אותה. ולא לראות אותה ולחשוב בטינה שהלוואי שהיא הייתה מישהי אחרת, וזה בסדר להתגעגע, וזה לא עושה אותי אדם רע שאני לא אוהבת את ליירה באותו האופן או באותה העוצמה. ומאז שהתחלנו עם האג'ילטי הכלבה החלה לשמוע ולציית. עניין המשמעת סודר ונגמר.  כבר אין לי הברזות ותיחמונים. או סירובים. היא משתפת פעולה. לפעמים היא לא מבינה מה אני רוצה, לפעמים אני מבלבלת אותה ולפעמים היא מאבדת ריכוז. אבל בכל זה ניתן לטפל.

באג'ילטי יש חלק של משמעת שעושים כחימום לפני האימון. שזה בונוס. וכל פעם שאנחנו שם זו עוד הוכחה בשבילי שאנחנו בדרך הנכונה. לפני האג'ילטי ליירה לא הייתה מוכנה לעבוד איתי. הייתי יכולה ללמד אותה בקלות, זה כן, והיא הייתה לומדת מהר,ומאוד נהנית, ואז היא הייתה עושה בדיוק בדיוק ההפך. המשמעת היא לא כייפית עבורה, היא חזרה על מה שהיא כבר יודעת והיא לא אתגר,  הרי היא לא אג'ילטי. אבל מה שמניע אותה היום לציית לי הוא הדבר שחשוב לי . עכשיו ליירה לא  סתם מבצעת פקודות. היא לא רק הולכת ברגלי, יושבת, עומדת, שוכבת או באה אליי.   היא עושה את מה שהיא עושה, כי היא רוצה, כי היא שמחה, כי היא רוצה כי אני רוצה. כי יש בינינו קשר. 

ליירה עושה A

אז כן, השורה התחתונה היא שהכלבה עובדת. אבל זו מסתבר לא השורה התחתונה שלי. את השורה שלי  אולי לא יכולים לראות, אבל אני מרגישה אותה. סוף סוף אני מחוברת אליה ולעצמי

אני לא הבנאדם הכי טוב בעולם, ובטח שלא המאלפת הכי טובה, יש בי כל כך הרבה פגמים ושגיאות וחששות ופחדים וכל כך הרבה דברים ללמוד. אבל כל סיפור האג'ילטי מלמד אותי כל פעם מחדש שאני לא מסתכלת על העולם ועל עצמי בדרך הנכונה. ובגלל זה גם את ליירה לא ראיתי כמו שצריך. למה להתעסק במה שאין ואף פעם לא יוכל להיות, כשיש כל כך הרבה דברים שיש ? אנחנו הצמד ואף אחת מאיתנו לא ניתנת להחלפה. אנחנו בלתי ניתנות להשוואה. אנחנו זה מה שיש. אנחנו כאן. וכל מה שאנחנו צריכות ללמוד זה רק על עצמנו, ואיך להיות יותר ויותר אנחנו בכל יום שעובר. אולי זו הדרך היחידה שבאמת אפשר לקרוא לה הצלחה.

 

עונת האג'ילטי כבר נפתחה אבל עדיין אפשר להצטרף.

לכו לאתר של החוג הישראל לאג'ילטי, בררו פרטים, ואני מקווה לראות את כולם באימונים הבאים.

בחי-כיף בראשל"צ.

תודה לורד המאלפת שנתנה לי רשות להשתמש בתמונות שלה ושל לוקה המקסימה

נ.ב. המתקנים לא מתאימים לקווקזים, אייריש וולפהאונדים, דוג דה בורדו ודני ענק. אז, חוץ מהם

כולם.

ויש גם סדנאות ! הן מיועדות לכל מי שמתעניין בתחום. גם לאנשים בלי ניסיון באג'ילטי. 

והנה שני הפרסומים הרלבנטיים :

וגם

והבנתי שעומדת להפתח קבוצת אג'ילטי באיזור חיפה

פנו לאיילה נאור עבור עוד פרטים 

ועוד משהו מהמם. כי אני פשוט חייבת. זהו וידאו יו טיוב של יעל חזן ודיון שלומדות עכשיו אג'ילטי

בהולנד. הוא נהדר בעיניי כי הוא מראה את האמצע של תהליך הלימוד 

 

וזה הבלוג

סיפורים קצרים על אגרסיה – ב

–         כדי להבין את הזולת את חייבת קודם להכיר את עצמך

–         סף  (Threshold) – הנקודה הזו שאם את עוברת אותה, כבר אין לך שליטה על ההתנהגות שלך, וגם לא את היכולת לחשוב בהיגיון

 

כעס

 

ערב אחד הגיח גבר מחלון בקומת הקרקע והחל לצעוק שאסור לי לעמוד ליד הבית שלו. ואז הוא גם קילל ואיים. כמובן (?) שזה גרם לי לחתום קבע על הכניסה לבית. שאלתי האם הוא מעוניין להתקשר למשטרה שיעזרו לו לפנות את הפולשת או שיזיז את עצמו סוף סוף ויטפל בי בכוחות עצמו. פתחתי את רוכסן המעיל שלי, שיחררתי קצת את השרירים בזרועות. ואז נתתי בו את המבט שלי, מרוכז, ממושך, מלוכלך, עיניים מלמטה למעלה, עם קצת הטייה של הראש. שלמדתי, למדתי – מפונגו. הגבר יילל שאני מאיימת עליו ואני משוגעת ומופרעת והתחפף מהמקום.

זה כאילו חסר טעם ומגוחך להשאר במקום כלשהו רק כי לא רוצים שתהיי שם. אבל אני הגבתי כך כי כעסתי, ובצדק, כי הגבר הזה הפר את החוקים. כי זה לא הגון. כי זה נגד הצדק. כי זו לא הייתה הפעם הראשונה ולא תהיה הפעם האחרונה.

פונגו הגיע אליי כי היו לו "בעיות התנהגות". לרוב "בעיות התנהגות" הוא צירוף שמני שמשמעותו האמיתית היא –  "הוא לא עושה מה שאני אומרת לו, למרות שמעולם לא לימדתי אותו, אבל הוא היה צריך לנחש". אבל פונגו היה נושך. הייתה לו היסטוריית נשיכות ארוכה ומגוונת. נשיכות שמתרחשות כאילו בלי סיבה ובלי אזהרה.

ראיתי חורים שחורים מסביב לסיפור כאילו עכברים כירסמו אותו. רמז ראשון, חצי מה"קורבנות" ילדים והחצי השני כמעט כולו גברים. רמז שני, נשיכה מהירה אחת בגפה הקרובה ביותר וזהו. אחר כך הכלב מרפה.

פונגו הוא אחד הכלבים המרשימים ביותר שיצא לי להכיר ואני לא מתכוונת כאן דווקא למראה החיצוני, שגם הוא היה מרשים ביותר. לכלב יש את שפת הגוף המורכבת והמתוחכמת ביותר שראיתי, והוא שולט ומתבטא בה באופן שוטף. בעיות עם כלבים אחרים לא היו לו בכלל. אבל אנשים היו סיפור אחר לגמרי וכך זה היה:

פונגו ואני הולכים ברחוב. הוא, כלב יפה להלל, טוב מראה ויפה תואר, תאווה לעיניים ,כולו עיניי חרוזים ואוזניים שפיציות חמודות ופרווה שופעת אדמונית, בובה ממש.

ילד רץ אליו , תופס בפרוותו בחוזקה ומנסה לחבקו. פונגו מבקש בנימוס מהילד שירפה ממנו. מבקש פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, ואז הוא מבין שלילד לא אכפת ממנו ומרצונותיו, אז נמאס לו והוא מנסה לנשוך את הילד ברגלו. (ולא מצליח בגללי) הילד מתחלחל כולו, צורח, מרפה מהכלב ובורח. כלב ממשיך בדרכו.

נערה הולכת ברחוב עם חברותיה ואז הן רואות אותנו, "יו איזה מאמי" כולן צורחות בקולות צייצניים ורצות אלינו. פונגו מסתכל עליהן במבט מנומס למדי של "ככה לא מתנהגים בנות", אבל כל מה שהן רואות הוא את פרוותו המהממת ופניו היפות , הן באות ומנסות לשים ידיים. הכלב מסתייג. למרבה ההפתעה, הן מבינות מצוין את מה שהוא אומר להן, מתרחקות משם תוך שהן קוראות לו "דפקט", "כלב סתום" ועוד שאר מחמאות. כלב מרוצה ממשיך בדרכו.

גבר בא ורואה כמה חמוד הוא וישר בא מולו, שם עליו יד באדונות, מלמעלה למטה. כלב מנסה להתרחק ולהסב מבט. לגבר לא איכפת. לי כן, לי כבר נמאס. אני רואה שפונגו מתכוון לנשוך. יש אזהרה והיא ברורה מאוד בצורה של מבט ממושך מלמטה למעלה, עם ראש קצת מוטה ועם קשר עין קבוע, גוף נוקשה וזקוף ושרירים קשים. אבל הכלב מנומס, הוא לא צורח אותה במשך שעות כמו רוב הכלבים. אני נוזפת בגבר ולוקחת את הכלב. הגבר מסביר לי שהכלב שלי מקולקל, אני מסבירה לו לאיזה חלק בגוף שלי איכפת ממה שהוא אומר. כלב ממשיך בדרכו, מרוצה אך מופתע במקצת.

אז אתם בטח חושבים שפונגו מגזים. ומה הוא עושה סיפור מכל נגיעה קטנה ושיזרום. אתם חייבים להבין, רוב הכלבים לא אוהבים שאנשים שהם לא מכירים ישר באים ושמים עליהם ידיים, אבל הם התרגלו והסתגלו ולמרות שהם לא אוהבים את זה הם נושאים את המטרד הזה בדממה. כמובן שיש אחרים, לברדורים בעיקר, שמבחינתם מי שבא ברוך הבא, אבל לברדור הוא היוצא מהכלל ולא הכלל. רובם סובלים בשקט.

איך ל - א ניגשים לכלב

איך ל - א ניגשים לכלב

אבל מדי פעם יש כלב שיש לו אופי יותר חזק, או דחף לאוטונומיה, חוש למה שנכון וראוי, או שהוא רגיש יותר ולא יכול לשאת את זה. אתם בטח עדיין סבורים שהוא אמור להשלים עם זה. אבל תחשבו, תחשבו איך אתם הייתם מרגישים במקומו. תחשבו שזה קרה לא פעם אחת או פעמיים, אלא שההתנהגות הזו נמשכה לאורך כל חייו. שוב ושוב ושוב. לאורך כל יום וכל שבוע. בו אנשים חומדים אותו, חומדים לגעת בו, אבל אף אחד לא באמת רואה אותו, והוא אף פעם לא יודע מי יעשה לו מה.

הנשיכות היו הפיתרון שלו, ופיתרון מוצלח, לתנאי חיים בלתי אפשריים. הוא לא היה הבעייתי. אומנם באמת יש כאן בעיית התנהגות קשה, אבל היא אף פעם לא הייתה שלו. הוא היה חכם ואמיץ ומנומס והעולם לא כיבד אותו. אז הוא גרם לו לכבד אותו בדרך היחידה שהייתה פתוחה בפניו.

מה שאנשים עשו לו היה לא הגון, לא צודק, מכאיב, לגמרי נגד כל החוקים, ולחלוטין נגד הצדק. ובגלל שהוא כלב, הוא לא ידע ולא הבין שהנשיכות מסכנות בעיקר אותו. וכך, למרות שהאנשים הם הבעייתיים, הייתי צריכה לטפל בו ולא בהם.

השיטה הכי טובה עם כלב שנושך כמו שפונגו נשך, היא לנסות להימנע ממצבים בהם הוא עלול לנשוך. אם את יודעת שיש בור בדרך, יהיה חכם מצדך ללכת בדרך חלופית, מאשר לעבור שם בלילה חשוך עם פנס זעיר ולקוות שלא תפלי. כלומר, פשוט לא לתת לאנשים זרים לגשת אליו. או/וגם לשים עליו מחסום בטיולים, כי תמיד יהיה את החכם בלילה שלא יקשיב כשאת אומרת לאנשים להתרחק.

דבר נוסף שעשיתי היה לנסות להפחית את הרגישות שלו לילדים ולמגע באמצעות חשיפה הדרגתית והתניית נגד. כלומר, הקלקתי והאכלתי ושיבחתי וליטפתי אותו כשהיה במחיצת ילדים. עשיתי את זה עם ילדים שהתנדבו לעזור לי אחרי שהסברתי להם ולהורים שלהם במפורט מה בדיוק אני מנסה לעשות. ברגע שסיפרתי להם את הסיפור של פונגו, הם מאוד רצו לעזור לכלב, הם הבינו אותו. גם בהם מבוגרים שהם לא מכירים נוגעים בלי רשות, גם הם שונאים את זה. זהו תהליך ממושך בו את מנסה לגרום לכלב להתרגל לדברים שמפריעים לו, ועל ידי דוגמאות נגדיות, לשנות את האמונה שלו, שילדים הם חבורה מנוולת שרק רוצה למשוך לו בזנב. וקצת להעלות את הסטנדרטים שלו למה מצדיק נשיכה.

הייתה לו בעיה נוספת, סליחה, לבני אדם יש בעיה נוספת. לכל יצור, כן, גם לבני אדם, יש תחום מחייה אינטימי, בדרך כלל טווח של שלושים סמטימטר, ( הבנתי שאצל אנשים זה יכול להשתנות מתרבות לתרבות) שמעבר לו זו פלישה גסת רוח לטריטוריה שלך, ואיום בתקיפה. אני מעירה בקול (רם) לאנשים שפולשים למרחב שלי. אין דבר כזה "לא נעים" או "לא יפה". מי שפולש למרחב האינטימי של אדם זר בלי סיבה מצוינת (כמו אוטובוס דחוק או רחוב סואן) הוא אדם מסוכן. אבל אוי, עם כמה שהבנתי את פונגו שנשך את מי שעמד יותר מדי קרוב אליו, לא יכולתי לאפשר את זה.

אז עוד משהו שלימדתי אותו הוא, שאם הוא מרגיש לא נוח, שיגע עם האף שלו ביד שלי, או שיסתכל עליי. אלו התנהגויות שנקראות בשפה המקצועית התנהגויות דיפולט. אין להן אות (אפשר לשים אותן על אות ,כמובן, אבל ההתנהגות מתבצעת בשעת הצורך גם בלעדיו), אלא הן מתבצעות כי יש להן היסטוריית חיזוקים ארוכה מאחוריהן, והן הוכיחו את עצמן כמשתלמות עבור הכלב (למשל – הכלב שיושב על דעת עצמו, כי הוא רוצה לקבל משהו. או לחלופין, הכלב שקופץ עלייך על דעת עצמו, כי הוא רוצה לקבל משהו). והרבה פעמים, כמו במקרה הזה, הן גם משמשות כהתנהגויות חלופיות, משהו שלימדת את הכלב לעשות במקום ההתנהגות שהוא היה בוחר לבצע פעם. פעם כשאנשים היו עוברים את הגבול שלו הוא היה בוחר לנשוך, כי זו הייתה הדרך היחידה שהייתה פתוחה בפניו, אבל עכשיו הוא יכול להסתכל עליי או לגעת ביד שלי ואני אבין שלא טוב לו ואפנה אותו משם.

מכיוון שפונגו מעולם לא איבד שליטה, מעולם לא עבר את הסף, והנשיכה הייתה תמיד החלטה מודעת, הוא שמח מאוד שלא לנשוך, ופשוט להעביר את הטיפול במצב אליי.

אבל לפעמים, נתתי לכלב להחליט לבד.

ערב אחד ביקר אצלנו חבר. הוא התלהב ממראהו החיצוני של פונגו ושפת הגוף שלו הפכה פרועה ונרגשת. הוא פסע לקראתו , לחלוטין מתעלם מכך שהכלב נסוג תוך שהוא נועץ בו את המבט המיוחד שלו. "הוא ינשוך אותך אם תתקרב", אמרתי בעצבים לחבר, "ולא רק שהוא ינשוך אותך, זה גם יגיע לך ואני לא הולכת לעשות שום דבר כדי לעצור אותו". "מה פתאום, כלבים מתים עליי", קבע הבחור, ותפס את פונגו בחוזקה בשתי זרועותיו במטרה לחבקו. ואז פונגו נשך אותו ברגל. "איזה כלב משוגע", קבע החבר ועזב את פונגו לנפשו למשך שאר הביקור.

ביום אחר בו הלכתי ברחוב עם פונגו פגשנו עוד גבר שהתלהב ממנו. אך במקום לנהוג בחמוריות הרגילה, גבר זה בחר לעצור במרחק של שלושה מטרים מאיתנו. ירד על ברכיו, פתח את זרועותיו לרווחה, וקרא , "בוא, בוא אליי חמוד". חשבתי שאני עומדת להתעלף, אבל שיחררתי את הרצועה והסתכלתי על פונגו. הוא היה מרוצה עד מאוד ובתחושת חשיבות עצמית הלך בשמחה אל הגבר ונכנס אל בין זרועותיו. ואז החל סשן מיזמוזים רציני בו הם התחבקו, פונגו משנה תנוחות כדי לקבל ליטופים במקומות שהוא רוצה. וליקוקים, כשפונגו מלקק את כל פניו של הגבר והגבר מנשק בתורו את פונגו. והתכרבלו זה בזה ללא הפסקה. לאדם הזה היה ברור שזהו הכלב המדהים ביותר בעולם. וזה גם מה שהוא אמר לי. אבל כל מה שהשתנה הייתה ההרגשה של הכלב ברגע שבו נתנו לו לבחור, ברגע בו החזירו לו את השליטה.

הכלב היה חמוד ומתוק. נאמן ביותר ורגיש באופן קיצוני לשפת הגוף שלי, לרגשות שלי ולמעשים שלי. הוא היה מלא במוטיבציה ללמוד ולעבוד. והעציב אותי שהוא לא מקבל שום הערכה, רק כי הוא לא מתנהג באופן שבו אנשים חושבים שהוא צריך. אנשים באמת אמרו מול הפרצוף שלי דברים איומים כמו "כלב דפוק", ו-"כלב סתום", ו-"כלב דביל". זה רק מראה לכם כמה אנשים הם מנוולים עם ראיית עולם מעוותת. כל מי שלא משרת אותם או מתנהג בדיוק כמו שהם רוצים הוא ישר משוגע ומקולקל, אבל הם מבחינתם יכולים לעשות לאחרים כל דבר נורא, כי ככה בא להם. וגם אין להם שום טקט והם טורחים לספר לי באריכות על דעותיהם הקלוקלות והשקפת עולמם נטולת החמלה וההתחשבות. אבל אותם אני לא יכולה לשנות.

אנחנו סיימנו בכך שלקחתי אותו איתי להפגנה בתל אביב. היו שם לפחות אלף איש ואנחנו היינו ממש במרכז. אנשים עברו קרוב מדי אלינו, חלק עברו ממש מעליו, חלק דרכו עליו בטעות. הוא התנהג למופת.

מה שאני רוצה לומר ולהדגיש ולצעוק – שאומנם כלב הוא לא בנאדם. אבל גם לכלב יש רגשות. וגם לכלב יש רצונות וצרכים ופחדים וחששות. גם הכלב קיים כתכלית לכשעצמה. והרבה פעמים מה שאתם חושבים עליו כתשומת לב מחמיאה או שליחת ידיים ידידותית, נחווה כתקיפה ופלישה מכאיבה ומחללת עבור הכלב.

האם אתם באמת ניגשים כדי להכיר את הכלב מתוך כבוד אליו ולרצונותיו או שאתם רומסים אותו על הדרך רק כי הוא חמוד ואתם רוצים לגעת בו ולא איכפת לכם בכלל מה הוא מרגיש ?

זה מה שהייתי רוצה שבני אדם ישאלו את עצמם באשר ליחסם אל כלבים. ואחרי שישאלו את עצמם, שיואילו בטובם להכליל שאלה זו גם לשאר היצורים החיים שמאכלסים את העולם.

 

 קצת משפת הכלבים :קצת משפת הכלבים

מבוא (לא מספק בכלל) לאילוף חתולים

יומיים לאחר החלמתו של יורי (מנשיכת חתול) ושיחרורו מבית החולים, אני חושבת יותר ויותר על כל הדברים האיומים שאנשים מעוללים לחתולים ומהי הדרך בה אוכל אני לעזור ולשקם את תדמיתם.

הרבה דברים נאמרו על חתולים: שהם מפונקים, אגואיסטיים, חסרי כל יכולת לאהוב מישהו מלבד עצמם, מרושעים, בלתי צפויים, טיפשים, מביאים מזל רע, חברים של מכשפות ומשרתים את השטן. וכמובן, עלילת הדם החדשה בה מסופר כי החתולים קשרו קשר עם טפיל, טוקסופלזמה גונדי שמו, וכך ביחד הם מנסים להשתלט על העולם על ידי כך שהם משפיעים על מוחותיהם של נשים צעירות, גורמים להתנהגותן להיות בלתי נסבלת , מה שגורר רווקות ניצחית, וכמובן, אימוצם של המוני חתולים וטפילים.

הכל שקרים!

חוץ מאולי הקטע עם השטן. הרי אי אפשר להוכיח את אי קיומו, אז אולי הוא באמת קיים (נו, זה הטיעון הרציונלי של המאמינים). רק שאם זה אכן כך, השטן עשה עיסקה גרועה ביותר וכנראה הוא לא מאוד מבריק. אני לא כל כך מבינה מה החתולים תורמים לו. הם לא בדיוק הבחירה הראשונה שהייתי בוחרת כחיה שתשרת אותי. אין להם בדיוק תודעת שירות מפותחת.

זה קצת הפוך, הרי אם הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם, אזי האדם הוא משרתו הטוב ביותר (של החתול).לחתול ,בניגוד לכלב, אין תשוקה לרצות אותנו או רצון עז שנאהב אותו. אין לו היסטוריה ארוכה של עבודה בצמוד אלינו והוא לא חברותי כמו כלב.

כן, אני חותמת לכם שחתול יכול להיות חבר טוב ולאהוב אותנו עד מאוד . להקשר אלינו, לדאוג לנו, לפעמים גם להציל אותנו משריפה בבית או מהתקף של היפוגליקמיה, ולהיכנס לדיכאון בלכתנו (ואז לנקום בנו אחר כך בברוגז עם מבטים מלוכלכים ובהשתנה על הנעליים שלנו!). אבל הוא תמיד יזכור שהאינטרסים שלו קודמים לשלנו. חתולים לא יכולים לוותר וקשה להם מאוד להתגמש. זה לא הטבע שלהם.

אבל בהחלט אפשר לאלף חתול. ולדעתי, אילוף של חתול הוא קל בהרבה משל כלב, כי אין את כל הבלאגן הריגשי מאחוריו. החתול לא יושב לו וחושב -רגע, אם אני אעשה "ארצה" זה אומר שאני כנוע לה – ואוכל סרטים בנוגע למקומו בעולם. מקומו בעולם ידוע לו, הוא שולט, בהכל. (בגישה זו, של "אני שליט העולם" חולקים כלל החתולים, מהחתול הכי גזעי ומטופח עלי אדמות ועד לחתולון הרחוב המנוזל מתחת לפחי הזבל ). לא, החתול חושב משהו בסיגנון – היי, אני גורם לה לתת לי אוכל כשאני שוכב לרגע על הבטן, איזה יופי, אני אמשיך לשכב והמפגרת תאכיל אותי –

חתול, בניגוד למה שרבים חושבים, הוא חיה חכמה מאוד. זו חיה שאוהבת לשחק, זו חיה שצדה, חיה שמתמודדת עם אתגרים, או לפחות אמורה להתמודד איתם אם היא לא ישנה עשרים וארבע שעות במיטה שלך. הם אמורים להיות מסוגלים לפתור בעיות מורכבות. ולפי מהירות הקליטה שלהם, אני חושדת כבר מזמן שהם עולים על הכלבים בחוכמה.

אילוף של חתול יהיה שונה מהאילוף הרגיל שכולנו מכירים. אי אפשר לשים על חתול קולר ורצועה, אי אפשר למשוך, אי אפשר לדחוף, אי אפשר לצעוק או  להעניש וגם לשבח לא יעבוד לכם. לא תוכלו לכפות על חתול ולא תוכלו לאלץ אותו לעשות משהו שהוא אינו רוצה. אם אתם רואים אילוף כיכולת לכפות על חיה לעשות את רצונכם גם אם אינה רוצה בכך, הרי שזהו באמת לא אילוף. כל החלק של הענשה, הפחדה או כפייה הולך לפח.  חתולים לא נכנעים ולא מוותרים ומה שאנחנו רוצים מעניין אותם כשלג דאשתקד ואפילו קצת פחות ממנו.

אז אם כל זה לא עובד מה כן עובד ?

בטיוטה הראשונה שהייתה כאן כתבתי מגילות על התנייה אופרנטית וקלאסית וחיזוקים למיניהם. אבל ויתרתי. המומחים עושים את זה טוב ממני ויש בלוגים של מאלפים שמסבירים את זה מאוד יפה, אין לי חשק ללעוס דברים שנלעסו כבר אלפי פעמים.

אך בקיצור, ברמה הפילוסופית, כל מה שצריך לעשות זה לשכנע את החתול בשלושה דברים :

האחד, שיש לו המון מה להרוויח , ואם הוא לא משתף פעולה ב"משחק" איתנו הוא מפסיד הזדמנויות לזכות בפרסים יקרי ערך.

השני, שהוא כרגיל שולט בהכל. והוא זה שמאלף אותנו לתת לו אוכל, צעצועים, תשומת לב או גישה למקומות מעניינים (כלומר, כמו שזה בדרך כלל).

והשלישי, תהליך הלימוד צריך להיות מהנה ומאתגר עבור החתול, אחרת הוא יבריז כדי לישון בצד.

מה היתרונות באילוף חתולים ? אני מעדיפה לציין קודם את החסרונות: זה לא משנה אותם בכלל. כשהתחלתי לאלף את גרגנטואה, החתול שלי, גיליתי שהעובדה שהוא יושב או קופץ על פי פקודה, לא משנה את תפיסת עולמו במילימטר. הוא נשאר אותו מגלומן נרקיסיסטי שתמיד היה. הוא לא רואה בי אישיות רבת השפעה, הוא לא מסתנוור מזוהר השליטה והמשאבים שלי. הוא סתם התרגל לשבת כי זה השתלם לו המון פעמים. הוא מציע לי את השב שלו ,בדיוק כמו הכלבות, אבל לא כי הוא מכיר בכוחי העודף עליו, אלא פשוט כי הוא רוצה משהו ולמד שזו הדרך להשיג אותו.

היתרונות הם, שחתול עובד הוא חתול מרוצה ומסופק מבחינה אינטלקטואלית. זהו חתול עם פחות בעיות התנהגות כמו חרדה, דיכאון או תוקפנות, וזו דרך נפלאה לנתב התנהגויות לא רצויות ולבחור במקומן אחרות שמוצאות חן בעיניכם יותר. קשר חזק יותר עם החתול, בתנאים שלו כמובן. זהו תחביב אקלקטי לדבר עליו עם זרים, משהו מעניין להראות לאורחים. ואם כל העסק הזה יתפוס, שיקום תדמיתו וטיהור שמו של החתול בקרב הציבור הישראלי.

המנוול שלי, גרגנטואה, מי יתן ויחיה לנצח ויכרתו כל אויביו, החליק מאדן החלון יום אחד ושבר את האגן בשני מקומות. בינתיים הוא החלים מעט אך הוא בחופש. מכיוון שחלק מהדברים הוא כבר לא יכול לעשות וחלק אחר קשה לו. הוא לא יופיע בפוסט זה, את מקומו יתפסו מגוון חתולים מיוטיוב.

מבחינה מעשית, בסרטונים המאלפות משתמשות בקליקר, שזו קופסה קטנה שמחזיקים ביד ועושה רעש של קליק. הקליקר הוא סמן, והוא אומר לחתול, אחרי הקליק יבוא האוכל וגם מסמן לחתול איזו התנהגות מביאה אוכל. יש הרבה סוגי סמנים, גם המילה "כן" או "חתול טוב" היא סמן. אבל לקליקר יש יתרונות, הצליל הוא ייחודי, והיד הרבה יותר מהירה מהקול, ולכן העיתוי הוא טוב יותר, וכשהעיתוי טוב יותר, הלמידה מהירה יותר.

1. חתולה שלמדה לעקוב אחר מקל מטרה. ואז לימדו אותה שרשרת של התנהגויות – ללכת אחריו , לשבת עפ"י תנועה שלו ולקפוץ ממקום למקום לפי מיקום המקל:

הוידאו לא קשה להבנה על ידי מי שלמד מעט פסיכולוגיה בהביוריסטית ,ובכל זאת החלטתי לספק כמה הסברים והרחבות.

שימו לב, הסרטון ערוך. מה שרואים הוא השלבים העיקריים בתהליך. אתם לא רואים באמת את תהליך הלמידה לכל אורכו. והוא נמשך בוודאות לפחות כמה ימים ולכן, אל תתאכזבו אם החתול שלכם לא ידע לדלג מכיסא לכיסא על פי פקודה תוך שבע דקות. זמני האילוף הם קצרים מאוד. חתולים לא יהיו מוכנים לעבוד שעה כמו כלב. צריך להתחיל עם דקה או שתיים ולהתקדם בהדרגה לחמש דקות. הליכה אחר מקל מטרה, אגב, היא השלב המקדים ללימוד רגלי (Heel) בחתולים (יש גם דרכים אחרות, אבל לדעתי הן קשות יותר ללימוד). כמו שאתם רואים, עד להתנהגות הסופית יתכנו הרבה מאוד שלבי ביניים.

2. חתולים שלומדים לשבת, ולגעת במקל מטרה.

 

 

בחרתי בסרטון הזה כי רואים בו כמה שיטות- לימוד שב עם פיתוי אוכל (Luring), לימוד נגיעה במקל מטרה על ידי לכידת התנהגות (Capturing ) על ידי הסמן , כלומר, ע"י הקליקר. החתול נוגע במקל עם הפרצוף שלו כי זה מה שחתולים עושים, נוגעים עם הפרצוף שלהם בדברים וההתנהגות "נלכדת" ע"י ההקלקה. לימוד של שב על ידי שיוף (Shaping) ובו מעצבים את ההתנהגות הסופית לאט לאט על ידי העלאת הקריטריונים לקליק.

העיקרון בשיוף הוא לעלות כל הזמן את הדרישות. בהתחלה אתם מסתפקים במבט למעלה, אחר כך זה כבר לא מספיק ואתם דורשים הטייה של הראש, העברת משקל לאחור, הטיית הגוף אחורה יותר ויותר , וכן הלאה. (גם הסרטון הזה ערוך, אני מקווה שזה ברור לכם ששיוף הוא תהליך שדורש יותר זמן מחצי דקה). החוכמה היא לדעת מתי לעלות את הדרישות, כמה חזרות החתול צריך, ואיך לפצל את לימוד ההתנהגות לשלבים כך שהחתול ילמד מהר ויצליח. מקסימום, לא הולך לכם ? הוא לא הבין ? לא קרה שומדבר נורא תמיד אפשר לחזור לשלב הקודם.

 הסרטון הזה מעלה עוד דילמה: מה עושים כשיש כמה חתולים בבית וכולם רוצים לעבוד. עצה שלי- כדאי לסגור את אלו שלא עובדים, הם אומנם מבינים טוב מאוד מי עובד כרגע, הם לא מתבלבלים, זה לא העניין. הם מנסים להפריע לעובד ולהיות במקומו, ואתם צריכים לא להשבר ולהמשיך רק עם החתול המיועד. אבל באמת עדיף להפריד, כבר קרה לי שהחתול שזה היה זמן שלו חטף עצבים על המנוול שהתפרץ ואז הם שניהם הלכו מכות ואף אחד לא למד שום דבר חדש.

אילוף חתולים למשמעת וטריקים (טיפול התנהגותי הוא שונה ומצריך פוסט נפרד) מתבסס על התנייה אופרנטית. במקרה שלנו על חיזוק חיובי (לרוב אוכל נחשק כלשהו, אבל לא רק) שהחתול יודע כי השגתו מצויה בשליטתו והתנהגותו היא הקובעת אם יזכה בו או לא. הוא יכול לבחור שלא. זו כמובן זכותו המלאה. אתם אלו שצריכים לסדר את העניינים כך שהוא תמיד יבחר לעשות מה שאתם רוצים שיבחר, וזה יהיה במקרה גם מה שהוא רוצה. כלומר, שני הצדדים פה רוצים בדיוק אותו הדבר. אין קונפליקטים. ולכן כמו שאמרתי – קל.

האם כל בעלים יכול לאלף את חתולו ? פעם חשבתי שכן. היום אני ממש לא בטוחה. צריך לדעת איך לעבוד מדויק עם סמן/קליקר ולשים לב לכל הדברים הקטנים שהחתול עושה ולתגמל בנדיבות. קצב חיזוקים טוב, עוד משהו שלא מודגש בסרטונים, הוא קליק אחד בשלוש שניות. וגם חובבים מוכשרים, כמו יורי למשל, לא תמיד מצליחים בכך. צריך לדעת מתי להקליק, על מה להקליק, איך לעבור שלב, איך לחזור שלב, מתי להכניס את הפקודה הקולית ולהיפטר מהקליקר,ואיך לתכנן ולחזות מראש את השלבים השונים בדרך להתנהגות הסופית. החתול, בניגוד לכלב, לא מעוניין לעזור לנו, הוא לא קורא את שפת הגוף שלנו באותה רמה כמו כלב, אם הוא בכלל טורח, ואנחנו לא ממש מבינים את שפת הגוף שלו, הוא פחות דומה לנו מכלב , ועבודה לא מדויקת וחובבנית לא תישא פירות, או תישא פחות פירות.

אני חושבת שתוכלו בקלות ללמד את חתולכם לשבת , לתת יד, לבוא אליכם לפי פקודה, או לפסוע אחר מקל מטרה. אבל נראה לי שעבור רמות גבוהות יותר, כמו רגלי , לך למקום, תביא כדור ליד או טריקים למיניהם- תצטרכו איש מקצוע.

אני כן בטוחה שכל מאלף שיודע לעבוד עם קליקר יכול ללמד אותכם לאלף את החתול שלכם. כמובן שלא כל חתול צריך להיות אלוף בטריקים והמטרה הרבה פחות חשובה מהדרך- בילוי זמן עם חתולכם , משחק איתו , איתגור החתול ופיתוח האנטיליגנציה שלו.  אז למדו אותו לשבת, לתת יד, ללכת אחרי מקל מטרה, לקפוץ או להביא כדור. אין יותר משמח מלראות חתול נלהב לעבודה ולקשר.

3. זהו חתול (ויש גם כלב) שהגיע לרמה מאוד גבוהה. שימו לב שהבסיס להרבה מאוד מהטריקים הוא הטרגטינג, המעקב אחר מקל מטרה.  אבל גם לשאר השיטות יש נוכחות . וכל ההתנהגויות כמעט הן תוצאה של של שרשראות לימוד ארוכות.

 

 

נ.ב. יורי אומר לי תמיד שאחת הסיבות שאצל הרוסים לחתולים יש תדמית טובה היא קרקס החתולים של משפחת קוקלצוב. לצערי, הקרקס הוא בגדר התעללות בחתולים.

 ראיתי את התרגילים שהחתולים שלהם מבצעים. ואם נשאיר את הדיון ברמת הטריקים, אין כאן כל התעללות. אולי אפילו להפך.

ההתעללות היא בכך שמעבירים את החתולים ממקום למקום ללא הרף. הרי הם לא מופיעים בסלון הבית שלהם לפני אנשים מוכרים. וכולנו יודעים כמה חשוב לחתול להרגיש בטוח ולהיות בטריטוריה שהוא מכיר והורגל לה. אם משפחת קוקלצ'וב הייתה מסתפקת בתיאטרון חתולים קבוע במקום אחד בלבד במוסקבה ולא נוסעת כאחוזת תזזית, מעיר לעיר וממדינה למדינה, הרי שפעילותם לא הייתה בגדר פשע נגד חתולים.

עוד נ.ב.

אני יודעת בוודאות שבבית הספר למרקר טריינינג של נעה שפלר  עבודת הגמר היא אילוף חיה שאיננה כלב. אני חושבת שרוב הסטודנטים שם בחרו בחתולים, אבל שמעתי גם על כאלו שבחרו באוגרים ואפילו בדגי זהב. אני אילפתי פעם תרנגולת (וזה באמת סיפור לפוסט אחר). כך שהעיקרונות הללו ניתנים ליישום עם כל בעל חיים.