עוד על בוסרון

קודי

חלק ב'

בוסרונים מתבגרים לאט. אומנם אומרים את זה על המון גזעים. אבל כאן ההתבטאות הזו היא ממש אנדר סטייטמנט. כשהיא הייתה בת שנה, היא הייתה בערך בגיל המנטלי של חצי שנה, ויש לי למה להשוות. הכלבים האלו מתבגרים נורא נורא לאט. ובהתחלה יש להם פוקוס של אמבה על ספידים. ריכוז לא תשיגו מהם בהתחלה, כי דעתם תהיה מוסחת כל הזמן. לעבוד רצוף במשך שעה או חצי שעה, יעשה יותר רע מאשר טוב. עדיף עשר דקות או רבע שעה מחולקים לדקה שתיים במשך היום. בוסרונים מתבגרים ממש בגיל שלוש. לפני זה אין כל כך עם מי לדבר ומי שיש לדבר איתו עסוק בלצחוק על חשבונכם. לכן אל תצפו לתוצאות בפרק זמן של חודש חודשיים. יהיו תוצאות , והן יהיו ברמה גבוהה, אבל אתם צריכים להתמיד. מאלף יכול ללמד אתכם איך ללמד את הכלב ואיך להתנהל איתו, אבל "מוצר מוגמר" אתם לא תקבלו. לא לפני גיל שנה וחצי. לפחות. בעצם אין דבר כזה מוגמר, הכלב צריך לעבוד כל הזמן. ככה זה.

זה כלב חכם. אמרתי כבר, ואני מדגישה, הבוסרון שלכם יהיה יותר חכם מכם. ולכן יתחמן אתכם נורא. הם גם משתעממים בקלות. אחרי שלימדתי את ליירה לבוא אליי. ולקח לי שתי חזרות. היא הלכה אחורה התיישבה, והסתכלה לראות מה אני מתכננת לעשות עכשיו. כשלימדתי אותה רגלי, היא הלכה בכיוון ההפוך ממני כדי לראות מה יקרה. כשביקשתי שבי היא עשתה ארצה. כשביקשתי ארצה היא עשתה שבי. לבוסרונים יש חוש הומור. וזו הייתה רק דוגמא. והיא כל הזמן כזו. בגלל זה צריך להיות יצירתיים באילוף. בסוף למדתי לנצל את התכונה הזו שלה לטובתי , לימדתי בסוף את כל הפקודות באמצעות שייפינג. זה היה מהיר כי היא חכמה ובכך שהיא תמיד נאלצה לנחש מה אנחנו הולכות לעשות, נמנעה ממנה האפשרות לתחמן ולעשות עליי שיגועים. וזה גם מצא חן בעינייה יותר, זה סוג של משחק ונתן לה תחושה של שליטה והעצמה ולא שאני מנחיתה עליה דברים מלמעלה. העובדה שלמדה בכוחות עצמה בלי עזרה שלי ועם המון חיזוקים, גרמה לכל ההתנהגויות האלו לשאת מטען מאוד חיובי ולכן כיום אין גם בעיה לבקש אותן, כי עצם הביצוע גורם לה להרגיש טוב עם עצמה. וזו עוד סיבה שאתם צריכים איש מקצוע – הם לומדים כל הזמן ומהר. אתם תעשו טעות פעם אחת , הם ילמדו אותה, ואז יהיה קצת יותר קשה לתקן ואתם יכולים להכניס אותם לסרטים של תיסכול וחוויה של כישלון.

תשתמשו בעיקרון פרימרק. כלומר תתנו דבר בדבר.  כלבים מגיבים טוב לחיזוקים סביבתיים. וכך באופן אירוני, התנהגות אחת סבירה (אכילת זבל, מרדף אחר חתול) תתחזק התנהגות לא סבירה כלל (כלבה שמתנהגת בנימוס ומצייתת להוראות) תתנהגי יפה תשבי כאן ולא תזוזי, אני אתן לך לרעות את הכבשים. תשכבי כאן בשקט ושתינו נרוץ לחתול הזה (כשהיא קשורה ובפארק, לא ליד כביש). פריצת הדרך הגדולה שלי התרחשה כשלמדתי לנתב את כל הסביבה והגישה אליה דרכי ודרכי בלבד.

ליד המילה ניאורוטי במילון צריך לשים תמונה של בוסרון ! אולי כל כלבי הרועים יש להם משהו כזה. אבל זה מתיש לפעמים לחיות עם זה בבית. הם שמים לב להכל. כשהשכן שלי מניח שקית זבל ליד הדלת שלו, היא מתעצבנת. כשיש אצטרובל חדש שמונח בכניסה, היא מוטרדת. ואני בכלל לא רוצה לתאר לכם מה קורה ביום שגוזמים את השיחים בפארק והיא הולכת לה כנשמה אבודה ומעונה מסביבם. וכשנפל עמוד תאורה באחת הסערות זה בכלל היה סרט של תוגה קיומית ובחינה אקזיסטנציאליסטית מהורהרת –  למה הוא כאן ? מה זאת אומרת שקודם הוא היה שם ועכשיו הוא כאן ? לא, זה לא יתכן ! אולי הכל טעות בחיים האלו  ? – ואז כשפינו אותו מהשטח הכל התחיל מחדש. בטח זה היה טוב כשמשהו היה משתנה בסביבה הכפרית בצרפת, או שכבשה נעלמה מהעדר. אבל בעיר המודרנית המון דברים הם דינמיים ומשתנים ללא הפסקה והבוסרון , הוא לא השתנה.

בוסרון הוא כלב אנרגטי. אתם צריכים לפנות שעתיים כל יום לפעילות גופנית ועוד קצת זמן לעבודה מנטלית. כי פעילות פיזית לא מספיקה. הם צריכים גם לחשוב. אחרת הם לא מתעייפים וגם נעשים הרסניים ועצבניים. וכל הזמן צריך למצוא דרכים חדשות לאתגר אותם.

עם בוסרון אתם חייבים לעבוד יחד עם הכלב ולא נגדו, ולא ליצור קונפליקטים איתו, כי אז תסתבכו במלחמה שיהיו בה רק מפסידים. זה כלב שצריך לכבד אותו כדי לתקשר איתו והתקשורת הזו לא יכולה להיות חד סיטרית. באופן אירוני, שוב, זה כלב שנורא רוצה לעבוד אתכם ונורא רוצה הכוונה מכם, ונורא רוצה לרצות. אבל הוא לא מוכן שידרכו עליו. אפשר להפעיל לחץ, אפילו לחץ רציני, אבל חשוב שיבינו אתכם ולמה אתם עושים את זה. וחשוב לספק מוצא מהלחץ. ושוב, בשביל זה צריך מישהי שמבינה מה היא עושה.  בוסרון הוא כלב צייתן מאוד כי הוא קשור אלייך ואוהב אותך ואוהב לעבוד, הוא מוכן למות בשבילך. והוא לא כלב צייתן כי הוא עצמאי ועקשן ויש לו שיקול דעת משלו.

אז כן, בוסרון מתאים למי שרוצה כלב גדול, מרשים וייחודי (עוד מילת גנאי) ומוכן להשקיע בו. הוא מתאים למי שרואים בו את החצי השני שלהם. ולמי שמוכנים לנסות להבין את מי שנמצא בצד השני של הרצועה.

נכון אלו קווים נורא כלליים, ונכון שיש הרבה יוצאים מהכלל בכל גזע ויש המון בוסרונים שלא יהיו כל כך טיפוסיים או יהיו עם פחות יצר כזה או אחר. אבל זה משהו לקחת בחשבון. כשיש הרבה יכולות לכלב, זה אומר גם שהרבה דברים יכולים להשתבש בדרך. ומי שחכם מאוד הוא לרוב ניאורוטי ומתוסבך בכל מין וגזע. ויש המון יצרים ותכונות שאי אפשר לגלות שהם גורים, כי הכלב מתפתח נורא נורא לאט ולכן ההורים יספקו לכם את האינדיקציה הכי טובה לאיך יהיה הגור שלכם וגם אז יש תכונות שמדלגות על דור שניים. ואני וליירה, זה מזכיר לי את סיפור האהבה של ג'יין אייר ומיסטר רוצ'סטר. טוב, לפחות מבחינת המסר הכללי. אהבה אמיתית יכולה להתקיים רק כשיש כבוד הדדי והבנה. וכשלשני הצדדים יש כוח. אומנם אצלנו לא הייתה כלבה מטורפת שמסתתרת בעליית הגג או אש או בריחה מהבית וגם לא התעוורתי ועדיין יש לי שתי ידיים, בערך. אבל חכו, הסיפור שלנו עדיין לא נגמר.

אני עשיתי את כל מה שלא צריך לעשות, אני טעיתי בכל שלב ושלב, טוב, אולי לא בהכל. אבל עשיתי מספיק טעויות כדי לבאס ולכבות אותה, כדי לגרום לה לאבד בי אמון. ואחר כך נאלצתי לעמול קשות כדי לתקן. אני הייתי לא ראויה. ואני למדתי את הלקחים שלי ואולי הפכתי לאישה טובה יותר ומאלפת מוצלחת יותר. אבל הייתי שמחה אם משהו חיובי יצא מהניסיון שלי שאנשים אחרים ילמדו משהו ממנו, למען כל הבוסרונים שבעולם.

בוסרון

גורי בוסרון

חלק א'

ראיתי בפייסבוק שהייתה עוד המלטה של בוסרונים. אז מזל טוב והכל וברכות לבעלים החדשים. מכיוון שזה גזע חדש בישראל ורוב האנשים בארץ לא ממש מכירים אותו החלטתי לכתוב על מה זה בוסרון מהניסיון הדל שלי, שכולל גידול של כלבת בוסרון שלפי מה שהבנתי היא מאוד טיפוסית לגזע, קריאה נרחבת והתייעצות עם בעלים , מגדלות ומאלפות בחו"ל , וכמובן הידע שיש לי על כלבים ואילוף.

 אומנם מילים אלו לא נכתבו בדם, כמו שאומרים בצה"ל. אף אחת לא מתה ,עדיין, למרות שהיו פעמים רבות שהשתוקקתי לחנוק את הכלבה. אבל אני כן בכיתי והייתי אומללה לא מעט ומתוסכלת ביותר.

המגדלים אומרים את האמת על הגזע, אבל הם משוחדים נורא. אלו הילדים שלהם, אז אובייקטיביות לא תקבלו מהם . אלא אמרות בסיגנון, "וואו זה מדהים כמה אנרגיה יש לכלב הזה, הוא יכול לרוץ יום שלם" (יש לקרוא עם אינטונציה מתלהבת, לחשוב על הזמן שאתם חוזרים מהעבודה מותשים ואין לכם כוח לכלב). או "בוסרון זה כלב כל כך חכם" (עוד התלהבות וסימנים של לבבות וסמיילים. כלבים חכמים זו מכת מצריים שדילגו על האיזכור שלה בתנ"ך. צריך לאתגר אותם אחרת הם נעשים הרסניים. נא לקרוא ולתאר לעצמכם את הכלב מתחמן ובודק גבולות באופן אנרגטי ביותר, בדיוק כשאתם חולים בשפעת). או "בוסרון זה גזע עבודה" (גזע עבודה = אתם עובדים – אצל הכלב. זה באמת מה שאומרת ההגדרה הזו).

המגדל ,דוד כהן, ממנו לקחנו את ליירה אמר לנו ש"לגדל בוסרון זה סיפור אהבה". זכרו שסיפורי אהבה טובים הם גדושי קונפליקטים, נקודות משבר בעלילה, ובכלל מעניינים (ומעניין זה פויה).

השאלה היא  – האם כדאי לכם לבחור בסיפור אהבה, סליחה,  לגדל בוסרון : התשובה בגדול היא  – תחשבו על זה טוב טוב ועוד פעם תחשבו על זה. אם מעולם לא גדלתם בוסרון אין לכם מושג למה אתם מכניסים את עצמכם גם אם נראה לכם שאתם יודעים. אלו שני דברים שונים, לקרוא על זה ושזה באמת קורה לכם

התשובה היותר מפורטת היא – שכנראה זה לא יתאים לכם , אבל : אם מתמלאים התנאים שרשומים מטה, אתם יכולים גם לבחור שכן.

אתם יכולים לגדל בוסרון אם אתם:

א. בעלי המון המון אדמה ועדר כבשים גדול ואתם רוצים כלבה שגם תרעה את העדר וגם תשמור עליו מגנבים ומזיקים (כי אתם מתקמצנים על קווקזי שומר) וגם תשמור שהעדר לא יאכל בשדות שלידכם למרות שלא טרחתם לשים גדר.

ב. חיים לבד באיזה חור כפרי עם משפחה ממש גדולה וצריכים כלב שישמור ויגן עליכם בהצלחה וישמור גם על הרכוש שלכם. כל רכוש שלכם. וגם יהיה מעולה אתכם ועם הילדים הקטנים שלכם ולא תחששו להשאיר אותם לבד איתו. בנוסף, אם הילדים ילכו לאיבוד הוא יביא אותם בחזרה.

ג. מתעניינים בספורט כלבני, אבל לא סגורים על איזה סוג. בוסרון יכול להתאים לכולם. הוא כנראה לא יהיה הכי מוצלח כי הוא כלב כזה כולבויניק, וזה אומר שהוא סביר בכל תחום, אבל לא מצוין באף אחד.

ד. מסתובבים בכל רחבי הארץ במסגרת העבודה שלכם וצריכים כלב מלווה שמגן, באופן אינטיליגנטי. כזה שמסוגל ויכול להחליט החלטות עצמאיות, רב תושייה ויצירתי. אבל לא רוצים לטרוח וללמד כלב איך לעשות את זה. לבוסרון ההגנה עליכם באה באופן טבעי.

ה. אתם מזוכיסטים, אבל לגמרי.

ו. אתם יודעים שהכלבה הזו היא החלק החסר בנשמתכם.

בשאר המקומות בנט אתם תקבלו תיאור של מאיפה הגיע הגזע (צרפת, בצפון) כמה שהוא עתיק (עתיק. יש איזכורים שלו בספרות כבר מתחילת המאה השש עשרה) ואיך הוא נראה (שחור, גדול, זנב שנראה כמו האות J האנגלית, שש אצבעות מינימום ברגל אחורית, אפשר יותר). בשביל זה יש אתרים אחרים. אני כותבת על חווית הגידול של ליירה, הבוסרונית שלי, ועל חוויות ששמעתי עליהן מאנשים אחרים שיש להם בוסרונים (בעיקר בחו"ל).

לפני שבועיים נרשמתי עם ליירה להגרלה להשתתפות בסמינר קיקופאפ (לא זכינו). והיה שם סעיף שביקש לתאר את הכלבה בכמה מילים וזה בערך מה שכתבתי : ליירה עקשנית, חשדנית וחצופה, ומעצבנת , עצמאית ובוחנת גבולות שיטתית. והיא נאמנה, חכמה, אמיצה, רגישה, טובת לב , רבת תושייה ואוהבת.

וזה תיאור טיפוסי של בוסרון צעיר. זה כלב מאוד מתעתע. יש בו המון תכונות שסותרות אחת את השנייה ובכל זאת מתקיימות במקביל. זה כלב מורכב. עם יכולות מגוונות, אבל צריך לדעת לפנות ללב שלו.

אם כלבים היו ילדים. הרי שהבורדר קולי הוא המצטיין הכיתתי. הילד החכם, הנחמד והמוצלח שעושה מה שמצפים ממנו ואף יותר. הוא פופולרי ואהוב על הכל, והוא תמיד שמח ובמצב רוח טוב. הבוסרון הוא הילד ,החכם לא פחות, שיושב בשורה האחרונה, לבוש שחור, קודר וציני, בז לסמכות, מאמין באנרכיזם, חושב שהמערכת באה לדפוק אותו וכותב בבלוג שלו שירי דיכאון בהם הוא מייחל למות האנושות. קשוח כזה, ומבפנים נורא שברירי ורגיש . מייחל לכך שיראו אותו כפי שהוא, ויבינו ויקבלו אותו. מין טיפוס לורד ביירון, אבל בפרנץ'.

זה כלב עם יצר ציד ויצר רעייה מאוד חזקים. וזה יוצר בעיה אם זה כלב שגר אתכם בבית בעיר. אני נאלצת לסדר לכלבה שלי פגישות רעייה עם כבשים. אני חושבת שיצר הרעייה שלה הוא חזק יותר מהמקובל, אבל זה משהו שצריך לקחת בחשבון שבוחרים בגזע. ומבחני גורים לא יחשפו אותו, הוא מתפתח יותר מאוחר. וכמובן, זה אומר שבלי חשיפה לחתולים, שיש בישראל בכל מקום , זה כלב שירדוף אחרי חתולים וגם אחרי כל מה שזז.

זה גם כלב אסוציאלי. הכלב קשור למשפחה ומלא אהבה לאנשים שלו, זה כלב שמתרפק ומתמרח ויושב לכם על הברכיים, ונשען עליכן ולוקח את היד שלכם בפה, הם כולם עושים את זה – ההתמרחות אופיינית לגזע. והם מעולים עם ילדים ותינוקות. אבל הכלב לא אוהב זרים, הוא חושד בזרים. והוא יעדיף לא להתקרב אליהם. זה חלק מהתכונות שלו על מנת שישמור ויגן על בעליו ורכושם. וזה אומר היערכות מיוחד מצידכם. כי הצד השני בתוקפני הוא פחדני. הם מתחילים מאוד פחדנים כגורים, רגישים ושבריריים וצריך לדעת איך לא לשבור אותם. זה משתנה בהמשך אם חושפים אותם נכון. החשיפה היא לא לקחת אותם לכל מקום ולחכות שיתרגלו. או לתת לכל אחד לגעת בהם. לא. הבוסרון הוא כלב חכם, גם במובן הזה שהוא יודע שהוא כלב ורק כלב והעולם גדול עליו. אתם צריכים לרמות אותו מצד אחד ולבנות איתו קשר חזק מצד שני. שידע שיש לו גב. כלומר, אתם מתקדמים בקצב שלו בחשיפה. ובהתחלה- רק חוויות חיוביות, הכלב צריך לבנות ביטחון עצמי, בעצמו , ביכולות ההתמודדות שלו, בכם ובעולם. אם נראה לכם שהוא לא מרגיש נוח, שהוא מתוח או משותק או נמנע, קחו אותו משם. כך הוא ילמד לסמוך עליכם ולדעת שהוא לא לבד,ותתחילו ממרחק גדול יותר, במקום שקט יותר, או עם פחות גירויים. תתנו אותו קלאסית עם צעצועים וחטיפים כל פעם שיראה זר, שיקשר זרים לדברים טובים. חישפו אותו למגוון גדול של בני אדם מסוגים שונים. כדי שידע לזהות שפת גוף מאיימת והתנהגות יוצאת דופן. ואחרי כל זה הוא עדיין יהיה חשדן ושונא אדם וישמור עליכם ועל הרכוש שלכם והילדים שלכם והחברים שלכם וכל דבר שקשור בכם. לפחות הם כמעט ולא נובחים, זה סוג של פלוס.

ומעולם לא ראיתי כלב מגזע אחר שמצליח להביע בפרצופו הבעות ברורות של בוז וגועל מאנשים זרים שחושבים שזכותם לגעת בו. זה מצחיק אותי כל פעם מחדש. אם זרים רוצים ללטף אותו תנו לו לבחור אם הוא מסכים או לא. אחרת הוא ירגיש חסר אונים וזה יכול להוביל לכלב פחדן ומדוכא או לכלב תוקפן. שני דברים שאתם לא רוצים.

פקחו על הסביבה שלו. הכלב לא יהיה עצמאי. הוא לא ילך לצבא ולאוניברסיטה. הוא לא צריך לעמוד ברשות עצמו. בחרו במי הוא יפגש , עם מה הוא יתמודד ועם מה לא. תנו לו לשחק רק עם כלבים שנוח לו איתם ולא מאיימים עליו. להיות היכן שטוב לו, ולבחור בעצמו את הקצב של החשיפה והאילוף. בעצם, בשנה הראשונה, אפילו אל תשתמשו במילה "לא", תרשו לו הכל. מקסימום תנתבו. הוא נושך ? תנו לו צעצוע. הוא קופץ ? תנו לו, מקסימום תסתובבו אליו עם הגב.הוא לועס לכם את הבית ? אל תגידו לא, שימו אותו בגידרית או בכלוב. אבל זהו. תנו לו הרגשה שהוא לא יכול לטעות לעולם. זה כלב רגיש, צריך לבנות ביטחון בהתחלה. אחר כך תוכלו להתחיל לדרוש מה שמתאים לכם והרבה מזה. אבל לא בהתחלה.

 באופן אירוני זה גם הכלב הכי אמיץ שיצא לי להכיר. להיות אמיץ אין משמעו לא לפחד בכלל כמו לברדורים שהם חסרי פחד. אלא להתגבר על הפחד ולעשות את הדבר הנכון. ובזה הכלבה שלי אף פעם לא איכזבה. כן, היא הגנה עליי מפני תוקפים , בלי שהייתי צריכה ללמד אותה איך ולמה. זה גם כלב קשוח בכך שהוא מסוגל לשאת תנאים מאוד קשים. קור, חום, מאמץ פיזי ממושך, פגיעות ומכות ולהמשיך הלאה בלי להתייחס.

 זה כלב עם יצר חזק של הגנה ושמירה עליכם ועל כל מה שקשור בכם. ודברים יכולים להשתבש באופן נורא אם יש לכם כזה כלב ואתם מתעלמים מהתכונה הזו. כשליירה החלה לשמור ולהגן עליי (בגיל צעיר מדי, לרוב הם מתחילים בגיל שנה והלאה, אבל לה היה טריגר סביבתי, קוראים לזה ערסים שמתקיפים את הבעלים שלך) הייתי מיואשת לגמרי. רציתי לשים עליה קולר אלקטרוני. אבל לפני שפונים לשימוש באמצעים שהם אברסיביים (לא נעימים) לכלב , תמיד כדאי להתייעץ עם קולגות. אז התייעצתי עם שושנה פורבס ושני רוזן, הן מאלפות מהסוג המרקר טריינרי, מה שקוראים גם חיובי בטעות. והן הציעו לי משהו שעבד כמו קסם. הן הבינו שהמטרה של הכלבה זה להגן עליי, ולכן מה שכדאי לי לנסות הוא להבהיר לה שהיא לא צריכה, שאני עצמי אנטוש אותה ואתרחק מהאיום ואז היא לא תצטרך לשמור עליי, כי לא יהיה ממה והיא גם ככה תבוא אליי במקרים כאלו כי בכל זאת, איום. רחוק, אבל איום. וזה עבד כמו קסם. והיא הפסיקה כמעט מיד ובסוף היא הפסיקה בכלל, התרגלה כנראה. חוץ מאיזה טיפוס אחד שהיא שנאה וניסתה להגיע אליו כל הזמן, ושוב הייתי מיואשת, ואז גיא תיכון (עוד מאלף מרקר וגם מאלף של כלבי עבודה) עזר לי עם כמה דגשים. ובסוף הסתבר שהבנאדם שהיא שנאה הוא דושבאג ידוע שתוקף את כל בעלי הכלבים פה באיזור, חוץ ממני. איתי הוא כבר לא התעסק. ולא, אני לא יודעת איך היא יודעת את מה שהיא יודעת. אבל היא יודעת.

למען השם וכל הכלבים שבשמיים, אם אינכם אנשי מקצוע, קחו אחד כזה שידריך אתכם. וגם אם אתם אנשי מקצוע, כנראה שעדיין תצטרכו מישהו שידריך אתכם. בוסרון הוא לא כלב מתאים לבעלים לא מנוסה, אבל גם מנוסים יתקשו איתו. אל תקחו מאלף סטנדרטי. הימנעות או פחד מגירויים לא נעימים, לא עובדים טוב עם הגזע כשהם צעירים , למרות שזה נראה כמו הפיתרון הכי פשוט יהיו לו תופעות לוואי איומות בבוסרון צעיר, תופעות לוואי שאתם לא רוצים להתמודד איתן. כמה שהם רגישים הם גם קשוחים. תיקונים פיזיים וענישה, לא יזיזו להם הרבה בכיוון שאתם רוצים, זה לא באמת כואב להם, רק יעשו אותם עצבניים (כן, הם ידעו שזה אתם שהענשתם אותם) ויפגעו בקשר איתכם ויבאסו אותם ויכבו את המוטיבציה שלהם ויגרמו להם להיות יותר יצירתיים בתעלולים הזדוניים שיעשו על חשבונכם. ואת הנזק הזה יהיה קשה מאוד לתקן אחר כך.

הם כן מגיבים יפה לענישה שלילית (לקחת או למנוע מהם משהו שהם רוצים) או לחיזוקים שליליים (לקחת מהם , להסיר מהם, משהו שהם לא רוצים) אבל גם את אלו חשוב לבצע בצורה מבוקרת ומקצועית.

בגלל שאנחנו בארץ ואין כאן מומחים בבוסרון בחרו במאלפות בשיטות של מרקר טריינינג אקא מה שקוראים בארץ "שיטות חיוביות" שעובדות על הגברת מוטיבציה וחיזוק קשר. או פנו למישהו שמאלף כלבי עבודה, אבל עם ניסיון נרחב, ותבדקו (לא כל מי שאומרת שהיא מאלפת "חיובית" היא אכן כזו, ולא כל מי שאומרת שהיא מאלפת כלבי עבודה היא כזו גם כן, לצערנו מקצוע האילוף לא מפוקח בארץ) . חבל לקחת כלב צעיר ומוכשר ולהרוס אותו עם אילוף לא נכון. אם תצליחו ליצור מוטיבציה והנאה בכלב, ולקשור את הכלב אליכם על ידי יחס מתחשב ואוהב, אתם תקבלו פי כמה בחזרה.

שחקו עם הכלב. זה כלב שאוהב לשחק ולהשתולל. וכשאתם משחקים, תנו לו תמיד תמיד לנצח. ולא משנה באיזה משחק תבחרו ובאיזו צורת משחק. אם זה כדור ואם זה משחק משיכות. הכלב חייב תמיד לזכות. שוב, ביטחון עצמי והכל.

בוסרון הוא לא  כלב לגדל בעיר. הוא יכול להסתגל לעיר אבל בגלל תכונות השמירה והחשדנות מזרים, פשוט לא יהיה לו נוח. קהל גדול יכול לשתק אותו, או יכול לשחרר אותו, כי אין אפשרות להתמקד באובייקט אחד וראיתי את שני הדברים קורים. אם אתם מגדלים כלב כזה בעיר, תהיה לכם המון ,אבל המון עבודה. וגם זה לא יהיה ממש הכי מוצלח. בכל זאת הגנטיקה מנצחת .

ליירה וליידי

אני רועה אותך

פוסט זה מוקדש לאיילה נאור ועדי אתרוג בהערכה רבה עד מאוד. תודה לכן.

בורדר קולי רועה כבשים

בורדר רועה כבשים

בנוסף, זה אינו פוסט מקצועי ואינו מתיימר להיות. אני לא מומחית ולא מתקרבת להיות, למרות שיש קצת הסברים, אלא בא לתאר את החוויות והתחושות שלי כרועה וכבעלים של כלבת רועים.

בוסרון רועה

בוסרון רועה

 (הערה: שימו לב להבדל בסיגנון הרעייה, הבורדר קולי נמצא באופן טבעי מאחורי העדר, הבוסרון עובד בצדדים שלו)

ליירה הייתה ממש חמודה, במשך שבועיים בדיוק, בין גיל חודשיים לגיל חודשיים ושבועיים. ואז היא החלה באובססיביות להוביל את גרגנטואה החתול מכל מקום בו היה ישן בבית אל מתחת לשולחן בסלון, ולא לתת לו לצאת משם כשהיא רצה במעגלים מסביב לשולחן ובכל השלמה של סיבוב נותנת נביחה אחת. בהתחלה החתול חשב שזה משחק משונה אך הסכים לשחק . כשהיא גדלה קצת זה הפסיק למצוא חן בעיניו ומהלחץ הוא החל לחרבן ולהשתין בכל הבית.

אך חתול אחד אינו מספיק. ככל שליירה גדלה היא הרגישה שבתוכה גדל דחף עצום ובלתי נשלט למשטר את הסובבים אותה עוד ועוד. הכלבנים יקראו לזה יצר רעייה, זו מכבסת מילים לסיוט מתמשך,והם קוראים לזה כך רק משום שאף גורה לא ארבה להם במסדרון החשוך בלילה וניסתה להוביל אותם בחזרה למיטה ע"י נשיכות בקרסוליים. או אחזה בשאיפה הנעלה לקבץ את כל חתולי הפארק ולהוביל אותם אל חדר המדרגות. וכך רעתה היא עוד חתולים, עוד כלבים, את ליידי, הכלבה השנייה שלנו, אותנו, אנשים זרים, אנשים מוכרים, אופניים, עגלות וכל מה שאיתרע מזלו להתקל בה.

זה נכון שכל הכלבים הם קצת שוטרים בטבעם, אבל רובם אינם כה אובססיביים. חשבתי שעם הגיל והדרכה נכונה אני אוכל לפתור את ה"בעיה" הזו. קצת פוקוס, חיזוקים חיוביים על התנהגות נכונה, הוצאת אנרגיה, ניתוב עם משחקי כדור ומשיכות וכולי. כל מה שיצא לי מזה הוא שכשהיא ארבה לי בלילה ונשכה אותי מאחור, אני שהייתי חצי ישנה, בעטתי בה והעפתי אותה לצד השני של הבית ואז היא סירבה בכלל להסתכל עליי, ולעבוד איתה נעשה בלתי אפשרי. מצד שני, היא לא נשכה אותי יותר. איזו נחמה. כמובן, היא גם נורא רגישה, כמו כל שוטר. לה מותר לעשות הכל לאחרים, אבל אליה צריך להתייחס בנימוס וכבוד עילאיים, אחרת היא תעלב.

למרות שהרעייה עוללה לנו צרות רבות. היא גם הייתה מועילה. גיליתי שכשאני לוקחת את ליירה לעבודה, היא עוזרת. היא מוציאה כלבים מהתאים, היא מכניסה אותם, ואני לא צריכה לרדוף אחריהם. למדתי להסתמך עליה , זה היה נוח וחסך זמן. לא הבנתי איך האחרים יכולים להסתדר בלי, נהייתי תלויה בה. היא שומרת על קבוצות שלא יתפזרו, אם אנחנו הולכים לטיול ומישהו נפרד מהחבורה, היא תביא אותו. אם מישהו מגיע היא מודיעה לי. ואני אפילו יכולה לדעת מי זה לפי סוג הנביחה.

בגיל שבעה חודשים המצב מאוד "השתפר". היא החלה גם לשמור. עכשיו היו שתי אלטרנטיבות לבחור מהן, הידד! הבחירה הנחשקת בין דבר לשחין , בין כלבה בהסגר אחרי שנשכה מישהו שהתקרב אלייך "יותר מדי" ו-"לא בא לה טוב בעין" ובין כלבה דרוסה בבית חולים, אחרי שניסתה לרעות טרקטורונים בשביל ישראל.

כמו שכולם מבינים החיים בבית משפחת קורובקין מרתקים הם. פיתרון בעיית יצר ההגנה ראוי לפוסט מכובד משלו,וזה יהיה מוקדש כולו לרעייה.

לאחר שכל הרעיונות שלי כשלו וכל הרעיונות של הקולגות מוצו ועדיין לא היה שיפור, נזכרתי שאיילה נאור הציעה לי משהו מעניין. הכלבה שלך כבר רועה ? היא לא מסוגלת להפסיק ? לא מסוגלת להתרכז ? אז למדי אותה לרעות, תני לה לרעות, אבל בתנאים שלך ואיתך.כי אם את לא יכולה להפסיק אותה, הצטרפי אליה. וברגע שהרעייה תבוא דרכך השליטה תהיה אצלך.

ואז התחלתי לחפש אצל מי ללמוד. הרבה מאוד אנשים המליצו לי על עדי אתרוג, מכיוון שהיא מסבירה מעולה ומאוד שיטתית. זה לא שיש המון אלטרנטיבות בארץ. יש בדיוק שלושה אנשים שעוסקים בלימוד רעייה באופן מקצועי. דני מירדנה שבעמק בית שאן, אבל זה בעיקר כי יש לו עדר משלו והוא לא מאוד פנוי, אופיר פז ממשמר העמק, ועדי אתרוג מהערבה.

אני בחרתי בעדי. גם בגלל ההמלצות, וגם בגלל הניסיון הנרחב שלה, ונסענו לערבה, למושב צופר. עדי אתרוג היא היחידה שעורכת סדנאות מרוכזות לאנשים פרטיים שבאים להתנסות בספורט שונה מאוד מכל מה שיש בארץ וגם מלמדת רעייה לכלבים שאח"כ עובדים בעדרים ברחבי הארץ. 

כשישבנו ביחד להרצאה שלפני האימון עדי אתרוג הסבירה שרעייה אי אפשר באמת ללמד, זה או שיש את זה בכלב או שאין. לא הבנתי את זה בכלל. הרי כל דבר שאי פעם עשיתי עם כלבים הייתי צריכה ללמד קודם. כשהיא אמרה שלא צריך שום חיזוקים חיצוניים כמו אוכל או צעצועים, חשדתי. וכשהיא אמרה בחיוך גדול, "ועכשיו נכניס אותם לגידרית עם הכבשים ונראה מה יקרה", הייתי בטוחה שהיא היטרללה סופית.

ואז הכנסנו את ליירה לגידרית עם הצאן ואיתי וקיבלתי הלם מוחלט. חלק מזה היה כי הכלבה דחפה את כל הכבשים עליי ושמעו, תענוג גדול זה לא היה. ואז עדי התחילה לצעוק לי מאחורי הגדר, "לכי אחרי הכלבה, לכי אחריה". מסתבר שכשאת זזה, הכלבה זזה בתיאום אלייך כדי לאגף את הכבשים ולשמור אותן לידך, כשאת מחליפה כיוון, גם היא מחליפה כיוון איגוף, זה נקרא באלאנס בלשון המקצועית, וכשאת זזה לאן שהוא ומתרחקת מהן, היא תדחוף את הכבשים אלייך. זו הייתה חוויה מאוד מוזרה בשבילי. נראה היה שלכל אחד יש תפקיד וכולם מכירים את התפקיד שלהם, מלבדי. לי לא היה מושג. הכבשים ידעו, הכלבה ידעה, רק אני לא ידעתי כלום.

ליירה ידעה. היא ידעה איפה אני נמצאת, איפה הכבשים נמצאות ואיפה היא צריכה להימצא ביחס לכל אחת מאיתנו. ולא הבנתי איך היא מצליחה לראות הכל ולהבין מיד. נמלאתי יראת כבוד.

אחר כך חשבתי שכמעט אף פעם לא ראיתי אף יצור עושה משהו שהוא נולד לעשות. ראיתי אנשים וכלבים שלמדו כל מיני דברים, אפילו הגיעו להצטיינות בהם, אבל זה אף פעם לא היה היעוד שלהם, משהו שהוא חלק בלתי נפרד מהם, רק משהו שסיגלו לעצמם עם הרבה מאמץ. ראיתי את ליירה וקינאתי בה, בתחושה המוחלטת של להיות שם ולעשות את מה שנועדת לעשות. ואולי בפעם הראשונה הבנתי אותה וחמלתי עליה. סוף סוף הבנתי למה היא כל כך רגישה. כי היא רואה הכל , כי היא שמה לב להכל במבט אחד. כי היא נולדה לרעות, ואנחנו הפכנו אותה לכלבת בית שגרה בעיר, כשהחושים המשובחים שלה מכבידים עליה במקום לעזור.

אך ברשותכם, נדלג לחלקים התיאורטיים יותר של מה זו רעייה ומה הם גזעי רועים:

חשוב לדעת שיש שני סוגי רועים. הרועים והשומרים.

השומרים, שביניהם הקווקזי, האסייאתי והקנגל למשל, גדלים עם העדר שלהם מינקות ורואים בו את משפחתם. בחלק מהמקרים הם גם יראו כמו כבשה, והם תמיד יהיו גדולים ומגוננים. ברגע שיבוא פולש כדי להזיק לאחת הכבשים הוא יתקל בהפתעה לא נעימה בדמות כלב כעוס ועצבני.

ויש את הרועים. ביניהם הבורדר קולי, הקורגי, הקלפי,הרועה הגרמני , הבוסרון והבריארד. לכל אחד מהם סגנון רעייה שונה לפי התנאים של השטח בו עבדו וצרכי הרועה.

ההתנהגות הטבעית של כבשים כשיש טורפים בסביבה תהיה להתקבץ יחד. לכן, אם העדר מפוזר על פני המרעה אבל אחת הכבשים מזהה טורף פוטנציאלי ומזהירה את השאר הן כולן תתקבצנה יחד. התנהגות הזו היא שמאפשרת לכלב לרעות את הכבשים ולהזיז אותן ממקום למקום. אבל עזים למשל, לא מתקבצות, ויש כלבים שעובדים עם עזים וזה יותר קשה. והקורגי בכלל אמור לעבוד עם פרות. הקלפים עובדים הרבה במכלאות. גם תנאי השטח משתנים, גם סוגי הכבשים. ולכן ישנם הרבה סוגים של כלבי רועים.

יצר הרעייה הוא סוג של ניתוב או עידון של יצר הפריי, הטרף. במשך אלפי שנים הרביעו בני האדם את הכלבים בלהקה שנטו לאגף את הטרף ופחות רצו להתנפל עליו עד שקיבלנו את כלבי הרועים שאנחנו פוגשים היום.

רעייה היא אחד מהמקצועות העתיקים ביותר שיש. הרפרנסים התרבותיים והחברתיים שלה מרתקים. כבר במסופוטמיה ובמצרים העתיקה אחד מסמלי המלוכה היה מקל רועים. המלך תואר כרועה של בני עמו, המוביל אותו למקום מבטחים. בימי הביניים, הכנסייה או ישו, תלוי, תוארו כרועה במיגוון ציורי ותבליטי קיר בכנסיות ומנזרים, המלך והאצילים שלו, ככלבי הרועים. והכבשים, הכבשים זה אנחנו, האנשים הפשוטים שצריכים ללכת לאן שאומרים לנו.

משפט המתים מאה 2 לפנה"ס

משפט המתים מאה 2 לפנה"ס. ומה יש לפרעה ביד ? כן, מטה הרועים שלו, סמל השילטון

ואצל היהודים זה בכלל סיפור שלם. ובכולו הרועים הם הטובים ועובדי האדמה הם הרעים. החל מקין והבל ועד למלך דוד.

 

הרועה הטוב. מה יש לישו ביד ? כן, מטה הרועים שלו, סמל לשילטונו הרוחני

הרועה הטוב. מה יש לישו ביד ? כן, מטה הרועים שלו, סמל לשילטונו הרוחני

כלבי הרועים לא גדלים עם העדר. בורדר קולים מתחילים בהכשרה שלהם בממוצע בגיל שבעה חודשים. והבנתי מעדי שעם קלפים אפשר להתחיל מוקדם יותר. זה משתנה בהתאם לגזע ולאופי הכלב הספיציפי. גם בכלבי הרועים יש הבדלים בסיגנון. יש את ה- Heelers שעובדים בעיקר עם נשיכות לרגליים ונביחות, כמו הבוסרון. ואת ה -Headers  שעובדים על ידי הזזת כבשים באמצעות נעיצת מבטים והתגנבות, כמו הבורדר קולי. יש את אלו שדוחפים את העדר לכיוון הרועה ואת אלו שנוטים יותר לדחוף אותו מהרועה והלאה.

ההבדלים בין הכלבים נוצרו בהתאם לשטח שבו עבדו ולכבשים שאיתם עבדו. באנגליה הכבשים יותר פחדניות וכרי המרעה מגודרים בדרך כלל ולכן הבורדר קולים, שהתפתחו בגבול בין אנגליה וסקוטלנד, הם כלבים שעובדים בעדינות יחסית ולא מפחידים את הכבשים.

באירופה היה יותר שטח, והוא לא היה מגודר , כך שהכבשים, גם הן מסוג אחר, פחות פחדניות, יכלו , אם הכלב לא השגיח דיו, להכנס לשדה שליד ולאכול את היבולים. בשביל לשמור על הגידולים החקלאיים, כלבי הרועים שימשו, מלבד להעברת עדרים ממקום למקום, כ"גדר חיה", שזה אומר בעצם שהכלב, במקום להיות מאחורי הכבשים כמו אצל הבורדר קולי ,רץ  בצדדים הלוך ושוב כדי לשמור שהן לא עוברות את הקו, וכך הוא מונע  מהעדר להגיע לשדות ולהזיק ליבול. הכלבים צריכים לשמור על הכבשים מעבר לקו מסויים, לא תמיד הקו הזה הוא קו ויזואלי. אז היה צריך כלבים שישמרו על העדר מחוץ לשדה, שיעבדו יותר קרוב אליהן ואפילו ינשכו מדי פעם . והרבה מהכלבים האלו עובדים גם עם נביחות.

כדי להמחיש, מצאתי ביוטיוב שני סרטונים של כלבים צעירים שמתחילים רעייה. אחד בורדר קולי ואחד בוסרון. באירופה, המועדונים שלהם נפרדים, והם לא לומדים לעשות את אותו הדבר בדיוק.

 

אז כן, בשביל לאמן כלב לרעייה צריך שיהיה לו בגנים את הרצון לרעות ורצון חזק לרעות. אבל זו רק ההתחלה. מכיוון שהם בעצם יודעים מה הם עושים, הלימוד הוא למעשה חיבור של הפקודות לפעולות, בהתנייה קלאסית. מחברים מילה שמתארת את הפעולה שהכלב עושה כרגע.

איגוף בכיוון השעון נקרא come bye  או שעון.

איגוף נגד כיוון השעון נקרא away או נגד.

כשאת רוצה שהם יתרחקו את אומרת להם out או רחוק.

יש אחורה, יש קדימה, יש לכי תביאי ויש עצור, כשאת מרימה יד למעלה. וכמובן – נגמר או that will do. וכך הם לומדים. אלו הפקודות הבסיסיות. בהתחלה את עוזרת להם עם הכיוונים של האיגוף בכך שאת ממקמת את עצמך במקום המתאים, זה רמז ויזואלי, ואת זזה בתיאום איתם. אחר כך, כשהם מבינים את הפקודות, את כבר לא צריכה לעזור.

וככה זה נראה שזה כבר מושלם

 

מה שהיה קשה לי אישית הוא שאין בכלל שימוש בשפת גוף ברעייה וגם לא חייבים קשר עין. זה הפוך לחלוטין מאילוף בכלל ואג'ילטי בפרט. בהתחלה הייתי מנסה לחסום את הכיוון שלא הייתי רוצה שתלך אליו, אבל בגלל שליירה התרגלה שכשאני מרימה יד היא אמורה ללכת לכיוון אליו היד הורמה, פשוט הפסקתי להרים ידיים. לקח לי זמן, היה לי קשה לשנות הרגלים. והיה לנו קשה מאוד עם הלעצור, חלק מזה הוא שלהרים יד באג'ילטי אומר עכשיו תקפצי. וברעייה זה אומר ההפך, עכשיו תעצרי.

אילוף לרעייה הוא למעשה כל כולו השתלטות ושליטה על היצר הטבעי של הכלב. העצירה היא קריטית והיא גם הדבר הכי הכי קשה. אף כלב לא רוצה לעצור, אף פעם, הם רק רוצים להמשיך עוד ועוד. אבל מרגע שלמדו לעצור, מרגע שהצלחת לשלוט בהם כשהם נרגשים כל כך, אז באמת אפשר להגיד שהצלחת, שאת יכולה להתקדם הלאה. הייתי גם צריכה ללמוד מה כמות הלחץ שאני צריכה להפעיל על הכלבה על מנת שתעבוד לפי ההוראות שלי. מספיק לחץ כדי שתשמע לי, ולא יותר מדי, על מנת לא לבאס אותה. היא הסתברה כקשוחה הרבה יותר ממה שציפיתי. קשוחה גם ביחס לבורדרים שהשוויתי אליהם. לפעמים היא חטפה בטעות ממקל הרועים שהחזקתי. לא הזיז לה. עוד בעיה הייתה שהכלבה מהירה מאוד וצעירה מאוד ונושכת נורא מהתיסכול כי הן לא זזות לה מספיק מהר לטעמה, וצריך היה ללמד אותה להאט. והיה לי כל כך קשה לראות את הכבשים ננשכות שאני לא מסכימה לעבוד ללא מחסום, לפחות עד שתרגע קצת ותגדל.קשה לי עם זה נורא ואני נלחצת מזה עד מאוד. גם לא נעים לי שהכבשים מפחדות ממנה. ומצד שני, בהיותה כלבה לא עדינה איתן, גם אין לה בעיה להכנס ביניהן ובין הגדר ולדחוף אליי. לכל דבר יש יתרונות, גם לדברים הכי מעצבנים.

הסדנה השנייה שהשתתפתי בה הייתה סדנה עם בורדרי עבודה שכבר עובדים ברעיית בהמות והיה מרתק לראות אותם לומדים ומשכללים את הכישורים שלהם. לראות את ההבדלים בין כלב שכבר עובד, והוא רגוע ונשלט, כי הוא מכיר ומבין מה הוא עושה, לכלבה צעירה שמתחילה רק עכשיו והיא בורדרית עדינה ונבונה. וגם הרגשתי קצת פחות רע כי ראיתי שהם כולם מטורפים והכלבה שלי היא לא היחידה, כולם מקימים מהומה כשמונעים מהם גישה לכבשים. אם הם משתחררים בטעות הם רצים אחוזי תזזית לאורך הגדר, וכולם נובחים כמו משוגעים.

נהניתי לראות את האנשים הצעירים שרעו, שיש להם הבנה עמוקה ברעייה ובכלבי רועים, והם מבחינים בדברים שאני לא מסוגלת בכלל לראות (אופי של כבשה ? איך אני אמורה לדעת איזה אופי יש לכל כבשה? אני לא מצליחה אפילו להבדיל בין אחת לשנייה). וכמובן למדתי המון מעדי אתרוג.

בין לבין עבדנו מעט עם איילה נאור והבורדר שלה נארדו. כשראיתי אותו עובד הבנתי איך בורדרים עובדים עם מבטים. לנארדו יש מבט מפחיד ואובססיבי לגמרי. הכבשים מתרחקות רק מזה שהוא מסתכל עליהן.

וליירה ? מאז שנחשפה לכבשים היא הבינה שרעייה עושים רק עם כבשים ולא עם שום חיה אחרת. עכשיו הרבה יותר קל לנו איתה. היא יותר נשלטת. הרעייה האובססיבית פחתה עד נעלמה. זה אכן פיתרון, אבל כזה שדורש השקעה.

וככה זה נראה כשזה ספורטיבי וכן, בגלל המרחק, הפקודות ניתנות בשריקות:

 וליירה עם יורי, בסדנה הראשונה:

ליירה רועה גם

 אני מקווה שתסלחו לי על הנכות הטכנולוגית וכן תלחצו על הקישור. וגם הוורדפרס לא מרשה לי להעלות קבצים גדולים מדי. ואיכשהו כולם גדולים מדי.