כל החתולים אצלי

איך הכלבה למדה לא לרדוף אחרי חתולים

lyraandsantiago

בתמונה ליירה והבן סנטיאגו 

נניח שיש לכם כלבה שמשתגעת לגמרי שהיא רואה חתולאי אפשר להרגיע אותההיא

מוציאה לך את הכתף מהמקום במשיכות ואת יכולה לצעוקלמשוךלבעוטלהציע אוכלכדור,להתחנןלבכות עד מחרוכלוםשום דבר לא עוזר אז ככה ליירה הייתה

בטח תשאלו אותי איך בדיוק הגעתי למצב הזהאז זה היה תהליך הדרגתי ו גם כי אין גבול  ליכולת האנושית לשקר לעצמך שהכלבה שלך קטנה ומתוקה גם כשהיא מתכננת קריירה כרוצחת סידרתית של חתולונים

הדבר הראשון ששקלתי זה ענישהרק שלא תפגע יותר באף חתולאבל בערך באותו הרגע ששקלתי גם ידעתי שזה לא יצליחכדי שענישה תהיה מוצלחת היא חייבת לענות על  קריטריונים מסוימים (ראו שמונת חוקי הענישה של סטיב וייטשידעתי שלא אצליח לארגן כי בתחומים האלו הכלבה חכמה ממני בהרבה והיא תמשיך לרדוף אחרי חתולים בחדווה.

 אז  לא תמיד יש לך את היכולת להעניש נכון, אבל זה לא אומר שאין עוד אופציות, זכיתי להכיר את עדי אתרוג וללמוד ממנה רעייה

כבשים מוציאות תגובה הרבה יותר יצרית מחתולים אצל ליירהאבל מכיוון שהכבשים נמצאות בשליטה שלי וליירה מקבלת גישה אליהן רק אם היא מתנהגת יפה היא הצליחה בסוף לשלוט בעצמה מול הגירוי שהן מייצרות אצלה ולהשמע להוראות

בנוסףכלבים אולי חכמים ממנו בדברים מסוימיםאבל יש שני נושאים שהם לוקים בהםהם לא מסוגלים לתכנן כלום מראשוידע העולם שלהם לוקה בחסרולכן הבנתי שמה שאני צריכה לעשות זה לשכנע את הכלבה שכל החתולים אצלי אני גם ככה שולטת בכל אספקט בחיים שלה,בטיוליםבאוכלבפעילויותכל כך מוגזם להניח שאני אשלוט גם בחתולים לאזה הגיוני עבור כלבהברגע שהיא תבין שהחתולים אצליאם היא תרצה גישה לחתול היא תצטרך להתנהג לפי הכללים שאני קובעת ולבקש יפהואם לאאז לא יהיו יותר חתולים בשבילה

וכך החלה התרמית הגדולה

אין לי צילומים ממנהזה החל בתור ניסוי ביני לבין עצמי .הייתי סקרנית לראות אם אצליחהייתי גם מיואשתאבל התוצאות היו מרשימות מאוד ולכן אני כותבת על הניסיון הזה

התחלתי בלשים עליה רצועה בכל מקום אפשריכבר ביציאה מהדלתאם כל החתולים אצלי היא לא יכולה לקבל אף פעם גישה לחתול בלי שאני מרשה זה אומנם ממש מסובך איפה שאני גרה,שהחתולים סתומים וקופצים לך לפה כתחביבאבל גם שמונים אחוז הצלחה ממאה זה טוב

בפעם הראשונה שראינו חתול והיא הצליחה לנשום באמצעמיד ששאפה אוויר התקדמתי צעד אחד לכיוון החתול

זו הייתה ההתחלה.

בהדרגה היא הבינה שברגע שהיא מרפה לשנייה מהלחץבהתחלה אפילו רק כדי לנשום אני נותנת לה להתקרב לחתול

ואז היא הפסיקה למשוךמה שיצר התקרבות נוספת לחתול.

ואז התחלתי לבקש ממנה לעמוד במקום ולחכות עד שאני והיא נעשה צעדים לכיוון שלהםכמובןהיה מקרה או שניים שהיא נשברה והבנתי שדרשתי יותר מדי וחזרתי אחורה. ככה התחלתי.

ואז התחלתי לבקש דברים נוספיםלשבתלשכב בארצה ולחכותללכת רגלי מול החתולכי רק אז אחרי שתעשי מה שאני אומרת את תקבלי את ההתקרבות לחתולים. ועכשיו כבר לא צריך להלחץ.הלחץ לא עוזרהדבר היחיד שעוזר זה לבקש ממני יפה ואז אולי אני אהיה מוכנה לחלוק איתך בחתולים שלי

זה גרם לליירה להיות מסוגלת להתרכז מול חתולים והעלים את ההיסטריה מסביבםהם כבר לא היו גורם משבש כל יכולאפשר היה לחשוב ולנשום וללכת כשהם נמצאים שם ליד.ואם תהיי טובה אולי אפילו נרדוף אחריהם ביחד

תהליך הלמידה הזה התבצע במקום בו אין כבישים ואף חתול לא נפגע משום דבר חוץ מאיתנוכןאני יודעת שזו שיטה איומה ונוראה ללמד לא לרדוף אחרי חתולים על חשבונם של החתוליםאבל זה עדיף מזה שימותו

ההתנהגות עצמה לא הוכללההיא הייתה מושלמת לגמרי אבל רק במקומות בהם עבדנו גם בלי תחזוקה במשך כשנתייםבמקומות בהם לא עבדנו לא הייתה היסטריה ולא היו משיכות ג   יכלתי לבקש ממנה להפסיק לרדוף י

אבל בהם היא בכל זאת העלתה במוחה שרדיפה אפשרית גם בלי אישור שלי.וזה כי אני עצלנית,מודהעבדתי רק במקומות שידעתי שמועדים לפורענות ויש בהם המון חתולי רחוב תמימים שבאים לכלבים כי מבחינתם זו החיה הזו שמגיעה עם האוכל שהם מקבלים מהבני אדם

ההתנהגות די התפרקה כשאימצנו את סנטיאגו החתול והיא אימצה אותו כאמא וראתה בו כבן שהוא התחיל לצאת איתנו החוצה החתולים האחרים החלו לתקוף אותו והיא החלה לפנות אותם מהשטח עבורו   כדי שלא יכו אותו

כשסנטיאגו בגר והתחיל ללחום בקרבות שלו לבד בלי אמאניסיתי לשוב לשיטה הזואבל הפעם החתולים למדו כבר מה אנחנו עושות וכל פעם שהיו רואות אותנו מתקרבות ביחד היו מסתכלים עליי כאומריםגברתאנחנו לא מוכנים שתפילי עלינו את הזבל שלךאנחנו לא פה בשביל לטפל בכלבה שלך גם לא בשביל הנקניקיות העלובות שאת זורקת פה מסביבשום דבר לא שווה את זה,ומתרחקים מאיתנושזה גם משהולפחות הם לא היו שם כדי להלעס

וזה הסיפור של איך למדה ליירה לא לרדוף אחרי חתולים

האם אני ממליצה על השיטה הזו כדרך ללמד כלבים לא לרדוף אחרי חתולים 

לא, ממש ממש אבל ממש לא ,אני לא ממליצהניסיתי קודם את כל דרכי הלימוד המקובלות והרגילות והן לא פעלואני תמיד בעד השיטה הכי פשוטה והכי יעילהבנוסףכנראה הכי חשובהשיטה הזו גורמת מצוקה לחתולים ואם הכלב שלכם מצליח בשיטות אחרות ולא הרג כבר חתולים קודםאין סיבה להעביר את החתולים עינוי כזה

אני רק חושבת שזה מעניין איך הרעל במקרים מסוימים יכול להיות גם התרופה למחלה

.

אני רועה אותך

פוסט זה מוקדש לאיילה נאור ועדי אתרוג בהערכה רבה עד מאוד. תודה לכן.

בורדר קולי רועה כבשים

בורדר רועה כבשים

בנוסף, זה אינו פוסט מקצועי ואינו מתיימר להיות. אני לא מומחית ולא מתקרבת להיות, למרות שיש קצת הסברים, אלא בא לתאר את החוויות והתחושות שלי כרועה וכבעלים של כלבת רועים.

בוסרון רועה

בוסרון רועה

 (הערה: שימו לב להבדל בסיגנון הרעייה, הבורדר קולי נמצא באופן טבעי מאחורי העדר, הבוסרון עובד בצדדים שלו)

ליירה הייתה ממש חמודה, במשך שבועיים בדיוק, בין גיל חודשיים לגיל חודשיים ושבועיים. ואז היא החלה באובססיביות להוביל את גרגנטואה החתול מכל מקום בו היה ישן בבית אל מתחת לשולחן בסלון, ולא לתת לו לצאת משם כשהיא רצה במעגלים מסביב לשולחן ובכל השלמה של סיבוב נותנת נביחה אחת. בהתחלה החתול חשב שזה משחק משונה אך הסכים לשחק . כשהיא גדלה קצת זה הפסיק למצוא חן בעיניו ומהלחץ הוא החל לחרבן ולהשתין בכל הבית.

אך חתול אחד אינו מספיק. ככל שליירה גדלה היא הרגישה שבתוכה גדל דחף עצום ובלתי נשלט למשטר את הסובבים אותה עוד ועוד. הכלבנים יקראו לזה יצר רעייה, זו מכבסת מילים לסיוט מתמשך,והם קוראים לזה כך רק משום שאף גורה לא ארבה להם במסדרון החשוך בלילה וניסתה להוביל אותם בחזרה למיטה ע"י נשיכות בקרסוליים. או אחזה בשאיפה הנעלה לקבץ את כל חתולי הפארק ולהוביל אותם אל חדר המדרגות. וכך רעתה היא עוד חתולים, עוד כלבים, את ליידי, הכלבה השנייה שלנו, אותנו, אנשים זרים, אנשים מוכרים, אופניים, עגלות וכל מה שאיתרע מזלו להתקל בה.

זה נכון שכל הכלבים הם קצת שוטרים בטבעם, אבל רובם אינם כה אובססיביים. חשבתי שעם הגיל והדרכה נכונה אני אוכל לפתור את ה"בעיה" הזו. קצת פוקוס, חיזוקים חיוביים על התנהגות נכונה, הוצאת אנרגיה, ניתוב עם משחקי כדור ומשיכות וכולי. כל מה שיצא לי מזה הוא שכשהיא ארבה לי בלילה ונשכה אותי מאחור, אני שהייתי חצי ישנה, בעטתי בה והעפתי אותה לצד השני של הבית ואז היא סירבה בכלל להסתכל עליי, ולעבוד איתה נעשה בלתי אפשרי. מצד שני, היא לא נשכה אותי יותר. איזו נחמה. כמובן, היא גם נורא רגישה, כמו כל שוטר. לה מותר לעשות הכל לאחרים, אבל אליה צריך להתייחס בנימוס וכבוד עילאיים, אחרת היא תעלב.

למרות שהרעייה עוללה לנו צרות רבות. היא גם הייתה מועילה. גיליתי שכשאני לוקחת את ליירה לעבודה, היא עוזרת. היא מוציאה כלבים מהתאים, היא מכניסה אותם, ואני לא צריכה לרדוף אחריהם. למדתי להסתמך עליה , זה היה נוח וחסך זמן. לא הבנתי איך האחרים יכולים להסתדר בלי, נהייתי תלויה בה. היא שומרת על קבוצות שלא יתפזרו, אם אנחנו הולכים לטיול ומישהו נפרד מהחבורה, היא תביא אותו. אם מישהו מגיע היא מודיעה לי. ואני אפילו יכולה לדעת מי זה לפי סוג הנביחה.

בגיל שבעה חודשים המצב מאוד "השתפר". היא החלה גם לשמור. עכשיו היו שתי אלטרנטיבות לבחור מהן, הידד! הבחירה הנחשקת בין דבר לשחין , בין כלבה בהסגר אחרי שנשכה מישהו שהתקרב אלייך "יותר מדי" ו-"לא בא לה טוב בעין" ובין כלבה דרוסה בבית חולים, אחרי שניסתה לרעות טרקטורונים בשביל ישראל.

כמו שכולם מבינים החיים בבית משפחת קורובקין מרתקים הם. פיתרון בעיית יצר ההגנה ראוי לפוסט מכובד משלו,וזה יהיה מוקדש כולו לרעייה.

לאחר שכל הרעיונות שלי כשלו וכל הרעיונות של הקולגות מוצו ועדיין לא היה שיפור, נזכרתי שאיילה נאור הציעה לי משהו מעניין. הכלבה שלך כבר רועה ? היא לא מסוגלת להפסיק ? לא מסוגלת להתרכז ? אז למדי אותה לרעות, תני לה לרעות, אבל בתנאים שלך ואיתך.כי אם את לא יכולה להפסיק אותה, הצטרפי אליה. וברגע שהרעייה תבוא דרכך השליטה תהיה אצלך.

ואז התחלתי לחפש אצל מי ללמוד. הרבה מאוד אנשים המליצו לי על עדי אתרוג, מכיוון שהיא מסבירה מעולה ומאוד שיטתית. זה לא שיש המון אלטרנטיבות בארץ. יש בדיוק שלושה אנשים שעוסקים בלימוד רעייה באופן מקצועי. דני מירדנה שבעמק בית שאן, אבל זה בעיקר כי יש לו עדר משלו והוא לא מאוד פנוי, אופיר פז ממשמר העמק, ועדי אתרוג מהערבה.

אני בחרתי בעדי. גם בגלל ההמלצות, וגם בגלל הניסיון הנרחב שלה, ונסענו לערבה, למושב צופר. עדי אתרוג היא היחידה שעורכת סדנאות מרוכזות לאנשים פרטיים שבאים להתנסות בספורט שונה מאוד מכל מה שיש בארץ וגם מלמדת רעייה לכלבים שאח"כ עובדים בעדרים ברחבי הארץ. 

כשישבנו ביחד להרצאה שלפני האימון עדי אתרוג הסבירה שרעייה אי אפשר באמת ללמד, זה או שיש את זה בכלב או שאין. לא הבנתי את זה בכלל. הרי כל דבר שאי פעם עשיתי עם כלבים הייתי צריכה ללמד קודם. כשהיא אמרה שלא צריך שום חיזוקים חיצוניים כמו אוכל או צעצועים, חשדתי. וכשהיא אמרה בחיוך גדול, "ועכשיו נכניס אותם לגידרית עם הכבשים ונראה מה יקרה", הייתי בטוחה שהיא היטרללה סופית.

ואז הכנסנו את ליירה לגידרית עם הצאן ואיתי וקיבלתי הלם מוחלט. חלק מזה היה כי הכלבה דחפה את כל הכבשים עליי ושמעו, תענוג גדול זה לא היה. ואז עדי התחילה לצעוק לי מאחורי הגדר, "לכי אחרי הכלבה, לכי אחריה". מסתבר שכשאת זזה, הכלבה זזה בתיאום אלייך כדי לאגף את הכבשים ולשמור אותן לידך, כשאת מחליפה כיוון, גם היא מחליפה כיוון איגוף, זה נקרא באלאנס בלשון המקצועית, וכשאת זזה לאן שהוא ומתרחקת מהן, היא תדחוף את הכבשים אלייך. זו הייתה חוויה מאוד מוזרה בשבילי. נראה היה שלכל אחד יש תפקיד וכולם מכירים את התפקיד שלהם, מלבדי. לי לא היה מושג. הכבשים ידעו, הכלבה ידעה, רק אני לא ידעתי כלום.

ליירה ידעה. היא ידעה איפה אני נמצאת, איפה הכבשים נמצאות ואיפה היא צריכה להימצא ביחס לכל אחת מאיתנו. ולא הבנתי איך היא מצליחה לראות הכל ולהבין מיד. נמלאתי יראת כבוד.

אחר כך חשבתי שכמעט אף פעם לא ראיתי אף יצור עושה משהו שהוא נולד לעשות. ראיתי אנשים וכלבים שלמדו כל מיני דברים, אפילו הגיעו להצטיינות בהם, אבל זה אף פעם לא היה היעוד שלהם, משהו שהוא חלק בלתי נפרד מהם, רק משהו שסיגלו לעצמם עם הרבה מאמץ. ראיתי את ליירה וקינאתי בה, בתחושה המוחלטת של להיות שם ולעשות את מה שנועדת לעשות. ואולי בפעם הראשונה הבנתי אותה וחמלתי עליה. סוף סוף הבנתי למה היא כל כך רגישה. כי היא רואה הכל , כי היא שמה לב להכל במבט אחד. כי היא נולדה לרעות, ואנחנו הפכנו אותה לכלבת בית שגרה בעיר, כשהחושים המשובחים שלה מכבידים עליה במקום לעזור.

אך ברשותכם, נדלג לחלקים התיאורטיים יותר של מה זו רעייה ומה הם גזעי רועים:

חשוב לדעת שיש שני סוגי רועים. הרועים והשומרים.

השומרים, שביניהם הקווקזי, האסייאתי והקנגל למשל, גדלים עם העדר שלהם מינקות ורואים בו את משפחתם. בחלק מהמקרים הם גם יראו כמו כבשה, והם תמיד יהיו גדולים ומגוננים. ברגע שיבוא פולש כדי להזיק לאחת הכבשים הוא יתקל בהפתעה לא נעימה בדמות כלב כעוס ועצבני.

ויש את הרועים. ביניהם הבורדר קולי, הקורגי, הקלפי,הרועה הגרמני , הבוסרון והבריארד. לכל אחד מהם סגנון רעייה שונה לפי התנאים של השטח בו עבדו וצרכי הרועה.

ההתנהגות הטבעית של כבשים כשיש טורפים בסביבה תהיה להתקבץ יחד. לכן, אם העדר מפוזר על פני המרעה אבל אחת הכבשים מזהה טורף פוטנציאלי ומזהירה את השאר הן כולן תתקבצנה יחד. התנהגות הזו היא שמאפשרת לכלב לרעות את הכבשים ולהזיז אותן ממקום למקום. אבל עזים למשל, לא מתקבצות, ויש כלבים שעובדים עם עזים וזה יותר קשה. והקורגי בכלל אמור לעבוד עם פרות. הקלפים עובדים הרבה במכלאות. גם תנאי השטח משתנים, גם סוגי הכבשים. ולכן ישנם הרבה סוגים של כלבי רועים.

יצר הרעייה הוא סוג של ניתוב או עידון של יצר הפריי, הטרף. במשך אלפי שנים הרביעו בני האדם את הכלבים בלהקה שנטו לאגף את הטרף ופחות רצו להתנפל עליו עד שקיבלנו את כלבי הרועים שאנחנו פוגשים היום.

רעייה היא אחד מהמקצועות העתיקים ביותר שיש. הרפרנסים התרבותיים והחברתיים שלה מרתקים. כבר במסופוטמיה ובמצרים העתיקה אחד מסמלי המלוכה היה מקל רועים. המלך תואר כרועה של בני עמו, המוביל אותו למקום מבטחים. בימי הביניים, הכנסייה או ישו, תלוי, תוארו כרועה במיגוון ציורי ותבליטי קיר בכנסיות ומנזרים, המלך והאצילים שלו, ככלבי הרועים. והכבשים, הכבשים זה אנחנו, האנשים הפשוטים שצריכים ללכת לאן שאומרים לנו.

משפט המתים מאה 2 לפנה"ס

משפט המתים מאה 2 לפנה"ס. ומה יש לפרעה ביד ? כן, מטה הרועים שלו, סמל השילטון

ואצל היהודים זה בכלל סיפור שלם. ובכולו הרועים הם הטובים ועובדי האדמה הם הרעים. החל מקין והבל ועד למלך דוד.

 

הרועה הטוב. מה יש לישו ביד ? כן, מטה הרועים שלו, סמל לשילטונו הרוחני

הרועה הטוב. מה יש לישו ביד ? כן, מטה הרועים שלו, סמל לשילטונו הרוחני

כלבי הרועים לא גדלים עם העדר. בורדר קולים מתחילים בהכשרה שלהם בממוצע בגיל שבעה חודשים. והבנתי מעדי שעם קלפים אפשר להתחיל מוקדם יותר. זה משתנה בהתאם לגזע ולאופי הכלב הספיציפי. גם בכלבי הרועים יש הבדלים בסיגנון. יש את ה- Heelers שעובדים בעיקר עם נשיכות לרגליים ונביחות, כמו הבוסרון. ואת ה -Headers  שעובדים על ידי הזזת כבשים באמצעות נעיצת מבטים והתגנבות, כמו הבורדר קולי. יש את אלו שדוחפים את העדר לכיוון הרועה ואת אלו שנוטים יותר לדחוף אותו מהרועה והלאה.

ההבדלים בין הכלבים נוצרו בהתאם לשטח שבו עבדו ולכבשים שאיתם עבדו. באנגליה הכבשים יותר פחדניות וכרי המרעה מגודרים בדרך כלל ולכן הבורדר קולים, שהתפתחו בגבול בין אנגליה וסקוטלנד, הם כלבים שעובדים בעדינות יחסית ולא מפחידים את הכבשים.

באירופה היה יותר שטח, והוא לא היה מגודר , כך שהכבשים, גם הן מסוג אחר, פחות פחדניות, יכלו , אם הכלב לא השגיח דיו, להכנס לשדה שליד ולאכול את היבולים. בשביל לשמור על הגידולים החקלאיים, כלבי הרועים שימשו, מלבד להעברת עדרים ממקום למקום, כ"גדר חיה", שזה אומר בעצם שהכלב, במקום להיות מאחורי הכבשים כמו אצל הבורדר קולי ,רץ  בצדדים הלוך ושוב כדי לשמור שהן לא עוברות את הקו, וכך הוא מונע  מהעדר להגיע לשדות ולהזיק ליבול. הכלבים צריכים לשמור על הכבשים מעבר לקו מסויים, לא תמיד הקו הזה הוא קו ויזואלי. אז היה צריך כלבים שישמרו על העדר מחוץ לשדה, שיעבדו יותר קרוב אליהן ואפילו ינשכו מדי פעם . והרבה מהכלבים האלו עובדים גם עם נביחות.

כדי להמחיש, מצאתי ביוטיוב שני סרטונים של כלבים צעירים שמתחילים רעייה. אחד בורדר קולי ואחד בוסרון. באירופה, המועדונים שלהם נפרדים, והם לא לומדים לעשות את אותו הדבר בדיוק.

 

אז כן, בשביל לאמן כלב לרעייה צריך שיהיה לו בגנים את הרצון לרעות ורצון חזק לרעות. אבל זו רק ההתחלה. מכיוון שהם בעצם יודעים מה הם עושים, הלימוד הוא למעשה חיבור של הפקודות לפעולות, בהתנייה קלאסית. מחברים מילה שמתארת את הפעולה שהכלב עושה כרגע.

איגוף בכיוון השעון נקרא come bye  או שעון.

איגוף נגד כיוון השעון נקרא away או נגד.

כשאת רוצה שהם יתרחקו את אומרת להם out או רחוק.

יש אחורה, יש קדימה, יש לכי תביאי ויש עצור, כשאת מרימה יד למעלה. וכמובן – נגמר או that will do. וכך הם לומדים. אלו הפקודות הבסיסיות. בהתחלה את עוזרת להם עם הכיוונים של האיגוף בכך שאת ממקמת את עצמך במקום המתאים, זה רמז ויזואלי, ואת זזה בתיאום איתם. אחר כך, כשהם מבינים את הפקודות, את כבר לא צריכה לעזור.

וככה זה נראה שזה כבר מושלם

 

מה שהיה קשה לי אישית הוא שאין בכלל שימוש בשפת גוף ברעייה וגם לא חייבים קשר עין. זה הפוך לחלוטין מאילוף בכלל ואג'ילטי בפרט. בהתחלה הייתי מנסה לחסום את הכיוון שלא הייתי רוצה שתלך אליו, אבל בגלל שליירה התרגלה שכשאני מרימה יד היא אמורה ללכת לכיוון אליו היד הורמה, פשוט הפסקתי להרים ידיים. לקח לי זמן, היה לי קשה לשנות הרגלים. והיה לנו קשה מאוד עם הלעצור, חלק מזה הוא שלהרים יד באג'ילטי אומר עכשיו תקפצי. וברעייה זה אומר ההפך, עכשיו תעצרי.

אילוף לרעייה הוא למעשה כל כולו השתלטות ושליטה על היצר הטבעי של הכלב. העצירה היא קריטית והיא גם הדבר הכי הכי קשה. אף כלב לא רוצה לעצור, אף פעם, הם רק רוצים להמשיך עוד ועוד. אבל מרגע שלמדו לעצור, מרגע שהצלחת לשלוט בהם כשהם נרגשים כל כך, אז באמת אפשר להגיד שהצלחת, שאת יכולה להתקדם הלאה. הייתי גם צריכה ללמוד מה כמות הלחץ שאני צריכה להפעיל על הכלבה על מנת שתעבוד לפי ההוראות שלי. מספיק לחץ כדי שתשמע לי, ולא יותר מדי, על מנת לא לבאס אותה. היא הסתברה כקשוחה הרבה יותר ממה שציפיתי. קשוחה גם ביחס לבורדרים שהשוויתי אליהם. לפעמים היא חטפה בטעות ממקל הרועים שהחזקתי. לא הזיז לה. עוד בעיה הייתה שהכלבה מהירה מאוד וצעירה מאוד ונושכת נורא מהתיסכול כי הן לא זזות לה מספיק מהר לטעמה, וצריך היה ללמד אותה להאט. והיה לי כל כך קשה לראות את הכבשים ננשכות שאני לא מסכימה לעבוד ללא מחסום, לפחות עד שתרגע קצת ותגדל.קשה לי עם זה נורא ואני נלחצת מזה עד מאוד. גם לא נעים לי שהכבשים מפחדות ממנה. ומצד שני, בהיותה כלבה לא עדינה איתן, גם אין לה בעיה להכנס ביניהן ובין הגדר ולדחוף אליי. לכל דבר יש יתרונות, גם לדברים הכי מעצבנים.

הסדנה השנייה שהשתתפתי בה הייתה סדנה עם בורדרי עבודה שכבר עובדים ברעיית בהמות והיה מרתק לראות אותם לומדים ומשכללים את הכישורים שלהם. לראות את ההבדלים בין כלב שכבר עובד, והוא רגוע ונשלט, כי הוא מכיר ומבין מה הוא עושה, לכלבה צעירה שמתחילה רק עכשיו והיא בורדרית עדינה ונבונה. וגם הרגשתי קצת פחות רע כי ראיתי שהם כולם מטורפים והכלבה שלי היא לא היחידה, כולם מקימים מהומה כשמונעים מהם גישה לכבשים. אם הם משתחררים בטעות הם רצים אחוזי תזזית לאורך הגדר, וכולם נובחים כמו משוגעים.

נהניתי לראות את האנשים הצעירים שרעו, שיש להם הבנה עמוקה ברעייה ובכלבי רועים, והם מבחינים בדברים שאני לא מסוגלת בכלל לראות (אופי של כבשה ? איך אני אמורה לדעת איזה אופי יש לכל כבשה? אני לא מצליחה אפילו להבדיל בין אחת לשנייה). וכמובן למדתי המון מעדי אתרוג.

בין לבין עבדנו מעט עם איילה נאור והבורדר שלה נארדו. כשראיתי אותו עובד הבנתי איך בורדרים עובדים עם מבטים. לנארדו יש מבט מפחיד ואובססיבי לגמרי. הכבשים מתרחקות רק מזה שהוא מסתכל עליהן.

וליירה ? מאז שנחשפה לכבשים היא הבינה שרעייה עושים רק עם כבשים ולא עם שום חיה אחרת. עכשיו הרבה יותר קל לנו איתה. היא יותר נשלטת. הרעייה האובססיבית פחתה עד נעלמה. זה אכן פיתרון, אבל כזה שדורש השקעה.

וככה זה נראה כשזה ספורטיבי וכן, בגלל המרחק, הפקודות ניתנות בשריקות:

 וליירה עם יורי, בסדנה הראשונה:

ליירה רועה גם

 אני מקווה שתסלחו לי על הנכות הטכנולוגית וכן תלחצו על הקישור. וגם הוורדפרס לא מרשה לי להעלות קבצים גדולים מדי. ואיכשהו כולם גדולים מדי.

 

מבוא (לא מספק בכלל) לאילוף חתולים

יומיים לאחר החלמתו של יורי (מנשיכת חתול) ושיחרורו מבית החולים, אני חושבת יותר ויותר על כל הדברים האיומים שאנשים מעוללים לחתולים ומהי הדרך בה אוכל אני לעזור ולשקם את תדמיתם.

הרבה דברים נאמרו על חתולים: שהם מפונקים, אגואיסטיים, חסרי כל יכולת לאהוב מישהו מלבד עצמם, מרושעים, בלתי צפויים, טיפשים, מביאים מזל רע, חברים של מכשפות ומשרתים את השטן. וכמובן, עלילת הדם החדשה בה מסופר כי החתולים קשרו קשר עם טפיל, טוקסופלזמה גונדי שמו, וכך ביחד הם מנסים להשתלט על העולם על ידי כך שהם משפיעים על מוחותיהם של נשים צעירות, גורמים להתנהגותן להיות בלתי נסבלת , מה שגורר רווקות ניצחית, וכמובן, אימוצם של המוני חתולים וטפילים.

הכל שקרים!

חוץ מאולי הקטע עם השטן. הרי אי אפשר להוכיח את אי קיומו, אז אולי הוא באמת קיים (נו, זה הטיעון הרציונלי של המאמינים). רק שאם זה אכן כך, השטן עשה עיסקה גרועה ביותר וכנראה הוא לא מאוד מבריק. אני לא כל כך מבינה מה החתולים תורמים לו. הם לא בדיוק הבחירה הראשונה שהייתי בוחרת כחיה שתשרת אותי. אין להם בדיוק תודעת שירות מפותחת.

זה קצת הפוך, הרי אם הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם, אזי האדם הוא משרתו הטוב ביותר (של החתול).לחתול ,בניגוד לכלב, אין תשוקה לרצות אותנו או רצון עז שנאהב אותו. אין לו היסטוריה ארוכה של עבודה בצמוד אלינו והוא לא חברותי כמו כלב.

כן, אני חותמת לכם שחתול יכול להיות חבר טוב ולאהוב אותנו עד מאוד . להקשר אלינו, לדאוג לנו, לפעמים גם להציל אותנו משריפה בבית או מהתקף של היפוגליקמיה, ולהיכנס לדיכאון בלכתנו (ואז לנקום בנו אחר כך בברוגז עם מבטים מלוכלכים ובהשתנה על הנעליים שלנו!). אבל הוא תמיד יזכור שהאינטרסים שלו קודמים לשלנו. חתולים לא יכולים לוותר וקשה להם מאוד להתגמש. זה לא הטבע שלהם.

אבל בהחלט אפשר לאלף חתול. ולדעתי, אילוף של חתול הוא קל בהרבה משל כלב, כי אין את כל הבלאגן הריגשי מאחוריו. החתול לא יושב לו וחושב -רגע, אם אני אעשה "ארצה" זה אומר שאני כנוע לה – ואוכל סרטים בנוגע למקומו בעולם. מקומו בעולם ידוע לו, הוא שולט, בהכל. (בגישה זו, של "אני שליט העולם" חולקים כלל החתולים, מהחתול הכי גזעי ומטופח עלי אדמות ועד לחתולון הרחוב המנוזל מתחת לפחי הזבל ). לא, החתול חושב משהו בסיגנון – היי, אני גורם לה לתת לי אוכל כשאני שוכב לרגע על הבטן, איזה יופי, אני אמשיך לשכב והמפגרת תאכיל אותי –

חתול, בניגוד למה שרבים חושבים, הוא חיה חכמה מאוד. זו חיה שאוהבת לשחק, זו חיה שצדה, חיה שמתמודדת עם אתגרים, או לפחות אמורה להתמודד איתם אם היא לא ישנה עשרים וארבע שעות במיטה שלך. הם אמורים להיות מסוגלים לפתור בעיות מורכבות. ולפי מהירות הקליטה שלהם, אני חושדת כבר מזמן שהם עולים על הכלבים בחוכמה.

אילוף של חתול יהיה שונה מהאילוף הרגיל שכולנו מכירים. אי אפשר לשים על חתול קולר ורצועה, אי אפשר למשוך, אי אפשר לדחוף, אי אפשר לצעוק או  להעניש וגם לשבח לא יעבוד לכם. לא תוכלו לכפות על חתול ולא תוכלו לאלץ אותו לעשות משהו שהוא אינו רוצה. אם אתם רואים אילוף כיכולת לכפות על חיה לעשות את רצונכם גם אם אינה רוצה בכך, הרי שזהו באמת לא אילוף. כל החלק של הענשה, הפחדה או כפייה הולך לפח.  חתולים לא נכנעים ולא מוותרים ומה שאנחנו רוצים מעניין אותם כשלג דאשתקד ואפילו קצת פחות ממנו.

אז אם כל זה לא עובד מה כן עובד ?

בטיוטה הראשונה שהייתה כאן כתבתי מגילות על התנייה אופרנטית וקלאסית וחיזוקים למיניהם. אבל ויתרתי. המומחים עושים את זה טוב ממני ויש בלוגים של מאלפים שמסבירים את זה מאוד יפה, אין לי חשק ללעוס דברים שנלעסו כבר אלפי פעמים.

אך בקיצור, ברמה הפילוסופית, כל מה שצריך לעשות זה לשכנע את החתול בשלושה דברים :

האחד, שיש לו המון מה להרוויח , ואם הוא לא משתף פעולה ב"משחק" איתנו הוא מפסיד הזדמנויות לזכות בפרסים יקרי ערך.

השני, שהוא כרגיל שולט בהכל. והוא זה שמאלף אותנו לתת לו אוכל, צעצועים, תשומת לב או גישה למקומות מעניינים (כלומר, כמו שזה בדרך כלל).

והשלישי, תהליך הלימוד צריך להיות מהנה ומאתגר עבור החתול, אחרת הוא יבריז כדי לישון בצד.

מה היתרונות באילוף חתולים ? אני מעדיפה לציין קודם את החסרונות: זה לא משנה אותם בכלל. כשהתחלתי לאלף את גרגנטואה, החתול שלי, גיליתי שהעובדה שהוא יושב או קופץ על פי פקודה, לא משנה את תפיסת עולמו במילימטר. הוא נשאר אותו מגלומן נרקיסיסטי שתמיד היה. הוא לא רואה בי אישיות רבת השפעה, הוא לא מסתנוור מזוהר השליטה והמשאבים שלי. הוא סתם התרגל לשבת כי זה השתלם לו המון פעמים. הוא מציע לי את השב שלו ,בדיוק כמו הכלבות, אבל לא כי הוא מכיר בכוחי העודף עליו, אלא פשוט כי הוא רוצה משהו ולמד שזו הדרך להשיג אותו.

היתרונות הם, שחתול עובד הוא חתול מרוצה ומסופק מבחינה אינטלקטואלית. זהו חתול עם פחות בעיות התנהגות כמו חרדה, דיכאון או תוקפנות, וזו דרך נפלאה לנתב התנהגויות לא רצויות ולבחור במקומן אחרות שמוצאות חן בעיניכם יותר. קשר חזק יותר עם החתול, בתנאים שלו כמובן. זהו תחביב אקלקטי לדבר עליו עם זרים, משהו מעניין להראות לאורחים. ואם כל העסק הזה יתפוס, שיקום תדמיתו וטיהור שמו של החתול בקרב הציבור הישראלי.

המנוול שלי, גרגנטואה, מי יתן ויחיה לנצח ויכרתו כל אויביו, החליק מאדן החלון יום אחד ושבר את האגן בשני מקומות. בינתיים הוא החלים מעט אך הוא בחופש. מכיוון שחלק מהדברים הוא כבר לא יכול לעשות וחלק אחר קשה לו. הוא לא יופיע בפוסט זה, את מקומו יתפסו מגוון חתולים מיוטיוב.

מבחינה מעשית, בסרטונים המאלפות משתמשות בקליקר, שזו קופסה קטנה שמחזיקים ביד ועושה רעש של קליק. הקליקר הוא סמן, והוא אומר לחתול, אחרי הקליק יבוא האוכל וגם מסמן לחתול איזו התנהגות מביאה אוכל. יש הרבה סוגי סמנים, גם המילה "כן" או "חתול טוב" היא סמן. אבל לקליקר יש יתרונות, הצליל הוא ייחודי, והיד הרבה יותר מהירה מהקול, ולכן העיתוי הוא טוב יותר, וכשהעיתוי טוב יותר, הלמידה מהירה יותר.

1. חתולה שלמדה לעקוב אחר מקל מטרה. ואז לימדו אותה שרשרת של התנהגויות – ללכת אחריו , לשבת עפ"י תנועה שלו ולקפוץ ממקום למקום לפי מיקום המקל:

הוידאו לא קשה להבנה על ידי מי שלמד מעט פסיכולוגיה בהביוריסטית ,ובכל זאת החלטתי לספק כמה הסברים והרחבות.

שימו לב, הסרטון ערוך. מה שרואים הוא השלבים העיקריים בתהליך. אתם לא רואים באמת את תהליך הלמידה לכל אורכו. והוא נמשך בוודאות לפחות כמה ימים ולכן, אל תתאכזבו אם החתול שלכם לא ידע לדלג מכיסא לכיסא על פי פקודה תוך שבע דקות. זמני האילוף הם קצרים מאוד. חתולים לא יהיו מוכנים לעבוד שעה כמו כלב. צריך להתחיל עם דקה או שתיים ולהתקדם בהדרגה לחמש דקות. הליכה אחר מקל מטרה, אגב, היא השלב המקדים ללימוד רגלי (Heel) בחתולים (יש גם דרכים אחרות, אבל לדעתי הן קשות יותר ללימוד). כמו שאתם רואים, עד להתנהגות הסופית יתכנו הרבה מאוד שלבי ביניים.

2. חתולים שלומדים לשבת, ולגעת במקל מטרה.

 

 

בחרתי בסרטון הזה כי רואים בו כמה שיטות- לימוד שב עם פיתוי אוכל (Luring), לימוד נגיעה במקל מטרה על ידי לכידת התנהגות (Capturing ) על ידי הסמן , כלומר, ע"י הקליקר. החתול נוגע במקל עם הפרצוף שלו כי זה מה שחתולים עושים, נוגעים עם הפרצוף שלהם בדברים וההתנהגות "נלכדת" ע"י ההקלקה. לימוד של שב על ידי שיוף (Shaping) ובו מעצבים את ההתנהגות הסופית לאט לאט על ידי העלאת הקריטריונים לקליק.

העיקרון בשיוף הוא לעלות כל הזמן את הדרישות. בהתחלה אתם מסתפקים במבט למעלה, אחר כך זה כבר לא מספיק ואתם דורשים הטייה של הראש, העברת משקל לאחור, הטיית הגוף אחורה יותר ויותר , וכן הלאה. (גם הסרטון הזה ערוך, אני מקווה שזה ברור לכם ששיוף הוא תהליך שדורש יותר זמן מחצי דקה). החוכמה היא לדעת מתי לעלות את הדרישות, כמה חזרות החתול צריך, ואיך לפצל את לימוד ההתנהגות לשלבים כך שהחתול ילמד מהר ויצליח. מקסימום, לא הולך לכם ? הוא לא הבין ? לא קרה שומדבר נורא תמיד אפשר לחזור לשלב הקודם.

 הסרטון הזה מעלה עוד דילמה: מה עושים כשיש כמה חתולים בבית וכולם רוצים לעבוד. עצה שלי- כדאי לסגור את אלו שלא עובדים, הם אומנם מבינים טוב מאוד מי עובד כרגע, הם לא מתבלבלים, זה לא העניין. הם מנסים להפריע לעובד ולהיות במקומו, ואתם צריכים לא להשבר ולהמשיך רק עם החתול המיועד. אבל באמת עדיף להפריד, כבר קרה לי שהחתול שזה היה זמן שלו חטף עצבים על המנוול שהתפרץ ואז הם שניהם הלכו מכות ואף אחד לא למד שום דבר חדש.

אילוף חתולים למשמעת וטריקים (טיפול התנהגותי הוא שונה ומצריך פוסט נפרד) מתבסס על התנייה אופרנטית. במקרה שלנו על חיזוק חיובי (לרוב אוכל נחשק כלשהו, אבל לא רק) שהחתול יודע כי השגתו מצויה בשליטתו והתנהגותו היא הקובעת אם יזכה בו או לא. הוא יכול לבחור שלא. זו כמובן זכותו המלאה. אתם אלו שצריכים לסדר את העניינים כך שהוא תמיד יבחר לעשות מה שאתם רוצים שיבחר, וזה יהיה במקרה גם מה שהוא רוצה. כלומר, שני הצדדים פה רוצים בדיוק אותו הדבר. אין קונפליקטים. ולכן כמו שאמרתי – קל.

האם כל בעלים יכול לאלף את חתולו ? פעם חשבתי שכן. היום אני ממש לא בטוחה. צריך לדעת איך לעבוד מדויק עם סמן/קליקר ולשים לב לכל הדברים הקטנים שהחתול עושה ולתגמל בנדיבות. קצב חיזוקים טוב, עוד משהו שלא מודגש בסרטונים, הוא קליק אחד בשלוש שניות. וגם חובבים מוכשרים, כמו יורי למשל, לא תמיד מצליחים בכך. צריך לדעת מתי להקליק, על מה להקליק, איך לעבור שלב, איך לחזור שלב, מתי להכניס את הפקודה הקולית ולהיפטר מהקליקר,ואיך לתכנן ולחזות מראש את השלבים השונים בדרך להתנהגות הסופית. החתול, בניגוד לכלב, לא מעוניין לעזור לנו, הוא לא קורא את שפת הגוף שלנו באותה רמה כמו כלב, אם הוא בכלל טורח, ואנחנו לא ממש מבינים את שפת הגוף שלו, הוא פחות דומה לנו מכלב , ועבודה לא מדויקת וחובבנית לא תישא פירות, או תישא פחות פירות.

אני חושבת שתוכלו בקלות ללמד את חתולכם לשבת , לתת יד, לבוא אליכם לפי פקודה, או לפסוע אחר מקל מטרה. אבל נראה לי שעבור רמות גבוהות יותר, כמו רגלי , לך למקום, תביא כדור ליד או טריקים למיניהם- תצטרכו איש מקצוע.

אני כן בטוחה שכל מאלף שיודע לעבוד עם קליקר יכול ללמד אותכם לאלף את החתול שלכם. כמובן שלא כל חתול צריך להיות אלוף בטריקים והמטרה הרבה פחות חשובה מהדרך- בילוי זמן עם חתולכם , משחק איתו , איתגור החתול ופיתוח האנטיליגנציה שלו.  אז למדו אותו לשבת, לתת יד, ללכת אחרי מקל מטרה, לקפוץ או להביא כדור. אין יותר משמח מלראות חתול נלהב לעבודה ולקשר.

3. זהו חתול (ויש גם כלב) שהגיע לרמה מאוד גבוהה. שימו לב שהבסיס להרבה מאוד מהטריקים הוא הטרגטינג, המעקב אחר מקל מטרה.  אבל גם לשאר השיטות יש נוכחות . וכל ההתנהגויות כמעט הן תוצאה של של שרשראות לימוד ארוכות.

 

 

נ.ב. יורי אומר לי תמיד שאחת הסיבות שאצל הרוסים לחתולים יש תדמית טובה היא קרקס החתולים של משפחת קוקלצוב. לצערי, הקרקס הוא בגדר התעללות בחתולים.

 ראיתי את התרגילים שהחתולים שלהם מבצעים. ואם נשאיר את הדיון ברמת הטריקים, אין כאן כל התעללות. אולי אפילו להפך.

ההתעללות היא בכך שמעבירים את החתולים ממקום למקום ללא הרף. הרי הם לא מופיעים בסלון הבית שלהם לפני אנשים מוכרים. וכולנו יודעים כמה חשוב לחתול להרגיש בטוח ולהיות בטריטוריה שהוא מכיר והורגל לה. אם משפחת קוקלצ'וב הייתה מסתפקת בתיאטרון חתולים קבוע במקום אחד בלבד במוסקבה ולא נוסעת כאחוזת תזזית, מעיר לעיר וממדינה למדינה, הרי שפעילותם לא הייתה בגדר פשע נגד חתולים.

עוד נ.ב.

אני יודעת בוודאות שבבית הספר למרקר טריינינג של נעה שפלר  עבודת הגמר היא אילוף חיה שאיננה כלב. אני חושבת שרוב הסטודנטים שם בחרו בחתולים, אבל שמעתי גם על כאלו שבחרו באוגרים ואפילו בדגי זהב. אני אילפתי פעם תרנגולת (וזה באמת סיפור לפוסט אחר). כך שהעיקרונות הללו ניתנים ליישום עם כל בעל חיים.