עוד על בוסרון

קודי

חלק ב'

בוסרונים מתבגרים לאט. אומנם אומרים את זה על המון גזעים. אבל כאן ההתבטאות הזו היא ממש אנדר סטייטמנט. כשהיא הייתה בת שנה, היא הייתה בערך בגיל המנטלי של חצי שנה, ויש לי למה להשוות. הכלבים האלו מתבגרים נורא נורא לאט. ובהתחלה יש להם פוקוס של אמבה על ספידים. ריכוז לא תשיגו מהם בהתחלה, כי דעתם תהיה מוסחת כל הזמן. לעבוד רצוף במשך שעה או חצי שעה, יעשה יותר רע מאשר טוב. עדיף עשר דקות או רבע שעה מחולקים לדקה שתיים במשך היום. בוסרונים מתבגרים ממש בגיל שלוש. לפני זה אין כל כך עם מי לדבר ומי שיש לדבר איתו עסוק בלצחוק על חשבונכם. לכן אל תצפו לתוצאות בפרק זמן של חודש חודשיים. יהיו תוצאות , והן יהיו ברמה גבוהה, אבל אתם צריכים להתמיד. מאלף יכול ללמד אתכם איך ללמד את הכלב ואיך להתנהל איתו, אבל "מוצר מוגמר" אתם לא תקבלו. לא לפני גיל שנה וחצי. לפחות. בעצם אין דבר כזה מוגמר, הכלב צריך לעבוד כל הזמן. ככה זה.

זה כלב חכם. אמרתי כבר, ואני מדגישה, הבוסרון שלכם יהיה יותר חכם מכם. ולכן יתחמן אתכם נורא. הם גם משתעממים בקלות. אחרי שלימדתי את ליירה לבוא אליי. ולקח לי שתי חזרות. היא הלכה אחורה התיישבה, והסתכלה לראות מה אני מתכננת לעשות עכשיו. כשלימדתי אותה רגלי, היא הלכה בכיוון ההפוך ממני כדי לראות מה יקרה. כשביקשתי שבי היא עשתה ארצה. כשביקשתי ארצה היא עשתה שבי. לבוסרונים יש חוש הומור. וזו הייתה רק דוגמא. והיא כל הזמן כזו. בגלל זה צריך להיות יצירתיים באילוף. בסוף למדתי לנצל את התכונה הזו שלה לטובתי , לימדתי בסוף את כל הפקודות באמצעות שייפינג. זה היה מהיר כי היא חכמה ובכך שהיא תמיד נאלצה לנחש מה אנחנו הולכות לעשות, נמנעה ממנה האפשרות לתחמן ולעשות עליי שיגועים. וזה גם מצא חן בעינייה יותר, זה סוג של משחק ונתן לה תחושה של שליטה והעצמה ולא שאני מנחיתה עליה דברים מלמעלה. העובדה שלמדה בכוחות עצמה בלי עזרה שלי ועם המון חיזוקים, גרמה לכל ההתנהגויות האלו לשאת מטען מאוד חיובי ולכן כיום אין גם בעיה לבקש אותן, כי עצם הביצוע גורם לה להרגיש טוב עם עצמה. וזו עוד סיבה שאתם צריכים איש מקצוע – הם לומדים כל הזמן ומהר. אתם תעשו טעות פעם אחת , הם ילמדו אותה, ואז יהיה קצת יותר קשה לתקן ואתם יכולים להכניס אותם לסרטים של תיסכול וחוויה של כישלון.

תשתמשו בעיקרון פרימרק. כלומר תתנו דבר בדבר.  כלבים מגיבים טוב לחיזוקים סביבתיים. וכך באופן אירוני, התנהגות אחת סבירה (אכילת זבל, מרדף אחר חתול) תתחזק התנהגות לא סבירה כלל (כלבה שמתנהגת בנימוס ומצייתת להוראות) תתנהגי יפה תשבי כאן ולא תזוזי, אני אתן לך לרעות את הכבשים. תשכבי כאן בשקט ושתינו נרוץ לחתול הזה (כשהיא קשורה ובפארק, לא ליד כביש). פריצת הדרך הגדולה שלי התרחשה כשלמדתי לנתב את כל הסביבה והגישה אליה דרכי ודרכי בלבד.

ליד המילה ניאורוטי במילון צריך לשים תמונה של בוסרון ! אולי כל כלבי הרועים יש להם משהו כזה. אבל זה מתיש לפעמים לחיות עם זה בבית. הם שמים לב להכל. כשהשכן שלי מניח שקית זבל ליד הדלת שלו, היא מתעצבנת. כשיש אצטרובל חדש שמונח בכניסה, היא מוטרדת. ואני בכלל לא רוצה לתאר לכם מה קורה ביום שגוזמים את השיחים בפארק והיא הולכת לה כנשמה אבודה ומעונה מסביבם. וכשנפל עמוד תאורה באחת הסערות זה בכלל היה סרט של תוגה קיומית ובחינה אקזיסטנציאליסטית מהורהרת –  למה הוא כאן ? מה זאת אומרת שקודם הוא היה שם ועכשיו הוא כאן ? לא, זה לא יתכן ! אולי הכל טעות בחיים האלו  ? – ואז כשפינו אותו מהשטח הכל התחיל מחדש. בטח זה היה טוב כשמשהו היה משתנה בסביבה הכפרית בצרפת, או שכבשה נעלמה מהעדר. אבל בעיר המודרנית המון דברים הם דינמיים ומשתנים ללא הפסקה והבוסרון , הוא לא השתנה.

בוסרון הוא כלב אנרגטי. אתם צריכים לפנות שעתיים כל יום לפעילות גופנית ועוד קצת זמן לעבודה מנטלית. כי פעילות פיזית לא מספיקה. הם צריכים גם לחשוב. אחרת הם לא מתעייפים וגם נעשים הרסניים ועצבניים. וכל הזמן צריך למצוא דרכים חדשות לאתגר אותם.

עם בוסרון אתם חייבים לעבוד יחד עם הכלב ולא נגדו, ולא ליצור קונפליקטים איתו, כי אז תסתבכו במלחמה שיהיו בה רק מפסידים. זה כלב שצריך לכבד אותו כדי לתקשר איתו והתקשורת הזו לא יכולה להיות חד סיטרית. באופן אירוני, שוב, זה כלב שנורא רוצה לעבוד אתכם ונורא רוצה הכוונה מכם, ונורא רוצה לרצות. אבל הוא לא מוכן שידרכו עליו. אפשר להפעיל לחץ, אפילו לחץ רציני, אבל חשוב שיבינו אתכם ולמה אתם עושים את זה. וחשוב לספק מוצא מהלחץ. ושוב, בשביל זה צריך מישהי שמבינה מה היא עושה.  בוסרון הוא כלב צייתן מאוד כי הוא קשור אלייך ואוהב אותך ואוהב לעבוד, הוא מוכן למות בשבילך. והוא לא כלב צייתן כי הוא עצמאי ועקשן ויש לו שיקול דעת משלו.

אז כן, בוסרון מתאים למי שרוצה כלב גדול, מרשים וייחודי (עוד מילת גנאי) ומוכן להשקיע בו. הוא מתאים למי שרואים בו את החצי השני שלהם. ולמי שמוכנים לנסות להבין את מי שנמצא בצד השני של הרצועה.

נכון אלו קווים נורא כלליים, ונכון שיש הרבה יוצאים מהכלל בכל גזע ויש המון בוסרונים שלא יהיו כל כך טיפוסיים או יהיו עם פחות יצר כזה או אחר. אבל זה משהו לקחת בחשבון. כשיש הרבה יכולות לכלב, זה אומר גם שהרבה דברים יכולים להשתבש בדרך. ומי שחכם מאוד הוא לרוב ניאורוטי ומתוסבך בכל מין וגזע. ויש המון יצרים ותכונות שאי אפשר לגלות שהם גורים, כי הכלב מתפתח נורא נורא לאט ולכן ההורים יספקו לכם את האינדיקציה הכי טובה לאיך יהיה הגור שלכם וגם אז יש תכונות שמדלגות על דור שניים. ואני וליירה, זה מזכיר לי את סיפור האהבה של ג'יין אייר ומיסטר רוצ'סטר. טוב, לפחות מבחינת המסר הכללי. אהבה אמיתית יכולה להתקיים רק כשיש כבוד הדדי והבנה. וכשלשני הצדדים יש כוח. אומנם אצלנו לא הייתה כלבה מטורפת שמסתתרת בעליית הגג או אש או בריחה מהבית וגם לא התעוורתי ועדיין יש לי שתי ידיים, בערך. אבל חכו, הסיפור שלנו עדיין לא נגמר.

אני עשיתי את כל מה שלא צריך לעשות, אני טעיתי בכל שלב ושלב, טוב, אולי לא בהכל. אבל עשיתי מספיק טעויות כדי לבאס ולכבות אותה, כדי לגרום לה לאבד בי אמון. ואחר כך נאלצתי לעמול קשות כדי לתקן. אני הייתי לא ראויה. ואני למדתי את הלקחים שלי ואולי הפכתי לאישה טובה יותר ומאלפת מוצלחת יותר. אבל הייתי שמחה אם משהו חיובי יצא מהניסיון שלי שאנשים אחרים ילמדו משהו ממנו, למען כל הבוסרונים שבעולם.

בוסרון

גורי בוסרון

חלק א'

ראיתי בפייסבוק שהייתה עוד המלטה של בוסרונים. אז מזל טוב והכל וברכות לבעלים החדשים. מכיוון שזה גזע חדש בישראל ורוב האנשים בארץ לא ממש מכירים אותו החלטתי לכתוב על מה זה בוסרון מהניסיון הדל שלי, שכולל גידול של כלבת בוסרון שלפי מה שהבנתי היא מאוד טיפוסית לגזע, קריאה נרחבת והתייעצות עם בעלים , מגדלות ומאלפות בחו"ל , וכמובן הידע שיש לי על כלבים ואילוף.

 אומנם מילים אלו לא נכתבו בדם, כמו שאומרים בצה"ל. אף אחת לא מתה ,עדיין, למרות שהיו פעמים רבות שהשתוקקתי לחנוק את הכלבה. אבל אני כן בכיתי והייתי אומללה לא מעט ומתוסכלת ביותר.

המגדלים אומרים את האמת על הגזע, אבל הם משוחדים נורא. אלו הילדים שלהם, אז אובייקטיביות לא תקבלו מהם . אלא אמרות בסיגנון, "וואו זה מדהים כמה אנרגיה יש לכלב הזה, הוא יכול לרוץ יום שלם" (יש לקרוא עם אינטונציה מתלהבת, לחשוב על הזמן שאתם חוזרים מהעבודה מותשים ואין לכם כוח לכלב). או "בוסרון זה כלב כל כך חכם" (עוד התלהבות וסימנים של לבבות וסמיילים. כלבים חכמים זו מכת מצריים שדילגו על האיזכור שלה בתנ"ך. צריך לאתגר אותם אחרת הם נעשים הרסניים. נא לקרוא ולתאר לעצמכם את הכלב מתחמן ובודק גבולות באופן אנרגטי ביותר, בדיוק כשאתם חולים בשפעת). או "בוסרון זה גזע עבודה" (גזע עבודה = אתם עובדים – אצל הכלב. זה באמת מה שאומרת ההגדרה הזו).

המגדל ,דוד כהן, ממנו לקחנו את ליירה אמר לנו ש"לגדל בוסרון זה סיפור אהבה". זכרו שסיפורי אהבה טובים הם גדושי קונפליקטים, נקודות משבר בעלילה, ובכלל מעניינים (ומעניין זה פויה).

השאלה היא  – האם כדאי לכם לבחור בסיפור אהבה, סליחה,  לגדל בוסרון : התשובה בגדול היא  – תחשבו על זה טוב טוב ועוד פעם תחשבו על זה. אם מעולם לא גדלתם בוסרון אין לכם מושג למה אתם מכניסים את עצמכם גם אם נראה לכם שאתם יודעים. אלו שני דברים שונים, לקרוא על זה ושזה באמת קורה לכם

התשובה היותר מפורטת היא – שכנראה זה לא יתאים לכם , אבל : אם מתמלאים התנאים שרשומים מטה, אתם יכולים גם לבחור שכן.

אתם יכולים לגדל בוסרון אם אתם:

א. בעלי המון המון אדמה ועדר כבשים גדול ואתם רוצים כלבה שגם תרעה את העדר וגם תשמור עליו מגנבים ומזיקים (כי אתם מתקמצנים על קווקזי שומר) וגם תשמור שהעדר לא יאכל בשדות שלידכם למרות שלא טרחתם לשים גדר.

ב. חיים לבד באיזה חור כפרי עם משפחה ממש גדולה וצריכים כלב שישמור ויגן עליכם בהצלחה וישמור גם על הרכוש שלכם. כל רכוש שלכם. וגם יהיה מעולה אתכם ועם הילדים הקטנים שלכם ולא תחששו להשאיר אותם לבד איתו. בנוסף, אם הילדים ילכו לאיבוד הוא יביא אותם בחזרה.

ג. מתעניינים בספורט כלבני, אבל לא סגורים על איזה סוג. בוסרון יכול להתאים לכולם. הוא כנראה לא יהיה הכי מוצלח כי הוא כלב כזה כולבויניק, וזה אומר שהוא סביר בכל תחום, אבל לא מצוין באף אחד.

ד. מסתובבים בכל רחבי הארץ במסגרת העבודה שלכם וצריכים כלב מלווה שמגן, באופן אינטיליגנטי. כזה שמסוגל ויכול להחליט החלטות עצמאיות, רב תושייה ויצירתי. אבל לא רוצים לטרוח וללמד כלב איך לעשות את זה. לבוסרון ההגנה עליכם באה באופן טבעי.

ה. אתם מזוכיסטים, אבל לגמרי.

ו. אתם יודעים שהכלבה הזו היא החלק החסר בנשמתכם.

בשאר המקומות בנט אתם תקבלו תיאור של מאיפה הגיע הגזע (צרפת, בצפון) כמה שהוא עתיק (עתיק. יש איזכורים שלו בספרות כבר מתחילת המאה השש עשרה) ואיך הוא נראה (שחור, גדול, זנב שנראה כמו האות J האנגלית, שש אצבעות מינימום ברגל אחורית, אפשר יותר). בשביל זה יש אתרים אחרים. אני כותבת על חווית הגידול של ליירה, הבוסרונית שלי, ועל חוויות ששמעתי עליהן מאנשים אחרים שיש להם בוסרונים (בעיקר בחו"ל).

לפני שבועיים נרשמתי עם ליירה להגרלה להשתתפות בסמינר קיקופאפ (לא זכינו). והיה שם סעיף שביקש לתאר את הכלבה בכמה מילים וזה בערך מה שכתבתי : ליירה עקשנית, חשדנית וחצופה, ומעצבנת , עצמאית ובוחנת גבולות שיטתית. והיא נאמנה, חכמה, אמיצה, רגישה, טובת לב , רבת תושייה ואוהבת.

וזה תיאור טיפוסי של בוסרון צעיר. זה כלב מאוד מתעתע. יש בו המון תכונות שסותרות אחת את השנייה ובכל זאת מתקיימות במקביל. זה כלב מורכב. עם יכולות מגוונות, אבל צריך לדעת לפנות ללב שלו.

אם כלבים היו ילדים. הרי שהבורדר קולי הוא המצטיין הכיתתי. הילד החכם, הנחמד והמוצלח שעושה מה שמצפים ממנו ואף יותר. הוא פופולרי ואהוב על הכל, והוא תמיד שמח ובמצב רוח טוב. הבוסרון הוא הילד ,החכם לא פחות, שיושב בשורה האחרונה, לבוש שחור, קודר וציני, בז לסמכות, מאמין באנרכיזם, חושב שהמערכת באה לדפוק אותו וכותב בבלוג שלו שירי דיכאון בהם הוא מייחל למות האנושות. קשוח כזה, ומבפנים נורא שברירי ורגיש . מייחל לכך שיראו אותו כפי שהוא, ויבינו ויקבלו אותו. מין טיפוס לורד ביירון, אבל בפרנץ'.

זה כלב עם יצר ציד ויצר רעייה מאוד חזקים. וזה יוצר בעיה אם זה כלב שגר אתכם בבית בעיר. אני נאלצת לסדר לכלבה שלי פגישות רעייה עם כבשים. אני חושבת שיצר הרעייה שלה הוא חזק יותר מהמקובל, אבל זה משהו שצריך לקחת בחשבון שבוחרים בגזע. ומבחני גורים לא יחשפו אותו, הוא מתפתח יותר מאוחר. וכמובן, זה אומר שבלי חשיפה לחתולים, שיש בישראל בכל מקום , זה כלב שירדוף אחרי חתולים וגם אחרי כל מה שזז.

זה גם כלב אסוציאלי. הכלב קשור למשפחה ומלא אהבה לאנשים שלו, זה כלב שמתרפק ומתמרח ויושב לכם על הברכיים, ונשען עליכן ולוקח את היד שלכם בפה, הם כולם עושים את זה – ההתמרחות אופיינית לגזע. והם מעולים עם ילדים ותינוקות. אבל הכלב לא אוהב זרים, הוא חושד בזרים. והוא יעדיף לא להתקרב אליהם. זה חלק מהתכונות שלו על מנת שישמור ויגן על בעליו ורכושם. וזה אומר היערכות מיוחד מצידכם. כי הצד השני בתוקפני הוא פחדני. הם מתחילים מאוד פחדנים כגורים, רגישים ושבריריים וצריך לדעת איך לא לשבור אותם. זה משתנה בהמשך אם חושפים אותם נכון. החשיפה היא לא לקחת אותם לכל מקום ולחכות שיתרגלו. או לתת לכל אחד לגעת בהם. לא. הבוסרון הוא כלב חכם, גם במובן הזה שהוא יודע שהוא כלב ורק כלב והעולם גדול עליו. אתם צריכים לרמות אותו מצד אחד ולבנות איתו קשר חזק מצד שני. שידע שיש לו גב. כלומר, אתם מתקדמים בקצב שלו בחשיפה. ובהתחלה- רק חוויות חיוביות, הכלב צריך לבנות ביטחון עצמי, בעצמו , ביכולות ההתמודדות שלו, בכם ובעולם. אם נראה לכם שהוא לא מרגיש נוח, שהוא מתוח או משותק או נמנע, קחו אותו משם. כך הוא ילמד לסמוך עליכם ולדעת שהוא לא לבד,ותתחילו ממרחק גדול יותר, במקום שקט יותר, או עם פחות גירויים. תתנו אותו קלאסית עם צעצועים וחטיפים כל פעם שיראה זר, שיקשר זרים לדברים טובים. חישפו אותו למגוון גדול של בני אדם מסוגים שונים. כדי שידע לזהות שפת גוף מאיימת והתנהגות יוצאת דופן. ואחרי כל זה הוא עדיין יהיה חשדן ושונא אדם וישמור עליכם ועל הרכוש שלכם והילדים שלכם והחברים שלכם וכל דבר שקשור בכם. לפחות הם כמעט ולא נובחים, זה סוג של פלוס.

ומעולם לא ראיתי כלב מגזע אחר שמצליח להביע בפרצופו הבעות ברורות של בוז וגועל מאנשים זרים שחושבים שזכותם לגעת בו. זה מצחיק אותי כל פעם מחדש. אם זרים רוצים ללטף אותו תנו לו לבחור אם הוא מסכים או לא. אחרת הוא ירגיש חסר אונים וזה יכול להוביל לכלב פחדן ומדוכא או לכלב תוקפן. שני דברים שאתם לא רוצים.

פקחו על הסביבה שלו. הכלב לא יהיה עצמאי. הוא לא ילך לצבא ולאוניברסיטה. הוא לא צריך לעמוד ברשות עצמו. בחרו במי הוא יפגש , עם מה הוא יתמודד ועם מה לא. תנו לו לשחק רק עם כלבים שנוח לו איתם ולא מאיימים עליו. להיות היכן שטוב לו, ולבחור בעצמו את הקצב של החשיפה והאילוף. בעצם, בשנה הראשונה, אפילו אל תשתמשו במילה "לא", תרשו לו הכל. מקסימום תנתבו. הוא נושך ? תנו לו צעצוע. הוא קופץ ? תנו לו, מקסימום תסתובבו אליו עם הגב.הוא לועס לכם את הבית ? אל תגידו לא, שימו אותו בגידרית או בכלוב. אבל זהו. תנו לו הרגשה שהוא לא יכול לטעות לעולם. זה כלב רגיש, צריך לבנות ביטחון בהתחלה. אחר כך תוכלו להתחיל לדרוש מה שמתאים לכם והרבה מזה. אבל לא בהתחלה.

 באופן אירוני זה גם הכלב הכי אמיץ שיצא לי להכיר. להיות אמיץ אין משמעו לא לפחד בכלל כמו לברדורים שהם חסרי פחד. אלא להתגבר על הפחד ולעשות את הדבר הנכון. ובזה הכלבה שלי אף פעם לא איכזבה. כן, היא הגנה עליי מפני תוקפים , בלי שהייתי צריכה ללמד אותה איך ולמה. זה גם כלב קשוח בכך שהוא מסוגל לשאת תנאים מאוד קשים. קור, חום, מאמץ פיזי ממושך, פגיעות ומכות ולהמשיך הלאה בלי להתייחס.

 זה כלב עם יצר חזק של הגנה ושמירה עליכם ועל כל מה שקשור בכם. ודברים יכולים להשתבש באופן נורא אם יש לכם כזה כלב ואתם מתעלמים מהתכונה הזו. כשליירה החלה לשמור ולהגן עליי (בגיל צעיר מדי, לרוב הם מתחילים בגיל שנה והלאה, אבל לה היה טריגר סביבתי, קוראים לזה ערסים שמתקיפים את הבעלים שלך) הייתי מיואשת לגמרי. רציתי לשים עליה קולר אלקטרוני. אבל לפני שפונים לשימוש באמצעים שהם אברסיביים (לא נעימים) לכלב , תמיד כדאי להתייעץ עם קולגות. אז התייעצתי עם שושנה פורבס ושני רוזן, הן מאלפות מהסוג המרקר טריינרי, מה שקוראים גם חיובי בטעות. והן הציעו לי משהו שעבד כמו קסם. הן הבינו שהמטרה של הכלבה זה להגן עליי, ולכן מה שכדאי לי לנסות הוא להבהיר לה שהיא לא צריכה, שאני עצמי אנטוש אותה ואתרחק מהאיום ואז היא לא תצטרך לשמור עליי, כי לא יהיה ממה והיא גם ככה תבוא אליי במקרים כאלו כי בכל זאת, איום. רחוק, אבל איום. וזה עבד כמו קסם. והיא הפסיקה כמעט מיד ובסוף היא הפסיקה בכלל, התרגלה כנראה. חוץ מאיזה טיפוס אחד שהיא שנאה וניסתה להגיע אליו כל הזמן, ושוב הייתי מיואשת, ואז גיא תיכון (עוד מאלף מרקר וגם מאלף של כלבי עבודה) עזר לי עם כמה דגשים. ובסוף הסתבר שהבנאדם שהיא שנאה הוא דושבאג ידוע שתוקף את כל בעלי הכלבים פה באיזור, חוץ ממני. איתי הוא כבר לא התעסק. ולא, אני לא יודעת איך היא יודעת את מה שהיא יודעת. אבל היא יודעת.

למען השם וכל הכלבים שבשמיים, אם אינכם אנשי מקצוע, קחו אחד כזה שידריך אתכם. וגם אם אתם אנשי מקצוע, כנראה שעדיין תצטרכו מישהו שידריך אתכם. בוסרון הוא לא כלב מתאים לבעלים לא מנוסה, אבל גם מנוסים יתקשו איתו. אל תקחו מאלף סטנדרטי. הימנעות או פחד מגירויים לא נעימים, לא עובדים טוב עם הגזע כשהם צעירים , למרות שזה נראה כמו הפיתרון הכי פשוט יהיו לו תופעות לוואי איומות בבוסרון צעיר, תופעות לוואי שאתם לא רוצים להתמודד איתן. כמה שהם רגישים הם גם קשוחים. תיקונים פיזיים וענישה, לא יזיזו להם הרבה בכיוון שאתם רוצים, זה לא באמת כואב להם, רק יעשו אותם עצבניים (כן, הם ידעו שזה אתם שהענשתם אותם) ויפגעו בקשר איתכם ויבאסו אותם ויכבו את המוטיבציה שלהם ויגרמו להם להיות יותר יצירתיים בתעלולים הזדוניים שיעשו על חשבונכם. ואת הנזק הזה יהיה קשה מאוד לתקן אחר כך.

הם כן מגיבים יפה לענישה שלילית (לקחת או למנוע מהם משהו שהם רוצים) או לחיזוקים שליליים (לקחת מהם , להסיר מהם, משהו שהם לא רוצים) אבל גם את אלו חשוב לבצע בצורה מבוקרת ומקצועית.

בגלל שאנחנו בארץ ואין כאן מומחים בבוסרון בחרו במאלפות בשיטות של מרקר טריינינג אקא מה שקוראים בארץ "שיטות חיוביות" שעובדות על הגברת מוטיבציה וחיזוק קשר. או פנו למישהו שמאלף כלבי עבודה, אבל עם ניסיון נרחב, ותבדקו (לא כל מי שאומרת שהיא מאלפת "חיובית" היא אכן כזו, ולא כל מי שאומרת שהיא מאלפת כלבי עבודה היא כזו גם כן, לצערנו מקצוע האילוף לא מפוקח בארץ) . חבל לקחת כלב צעיר ומוכשר ולהרוס אותו עם אילוף לא נכון. אם תצליחו ליצור מוטיבציה והנאה בכלב, ולקשור את הכלב אליכם על ידי יחס מתחשב ואוהב, אתם תקבלו פי כמה בחזרה.

שחקו עם הכלב. זה כלב שאוהב לשחק ולהשתולל. וכשאתם משחקים, תנו לו תמיד תמיד לנצח. ולא משנה באיזה משחק תבחרו ובאיזו צורת משחק. אם זה כדור ואם זה משחק משיכות. הכלב חייב תמיד לזכות. שוב, ביטחון עצמי והכל.

בוסרון הוא לא  כלב לגדל בעיר. הוא יכול להסתגל לעיר אבל בגלל תכונות השמירה והחשדנות מזרים, פשוט לא יהיה לו נוח. קהל גדול יכול לשתק אותו, או יכול לשחרר אותו, כי אין אפשרות להתמקד באובייקט אחד וראיתי את שני הדברים קורים. אם אתם מגדלים כלב כזה בעיר, תהיה לכם המון ,אבל המון עבודה. וגם זה לא יהיה ממש הכי מוצלח. בכל זאת הגנטיקה מנצחת .

ליירה וליידי

הדברים החשובים באמת (די) סמויים מהעין או למה אתם חייבים לקרוא את הספר Control Unleashed

Control Unleashed

לפני שבועיים לערך פגשתי בפארק את השכנה עם הכלב שלה. היא אישה צעירה עם משרה מלאה ושלושה ילדים קטנים מאוד. לכן זה תמיד מרשים אותי כשאני רואה אותה מריצה את הכלב שאימצו מעמותה, עם האופניים. המשפחה הזו היא דוגמה נהדרת למשפחה שאימצה לה את הכלב המושלם בשבילה. אבל יש רק בעיה אחת ,היא אמרה לי, הכלב לא אוהב זכרים אחרים. כל פעם שהוא רואה זכר אחר הוא נוהם ונובח ומשתולל. והיא לא יודעת מה לעשות. אבל אצל סיזר מילאן, היא ראתה שצריך לשים את הכלב בארצה לא לזוז, בדיוק מול הגירוי, ולא לאפשר לו להשתולל. וזה מה שהיא מנסה לעשות. וכרגע, זה לא כל כך הולך.

כן, אמרתי לה. "את יכולה לעשות את זה. ואם תתחילי מספיק רחוק פיזית מכלבים זכרים אחרים, ואם מאוד תתעקשי ותבהירי לו שאת לא מוכנה להתנהגות הזו, ייתכן שזה יעבוד. כלומר, ההתנהגות תיראה אחרת. אבל האמת היא ששום דבר לא ישתנה באמת, לא לטובה לפחות. לכלב שלך יהיה עדיין קשה עם זכרים. הוא ירגיש בדיוק אותו הדבר. אולי אפילו גרוע יותר, כי לא יוכל להביע את הרגשתו, ואז, הרבה פעמים התוקפנות תצא בדרך אחרת. או שתחסלי את הנהמות והנביחות, את תחשבי שהצלחת, ואז תקבלי קרבות כלבים במתנה. רק בלי האזהרות שהיו לך פעם לפני".

(הבהרה – אין לי טלוויזיה. לא ראיתי את התוכנית המדוברת. אבל יש סיבה שכתוב תמיד בתחילת התוכנית לא לנסות את השיטות האלו בבית בלי להיוועץ באיש מקצוע. מה שזה לא היה שם, לכלב שלה זה לא התאים)

"אז מה אני יכולה לעשות ?", היא שאלה.

"לחשוב על זה מנקודת המבט של הכלב שלך", אמרתי. "לא טוב לו עם הזכרים. אז אולי אם תשני את ההרגשה שלו בנוגע אליהם, הוא יוכל להפסיק להתעצבן כל כך עליהם. הרי זה לא חוויה נעימה בשבילו להשתולל ככה".(בשביל הכלב הספציפי הזה זו לא חוויה נעימה. יש כלבים שנהנים מזה. אבל זה כבר סיפור אחר).

"את מכירה את XXXX ואת XXX ?", שאלתי, והיא עשתה פרצוף כתגובה. הרי מי לא מכיר אותן. שתי כלבות קטנות שמסתובבות יחד ותוקפות כל כלב (כמעט) שהן רואות. כמובן שהיא הכירה אותן, הן כבר הספיקו לתקוף גם את הכלב שלה. "אז זהו", המשכתי, "כמו שאת יודעת הן שכנות שלי ותמיד היו קרבות בינן לבין ליידי שלא מוכנה להישאר חייבת שמתנפלים עליה. היא שונאת אותן והיא נהגה ישר לקפוץ ולנגוס בהן. אין לי שדה ראייה שאני יוצאת מהבניין והן מחכות בכניסה והיא ישר קופצת והן קופצות ויש לי עוד כלבה, ובקיצור, היו המון מכות. היא שנאה אותן והיא עדיין שונאת אותן. אבל בחודשים האחרונים כבר אין מכות וכנראה שלא יהיו עוד".

עכשיו קיבלתי התעניינות רבה. "תראי", אמרתי. "ההרגשה של ליידי השתנתה מאוד לגביהן. בגלל תרגיל קטן ונחמד שנקרא "Look At That". בהתחלה, כל פעם שהיא הייתה מבחינה בהן במרחק (גדול), הייתי לוחצת על הקליקר* (את לא חייבת קליקר, את יכולה להתנות אותו למילה שאחריה יבוא פרס. רק תשתדלי להגיד אותה תמיד באותו הטון). היא הייתה שומעת קליק ואז כמובן שתשומת הלב שלה הייתה מופנית אליי, כי קליק אומר תמיד שעכשיו מגיע אוכל, ואז באמת הגיע אוכל. זה כמובן לא עבד כשהן קפצו לה על הגרון מטווח קצר. צריך להיות ריאליות. אבל עד מרחק של שלושה מטר, היו לי הצלחות יפות. תירגלנו את זה מספיק, ונוצרה התנייה. היום כשליידי רואה את XXXX ו-XXX הן הפכו לסימן שלה להתמקד בי ! היום הנוכחות של שתי הכלבות האלו אומרת לה – אוכל ! יש אוכל ! שימי לב! והיום כבר אין קליקר וגם אוכל אין. אני משמרת את ההתנייה הזו עם אוכל וקליקר אחת לשלושים יציאות בערך והיא עדיין עובדת מצויין. זה נותן לי את העוד שנייה כדי להשתלט עליה ולהתרחק מהן. את יכולה לעשות בדיוק אותו הדבר עם הכלב שלך. והוא יבין שזכר, כל זכר משמעותו אוכל או משהו נחמד. תקשרי לו את זה לדברים טובים. רק תתחילי מספיק רחוק שהוא עדיין יכול לשלוט בעצמו והוא לא בפאניקה."

העצה הזו התקבלה ברוח טובה.

והנה וידאו מיוטיוב שידגים למה הכוונה:

העצה הבאה כבר בילבלה אותה לגמרי, אני לא מאשימה אותה. ניסיתי להסביר לה על שיטות ה-"Doggie Zen " . איך אפשר למשל, ללמד כלב לקחת נשימות עמוקות ולהרגע על פי אות. או לתגמל אותו על מיצמוצים ו"עיניים רכות", או פשוט על כך שיצור איתך קשר עין כהתנהגות דיפולט (התנהגות שהכלב למד להציע ללא פקודה או אות, כי היא תגמלה אותו בעבר והשתלמה לו בכל פעם שהוצעה) "איך עושים את זה", היא שאלה. "פשוט לוכדים", אמרתי. לוכדים ? היה ממש קשה לי להסביר לכידה**.

אך כאן תוכלו לראות סרטון נחמד שבו לימדו כלבה לנשום עמוק ולהרגע:

הטכניקות האלו (ורבות אחרות) לקוחות מעולם האג'ילטי. אם נדייק הן לקוחות מהספר Control Unleashed  של לסלי מקדיוויט ( Leslie McDevitt), ספר על אג'ילטי, אבל כל מאלף וכל אוהב כלבים באשר הוא צריך לקרוא אותו.

זהו ספר שמלמד טכניקות לשינוי רגשי, לשליטה עצמית של הכלב על רגשותיו, וליצירת כלב רגוע, מאוזן ובטוח בעצמו. אפשר לרפא ולאזן כלב חששן, פחדן, תוקפן או נלהב מדי על ידי אג'ילטי. וכל אחד שיש לו כלב שדעתו מוסחת לפעמים, שהוא נלחץ, או שהוא ריאקטיבי, כדאי לו לקרוא את CU – וזה כולנו.

הכל טמון בהרגשה. לא באם הכלב עושה ארצה מיד כשביקשנו. ואנחנו יכולים ליצור כלב שמרגיש טוב, שבטוח בעצמו ושסומך עלינו. הספר מכיל תרגילים רבים שהם מבריקים, יצירתיים, מוצלחים ומהנים. פירטתי שניים מהם. יש עוד הרבה. אני חייבת לציין כאן את גרסת העזוב/סירוב מזון המגניבה ביותר שנתקלתי בה. כן, אני זו שזורקת סופה של נקניקיות לכל עבר והכלבות שלי עומדות בשקט באמצע. הרבה יותר קשה להתאפק מול אוכל שעף ונזרק באוויר. או את הרעיון החמוד שכרטיס הכניסה לכל מקום שהכלב רוצה ללכת אליו, הוא פוקוס עלייך, הבעלים שלו.

בספר יש המון תרגילים מוצלחים שבונים שליטה עצמית וביטחון וקשר חזק יותר בינך לבין הכלב ומאפשרים לך להכיר אותו יותר. אבל יש בספר עוד המון המון סיפורים קטנים , חמודים על המון כלבים וה"בעיות" שלהם ואיך התגברו עליהם. על כלב היפרי, על אחת שלא יכולה להרגע, על זה שמגיב לכל דבר ועל היחסים בין כלבים לבני האדם שלהם. והם שבו את ליבי.

ובמיוחד הסיפור של רומר, הכלב הגזעי המתועד הראשון של מקדיוויט שנקנה עבור אג'ילטי וגודל על פי תוכנית מוקפדת כדי להיות לאלוף. ואז התגלה שיש לו בעיה כרונית בעמוד השידרה והוא לא יכול לקפוץ. זו הייתה נקודת משבר עבור הכותבת. לאחר זמן היא הבינה שהייתה כל כך ממוקדת בניסיון ליצור את הכלב המושלם, שמעולם לא עצרה לראות עד כמה רומר לכשעצמו הוא מדהים, בלי שיצטרך בכלל לעשות משהו. בגלל שלא יכל לעשות אג'ילטי הם עברו להתחרות בראלי או (סוג של תחרות משמעת + טריקים למיניהם, שכרגע לצערי אין בארץ) והוא היה מעולה. אבל הוא לא נהנה בכלל. וכך היא ויתרה על הראלי – או, כי אם הכלב לא נהנה, זה לא שווה את זה בכלל. ורומר נשאר בבית רק כ"חיית מחמד" . והוא נהדר כפי שהוא. היא תמיד אהבה את רומר, אבל השאיפות שלה החלומות והציפיות הפריעו לה באמת להכיר אותו. וכשהכירה ברצונות שלו, היא הצליחה באמת להכיר אותו ואת עצמה. 

הכלבים הם אלו שיכולים ללמד אותנו על עצמנו הכי הרבה. הם מורים טובים אם אנחנו רק נקשיב להם. וספורט צריך להיות כיף. והחיים עם כלב צריכים להיות מלאי הנאה. 

* קליקר – קופסה קטנה שמשמיעה רעש של קליק כל פעם שלוחצים עליה. ומסמנת לכלב שזו ההתנהגות שרצינו שיבצע. צליל הקליקר הוא סמן מצויין מכיוון שהוא ייחודי, מהיר ועיקבי. אחרי הקליק תמיד בא פרס. לרוב אוכל. אבל גם צעצוע יכול להיות גמול בהתאם לכלב ולסוג העבודה.

**לכידה. אקא Capturing בלעז – דרך לימוד התנהגות באמצעות קליקר. כאשר הכלב מבצע את ההתנהגות מיוזמתו, אנו "לוכדים "אותה באמצעות הקלקה. מתאים ללימוד דברים שאין שום דרך אחרת ללמד אותם, כמו לנשום עמוק, להזיז אוזן ימין או לגלגל עיניים מלמעלה למטה.

 

סוד האילוף (המוצלח)

לנעם,

 

 

על מנת לשלוט בהתנהגותו של יצור חי, כל יצור, יש להבין אותו.

להבין מה הוא צריך, מה הוא רוצה ומה מניע אותו. זה כאילו, כזה פשוט וברור מאליו ,      נכון  ? אז זהו, שלא. רוב האנשים באים לאלף את הכלב שלהם במחשבה על מה שהם רוצים. לא שזה רע, זה מאוד חשוב לדעת מה אתם רוצים, זה פשוט לא יעזור לכם במיוחד.

הכלב במצבו הלא מאולף לא מותאם לחיים המודרניים עם בני אדם. לעיתים הוא עושה את צרכיו בבית, גורם נזקים לרכוש שלנו, אוכל חרא וזבל מהקרקע בגינה, רב עם כלבים אחרים, נוהם ונובח על בני אדם בסביבתו ולעיתים בורח על מנת לטייל לבדו בסביבה מסוכנת שהוא לא יודע איך להתמודד איתה. כדי שכולנו, כלבים ואנשים, נחיה בנוחות ובביטחה יש ללמד את הכלב להתנהג בהתאם לדרישות הבסיסיות שלנו (ושכל אחד יקבע מה הן הדרישות הבסיסיות שלו. אצל כל אחד הן מעט שונות. אני לימדתי את ליידי לחצות את הכביש במעבר חצייה כשאין מכוניות ובקו ישר. עבורי זה היה בסיסי), ולהתאים את עצמנו לדרישות הבסיסיות שלו (כנ"ל).  הדבר הכי חשוב הוא להבין את הכלב שלכם. הדבר השני החשוב הוא לדעת איך ללמד אותו בצורה הנכונה. ואלו שני הנושאים של הפוסט הזה.

אין כלב אחד שדומה לרעהו, כמו שאין שני אנשים שהם בדיוק אותו הדבר. אבל יש שלושה דברים המשותפים לכל הכלבים – כולם רוצים שליטה בחיים שלהם, לכולם יש צורך בהשתייכות ובחיים בעלי משמעות.

אני אדבר קצת על שליטה. זו מילה לא יפה. אבל אם רוצים להתמודד עם המצב הכרחי לקרוא לדברים בשמם האמיתי. כולנו רוצים לשלוט בחיים שלנו (עכשיו אני מדברת על בני אדם), כולנו רוצים להרגיש שיש לנו השפעה כלשהי על מה שקורה לנו. להרגיש חסר אונים וחסר כוח זו תחושה איומה, תחושה מצמיתה ומשתקת. זה לא שונה אצל כלבים. הבעיה היא שהם כמו פעוטות אנושיים, באמת יש להם פחות שליטה על מה שקורה להם מאשר בני אדם בוגרים. יש להם פחות משאבים , פחות יכולות – פחות כוח. הסביבה האנושית היא מורכבת ומבלבלת עבורם. בני האדם שולטים בכל, באוכל, בטיולים, בצעצועים, בתשומת הלב. הם יודעים שהם תלויים בנו. הם מבינים. וזו לא תחושה נעימה. אך אם תתנו להם מה שהם רוצים סתם כך, זה לא יהיה סתם מתכון לאסון, זה מתכון לטרגדיה. הם לא יודעים, לא יכולים ולא בנויים לחיות ללא הדרכה, חוקים וגבולות. (ובעצם, קביעה זו נכונה גם עבור בני אדם).

אני מאוד אוהבת לקרוא פורומים של יעוץ התנהגותי לגיל הרך. הנושאים הם אותם נושאים. לימוד התאפקות וגמילה מצרכים, צרכים כביטוי לבעייה פסיכולוגית והתנהגותית, בעיות התנהגות מעניינות, התקפי אלימות וזעם, חרדת נטישה, קשיי הסתגלות, נזקים בבית, בעיות באכילה. והפתרונות, הם אותם פתרונות. בין הגילאים שנתיים לשלוש, הפעוט מגלה שהוא קטן , חלש וחסר יכולות והמבוגרים סביבו שולטים בהכל. הוא מנסה להפעיל את הכוח שנמצא ברשותו על מנת לשלוט בסביבה ובמשפחה. הם קוראים לתקופה הזו The terrible two. אך לדעתי מי שטבע את המינוח חשב יותר על הורי הפעוט וההתמודדות שלהם, ופחות על הפעוט עצמו וקשייו.

אני רוצה לדבר על כוח. עוד מילה לא יפה שאנשים מאוד נרתעים ממנה. מהו כוח אם לא היכולת , לא משנה אם משתמשים בה או לא, להשיג את רצונך? לרוב האנשים יש תפיסה צרה ומוגבלת מאוד של כוח. הם רואים כוח כיכולת לכפות על האחר לעשות את רצונם. ובמקרה שלנו-  להבהיר לכלב את מקומו , שידע מי הבוס , ויהיה כנוע לבעליו האנושי. למה זה לא טוב ? כי זה לא עובד. לא באמת. ובטח שלא לאורך זמן. תמיד שאתם מלמדים משהו אחד אתם מלמדים עוד כמה דברים שאתם לא מודעים להם. ההשלכות של גישה כזאת, בה יש במערכת היחסים רק צד אחד שחייבים להתחשב ברצונות שלו וצריך לשרת אותו וצד שני שצרכיו הבסיסיים ורגשותיו נרמסים, הן הרסניות. זה גם לא עובד עם בני אדם. לראייה יש לנו בין השאר את המהפכה הצרפתית, התקוממויות העבדים ברומא או ג'מייקה, האביב הערבי, המהפכה הפמיניסטית ואת ביטול המנדט על ארץ ישראל. זה לא עובד לכפות על יצור אחר את רצונך. זה הורס את הקשר בינכם ומעמיד אותו על בסיס של מאזן אימה. ואנשים (וכלבים) תמיד יהפכו יצירתיים יותר ויותר כדי להשיג את רצונם. פחד הוא לא מקור טוב למוטיבציה. וזו השורה התחתונה.

אז מה כן עובד ? להשתמש בכוח בחוכמה ולתת לכלב את מה שהוא צריך ורוצה. אם הכלב יודע שמה שהוא רוצה ומה שהוא צריך נתון בשליטתו המוחלטת וההתנהגות שלו היא הקובעת מה יקבל בתמורה, יש לכם דרך נפלאה לשלוט בו. אני חושבת על כך כתשלום משכורת על התנהגות טובה. כל מה שהכלב רוצה נקנה בהתנהגות שאני רוצה. כל המשאבים נמצאים אצלי, ואני משתמשת בהם בכך שאני מתנה דבר אחד באחר. לדוגמא, את רוצה לאכול ? אין בעיה, רק תרדי לארצה ותחכי בשקט ואז תאכלי. אחרת אין אוכל. את רוצה לצאת לטיול ? מצוין. תשבי ותחכי ליד הדלת. אחרת את לא יוצאת. את לא רוצה לבוא איתי ? זו בחירה שלך. אני מכבדת אותה. אז אני אלך ואת תישארי כאן לבד. את רוצה לשחק בכדור? אני אשחק איתך, בכיף, אבל את חייבת להחזיר אותו כדי שאזרוק בחזרה. תנשכי אותי ? יופי לך. עכשיו אני אלך לחדר אחר ואתעלם ממך. כך הכלב תופס את הסביבה ואת ההתנהגות שלי כנתונים בשליטתו. והחוקים ידועים מראש דבר המפחית חרדה. וכך הוא חש פחות חסר אונים ויותר מועצם. הרי הוא זה שבוחר. אני "רק" מסדרת את העניינים כך שהוא יבחר במה שאני רוצה. אתם יכולים לקרוא לזה מניפולציה. אבל זה לא יותר מניפולציה מהבוס שמשלם לכם משכורת על העבודה שעשיתם.

אבל זה החלק הקטן של העניין. כוח הוא לא רק שליטה על משאבים וחלוקתם כתמורה להתנהגות הנכונה או מניעתם כעונש. כוח הוא כל דרך להשפיע. יש סוגים שונים של כוח. יעילים ואפקטיביים יותר וחלשים ומוצלחים פחות. אז אני רוצה לדבר על הצורך להשתייך. ומה זה בעצם אומר.

 לפני כמה עשרות שנים היה חוקר שעשה מחקר על להקות כפויות של זאבים בשבי (זאבים שלא היה להם קשר זה עם זה ופשוט נזרקו לחיות ביחד בשטח תחום). הוא צפה בלהקה הירארכית בה הפרט הכי חזק כפה את רצונו בכוח על הפרטים הנמוכים במדרג. אנשים הסיקו שככה זה בקשרים האישיים אצל כל הזאבים ומכיוון שכלבים הם זאבים גנטית, שכך זה גם אצלם. רק שזה לא נכון. לא לכלבים , לא לזאבים ולא לבני אדם. בטבע, זאבים חיים במשפחות גרעיניות , אמא, אבא, צאצאים ולעיתים דוד או שניים. מה שהוא ראה, לא היה חברה זאבית נורמלית, אלא את גירסת הכלא של הזאבים, הדרך שלהם לשרוד בסיטואציה בלתי אפשרית.

 משפחה, זה העניין. אומנם לכל אחד במשפחה יש מעמד משלו ותפקיד שונה, אי אפשר שכולם יהיו מנהיגים. תמיד יהיה מי שיחליט את רוב ההחלטות עבור השאר. ההורים הם המנהיגים של הצאצאים, אבל זה חינוך וטיפול וזו אהבה. לא אימה וכפייה. מנהיג הוא אדם שמעריכים, שאוהבים ושראוי לנאמנות ולכבוד. ואיש לא נעשה מנהיג סתם. מנהיגות נקנית בעבודה קשה. ואם יש לך יותר כוח, זה רק אומר הרבה יותר אחריות.  לכלבים, לזאבים ולבני אדם יש רצון חזק להשתייך. אנשים עוסקים הרבה בכוח. בניסיון להשיג אותו, בניסיון לשלוט באנשים אחרים. פעם , בימים עברו, זו הייתה פשוט כפייה, כוח ערום. במאה העשרים הגדירו את הידע ככוח העולה החדש, ואני חושבת שהמאה העשרים ואחת תהיה המאה של האהבה. מעולם לא הכרתי כוח חזק ממנה.

אם הכלב שלכם אוהב אתכם, סומך עליכם ומעריך אתכם, תוכלו לגרום לו לעשות כל מה שאתם רוצים. כל מה שתצטרכו לעשות הוא לבקש. אפשר לראות את זה בעיניים שלה כשהיא מחפשת אתכם, לפני כל דבר שהיא בוחרת לעשות, כדי לראות אם אתם מאשרים, בתנועות הגוף שלה שהיא מתאימה לתנועות שלכם, בדרך הבלתי נתפסת בה היא קוראת את הרגשות והמחשבות שלכם. כשכלב אוהב אתכם ואתם אוהבים אותו מתרחש נס. כבר אין קונפליקט. כי לא מדובר יותר בשני יצורים נפרדים. כבר אין רק אני והוא. פתאום יש גם אנחנו. ואנחנו הוא יצור חדש לגמרי ונפלא בהרבה. הכוח שייך לשניכם. המשאבים משותפים. גם הרצונות משותפים גם הצרכים. ושני הצדדים מתחשבים זה בזה ומעניקים זה לזה. ומה אתם יודעים, לפעמים זה קורה גם עם בני אדם אחרים. לפעמים הם מתחתנים. לפעמים הם מקימים חברה חדשה.

האהבה היא מקור המוטיבציה החזק ביותר. בין השאר כי הוא מקור פנימי, לא תלוי. וגם כי הוא נוגע בכל הנימים שבנפש, והוא אינו קשור במה יש לך או אין לך כרגע לתת. אם הייתי יכולה לבחור, נגיד אם היו מעניקים לי משאלה, באיזה סוג כוח אני רוצה, הייתי בוחרת ביכולת לעורר אהבה עזה. זה הכוח החזק ביותר והוא כולל בתוכו את כל הכוחות האחרים. איך להגיע לשם ? אל תשאלו אותי. אני לא יודעת. הרי רק הרגע כתבתי שאם היו נותנים לי משאלה זה מה שהייתי בוחרת. האהבה היא תעלומה בעיניי. אני לא יודעת איך מעוררים אותה, אבל אני יכולה לחוש בקיומה. כשזה מגיע לכלבים של לקוחות אני בדרך כלל מנסה לחשוב איך הייתי מרגישה במקומם ומה אני הייתי עושה אם הייתי נמצאת במצב שלהם. אמפתיה זה גם טוב.

ואז אני מגיעה לצורך השלישי, הצורך בחיים בעלי משמעות. וכן, אני עדיין מדברת על כלבים. קודם כל, כלב צריך שיהיו הוגנים איתו. הוא צריך חוקים ברורים ושלכל מעשה שלו תהיה תוצאה ידועה. הכל צריך להיות וודאי וברור. אחרת זו התעללות, לנהוג פעם אחת כך ופעם כך. הם לא בני אדם. תחסכו מהם את אי הוודאות והבלבול שיש בחיים שלנו. תהיו עיקביים, תעמידו פנים שבעולם יש שכר ועונש ובני אדם הם טובים, רמו אותם ותנו להם להיות כלבים.

כל אחד צריך למצוא מה הכלב שלו אוהב לעשות ולאתגר אותו. כלבים צריכים לעבוד. הם אוהבים לעבוד והם נועדו לעבוד. אז תנו להם. כלבים אוהבים לחוש תחושה של הישג, ללמוד ולהתקדם, וזה מאוד חשוב להם להצליח. שוב, זה מעצים אותם. הופך אותם בעיניי עצמם לחשובים ושייכים. כבר ראיתי כלבים שהפסיקו למשל, לגרד את עצמם עד זוב דם, ברגע שהיה להם עיסוק כלשהו שנתן להם סיפוק. לכל כלב תתאים עבודה אחרת. וכל כלב יתן לחיים שלו משמעות מיוחדת משלו. אתם רק תעזרו לו למצוא אותה.

ליידי אוהבת תשומת לב מבני אדם ובמיוחד מילדים. היא בטוחה שתפקידה הוא לדאוג להם, לכולם. אז זה בדיוק מה שהיא עושה, מטפלת בבני אדם. וההישג הכי גדול שלה הוא שהם שמחים ואוהבים אותה. וכן, היא מרגישה מאוד חשובה. ליירה, נמצאת אצלי רק ארבעה חודשים, ממה שראיתי אצלה, היא אוהבת אתגרים ואקשן ולפתור בעיות מורכבות, אז אני מאתגרת אותה בכך שאני דורשת ממנה לחשוב בכוחות עצמה, אני מאלפת אותה עם קליקר, ואני מלמדת אותה לגשש (כלומר, לעקוב באמצעות חוש הריח אחרי שביל עקבות שהותיר אדם). היא אוהבת להצליח והיא אוהבת לעבוד. אבל היא לא אוהבת זרים כמו ליידי. היא חושדת בהם. ומאיך שזה נראה, לצערי, ליירה תגדל לחשוב שתפקידה הוא לשמור עליי, היא כבר התחילה. ברור לי שלא כדאי לדכא את יצר השמירה שלה, זה יהרוס אותה, הוא חלק מאוד בסיסי מהאופי שלה, אני אצטרך לחשוב איך לנתב את היצר כדי שאוכל גם לספק אותו וגם לחיות איתו.

.

אל תישאו את שם האליי לשווא

כשהייתי קטנה היו מקריאים לי סיפור לפני השינה . מאוד אהבתי את קובץ הסיפורים "מי יציל את תנינה" ,  המתאר את הרפתקאותיה של המכשפה תנינה והחתול הלבן שלה קורקבן. כשאני לא מבינה משהו הוא נתקע לי בראש, וכך בגיל קטן נתקע בראשי המשפט הזה  מהספר : "מכשפות לעולם לא קוראות זו לזו בשמן האמיתי על מנת שלא לשפשף אותו".

נו, תשאלו את עצמכם, איך אפשר לשפשף מילה ? אז זהו, מסתבר שאפשר. זו מחלה רווחת אצל בעלי כלבים לשפשף את ה"אליי" עד שלא נותר בו ערך.

כל הדרכים מובילות לרומא (או לפחות פעם היו מובילות לשם), וכל תהליך האילוף מוביל ל"אליי". בעיניי זו הפקודה הכי חשובה. היא יכולה להציל את חייו של הכלב ולחסוך לכם צרות רבות. כלב שעושה אליי מעולה אפשר לשחרר מהרצועה במידה גדולה מאוד של ביטחון ושקט נפשי. אני לא יודעת מה אנשים אחרים עושים, לכל מאלף יש שיטה מעט שונה , אני אתאר את שלי –

עיקרון ראשון – אני מהממת!

 כבעלת הכלבה, אני צריכה למצב ולמתג את עצמי כדבר הכי מדליק/נחשק/מדהים בעולם ! כדי שתמיד לכלבה יהיה שווה יותר מכל לבוא אליי וכמה שיותר מהר.

לכן אני אאלף אותה על מנת שיווצר קשר בינינו והיא תתרגל להתייחס אליי בכל מצב. אני אשתמש בקשר עין  במצבים שונים (לפעמים אני אפילו אלמד אותו כפקודה) בפקודה רגלי על מנת שהכלבה תשים לב לתנועות שלי ולמקום שאני תופסת במרחב. ובכלל, ארגיל אותה לעשות כפי שאני מבקשת כי זה משתלם. וזה תמיד כיף.

ובמקביל אני עובדת כבר מההתחלה על אליי.(אם אינכם מאלפים כלב לעבודה/תצוגה/משמעת מתקדמת, אתם לא צריכים את הישיבה מולכם כשהכלב מדביק את חלקו הקידמי לחלק הקידמי שלכם. נדלג על זה.) כל דבר טוב הוא אליי, כשאני קוראת לכלבה לקבל אוכל זה אליי. צעצוע הוא אליי, תשומת לב זה אליי. אני מריצה אותה ביני ובין הבנזוג. כל אחד קורא לה לאליי והיא מקבלת פרסים על זה שהיא באה. בהתלהבות ! ואז עוברים  לבחוץ. בהתחלה במקומות משעממים ואז במקומות מעניינים יותר (כלומר עם יותר גירויים). ואם יש חשש שהיא לא תבוא, אז תמיד יש רצועה ארוכה לעבוד איתה. בהתחלה תמיד עם פרסים. אחר כך רק לפעמים ובסוף לעיתים רחוקות יש פרס בסוף. אבל בעצם, אני הפרס. מה יותר שווה מלבלות בחברתי ? אני אוהבת לעבוד על האליי שלי עם קליקר, אני קוראת וכשהכלבה מסתובבת לעברי אני ישר מקליקה ואז יש ריצה מטורפת לכיווני. כי הקליקר תמיד מסמל משהו טוב והוא תמיד מסמל שפרס מגיע.

אבל את זה באמת אפשר לקרוא בכל מקום. אך יש כמה הדגשים שאיכשהו לא שמים לב אליהם וכך האליי משתפשף, נשחק ומאבד משמעות. ואז מתלוננים שהכלב לא מגיע.

עיקרון שני – "כמה פעמים ספרת עד עשר ושום דבר לא קרה ?"

הבטחות צריך לקיים. במיוחד אם מבטיחים אותן לכלב.

יש את התופעה המכוערת של אנשים שרוצים לתפוס את כלבם, אז הם קוראים לו ,"בובי, קח" . בובי מגיע לקחת ואז נתפס ונלקח בעצמו מגינת הכלבים. מה בובי למד ? במקרה הטוב הוא למד שמשמעות המילה "קח" היא – אנחנו קושרים ולוקחים אותך מהגינה עכשיו. במקרה הרע הוא למד את זה שהמילה קח לפעמים אומרת קח פרס ולפעמים אומרת תפיסה וקשירה ולפעמים משהו אחר. ובסוף היא הופכת לחסרת משמעות והכלב נשאר להחליט בעצמו מה לעשות. והוא יעשה מה שבא לו.

אני לא אוהבת שאנשים שמרמים את הכלב שלהם. הכלב כמובן לא יודע שאתם מרמים הוא חושב שהוא פשוט הבין אתכם לא נכון ולמילה אין את המשמעות שלמד לייחס לה. אבל הוא לא יאמין יותר למילים שלכם. ובצדק. אמון זה דבר שצריך להרוויח. ומי שעושה את זה (מרמה) מפסיד גם את האמון של הכלב, גם כבוד למילים שלו וגם הקשר מתערער מכיוון שהבעלים נתפס כלא יציב ולא צפוי. וכך נשחקה ההגעה לבעלים. למה שמישהו ירצה להגיע אליכם אם לא משתלם לו ? נכון שאתם מדהימים והכל, אבל במקביל אתם לפחות צריכים לדאוג לא לבאס אותו כשהוא מגיע. זה מפחית מוטיבציה. גם אנשים שמתים על העבודה שלהם לא מוכנים לעבוד בחינם. וגם אם בן הזוג שלכם אוהב אתכם הוא לא ישאר איתכם אם תתייחסו אליו רע והוא לא ימשיך להתייחס אליכם יפה אם לא תהיו נחמדים בעצמכם. וכך גם הכלב. הוא יגיע אם ישתלם לו להגיע.

אם אתם רוצים לקרוא לו כדי לקשור אותו דאגו שהוא לא יקשר את שני הדברים יחד. ברוב המוחלט של הפעמים שקוראים לו אל תקשרו ותלכו. רק לפעמים. לרוב שחררו אותו מיד לענייניו.

עיקרון שלישי – אל תשפשפו את שם האליי לשווא

ללמידה של פקודה יש כמה שלבים. השלב בו מלמדים (מה בדיוק הפקודה אומרת), השלב בו מפתחים ומשכללים (מוסיפים קשיים ואלמנטים – מרחק, גירויים שונים) והשלב בו מתחזקים את הפקודה (החיים עם הכלב). וכמו כל לימוד, הוא הדרגתי. אי אפשר לבוא לשיעור ראשון בנגינה על כינור ולצפות שתנגנו כיהודי מנוחין בשיעור הבא אחריו. כלב שלמד לבוא בבית לא יבוא בפארק. וכלב שלמד בבית ובפארק אחד לא יבוא בפארק השני. למרות שאכן יהיה לכם יותר קל בכל ניסיון למידה נוסף.

ולכן, בשלב הלימוד וגם בשלב הפיתוח הכלב חייב תמיד לבוא אחרי שהשמעתם את המילה אליי, פעם אחת בלבד. אחרת הוא יחשוב שהאליי אומר –  בוא אליי לפעמים ולפעמים לא. ואז האליי אומר דבר והיפוכו ובסוף הוא לא אומר כלום. ובכלל לא צריך לחזור על הוראה יותר מפעם אחת. וזה נכון גם עבור היחסים שלנו עם בני אדם אחרים .

ולכן, אם אתם מלמדים אליי ואינכם בטוחים שהכלב יבוא אליכם, אם אינכם בטוחים במאה אחוז (טוב, אולי לא מאה, אלא תשעים אחוז) שהוא יבוא- פשוט אל תקראו לו!

תת עיקרון – "אם תאמינו הוא יבוא"

מוזר כמה אדם כמוני, שלא מאמין במיסטיקה פונה לעזרת האנרגיות והגישות ההוליסטיות כשזה מגיע לאליי. רק אם תאמינו בלב שלם שהוא יבוא, הוא יבוא. ואם אתם לחוצים ומפוחדים – אל תקראו לו ! כי הוא יפחד לבוא אליכם וזו אמורה להיות חוויה חיובית. כל פעם שהכלב מפחד ממכם או מההתנהגות שלכם הוא פחות רוצה לבוא.

אז אל תשפשפו את האליי. כל שיפשוף מוריד מהערך וגורם לניסיונות הבאים להיות חלשים יותר, מועדים יותר לכישלון.

בקיצור, תחשבו רחוק, לא קרוב. כל המחשבה שלכם על האילוף ועל החיים המשותפים עם כלבכם אמורה לכלול גם את העתיד. שמעתי פעם שזה ההבדל בין אדם לכלב. אנחנו יכולים לחשוב במונחים הללו של זמן עתיד ולהתכונן לשם והכלב חי בהווה. למרות שאני מפקפקת מעט בהנחה זו.

ואולי אוסיף ואומר, משהו אחר, שגם עליו שמעתי שהוא יכולת מיוחדת שלנו והוא יתרון של בני אדם על חיות אחרות – דימיון. שימו עצמכם במקומו של הכלב. תחשבו איך הייתם רוצים שינהגו אתכם אם הייתם במקומו. ואם להשתמש בציטוט מהמקורות "אל תעשה לרעך מה ששנוא עלייך" . אז אומנם רעך אינו אדם כמוך אך הוא חברך הטוב ביותר. וזה בטח שווה משהו.