אין כלבים בגן עדן

אין כלבים בגן עדן

lady15

כשליידי מתה היא כבר הייתה בת שש עשרה וחולה וסובלת. וזה היה צפוי. כולם מתים והיו לה חיים ארוכים וטובים. אבל כשהיא מתה הרגשתי כאילו הזריקו לעורקים שלי מי קרח והם הקפיאו את כולי. הלב שלי הפך לגוש קרח. שום דבר לא שימח אותי יותר. הייתי שוכבת במיטה ובוהה בתיקרה שעות. לא רוצה לקום. לא רוצה לעשות כלום. לא מוצאת עניין בכלום. לא יכולתי לחשוב יותר. לא יכולתי להרגיש. לא יכולתי לפעול. כאילו אני מתה בעצמי.

אנשים כתבו לי כל מיני דברים. כמו שעכשיו היא בגן עדן משחקת בריאה וצעירה בדשא. ואני ידעתי שהם טועים. כשאני דמיינתי את גן העדן לכלבים ידעתי שיהיו בו ערימות של חרא, ובריכות של ביוב ונבלות מסריחות ורקובות. זה הדברים שכלבים באמת אוהבים. מה לעשות שאם יש גם
 עדן לכלבים הוא צריך להיות גן העדן שלהם ולא שלך.
ואז חשבתי, ליידי לא תאהב גם את המקום הזה. היא תהיה אומללה בו. הוא לא יהיה גן עדן
.בשבילה כי אני לא שם.
אין כלבים בגן עדן. אם יש אלוהים הוא לא היה דן אותם לגלות ארוכה בלעדינו. גן העדן שלה
תמיד היה פה, עם מי שהיא אוהבת.
ולא הבנתי איך יכול להיות שהיא איננה בעולם ואני נשארתי לבד. הרגשתי יתומה. ובאמת אני יתומה. ליידי הייתה אמא שלי. האמא שמעולם לא הייתה לי. האמא שכל ילדה צריכה. ואני תמיד
אתגעגע אליה ולא יעבור יום אחד בחיים שלי שאני לא אחשוב עליה.
_____0330

ליידי בפורים

ליידי הייתה לברדורית. אני לא יכולה להגיד שהיה לה אופי. מה שהיה לה היה ההפך מזה. היא חייתה בשבילי. היא הייתה מוקסמת ממני ומכל מה שעשיתי. תמיד היה לה זמן בשבילי ותמיד כל מה שרציתי היה הכי חשוב וכל מה שעשיתי היה הכי נכון. הלב שלה והחיים שחייתה היו כולם בשביל בני האדם, אבל במיוחד בשביל הילדים הקטנים. הילדים הקטנים והילדים עם הצרכים המיוחדים והמוגבלויות שעזרה איתם. אבל גם בשבילי כי אני הייתי הילדה המיוחדת שלה.
היא הביאה אור ואהבה לכל מי שהכיר אותה. כי כשהיא ראתה אותנו האנשים ,היא ראתה רק את הדברים הטובים בנו. היא הייתה קצת סתומה במובנים האלו וצחקתי עליה לא מעט. אבל גם אהבתי את התכונה הזאת. את היכולת הזאת למצוא את הטוב בכל אחד. והיא תמיד מצאה וזה תמיד היה נכון.
לרובנו יש נטייה להתמקד בשלילי. אבולוציונית זה נכון. אבל ליידי לא הייתה תוצר של אבולוציה טבעית אלא תוצר סופי של הכלאות גנטיות שיצרו בני אדם. והיא הייתה מלאך. היא לא יכלה לבחור בין טוב ורע. לא הייתה לה בחירה. זה מי שהיא הייתה, מלאך שעיר וצהוב עם זנב.
לאף אחת מאיתנו לא הייתה אמא כמו ליידי כי אמהות אנושיות לא יכולות להיות תמיד זמינות ולא יכולות להכיל כל התנהגות של הילדים שלהם ובשלב מסוים הן ידחו אותנו וזאת הטראומה הראשונה של כולנו.
ולאף אחת לא היה כלב כמו ליידי. כי רוב הכלבים הם ילדים שלנו בכלל והם אלו שזקוקים שיראו אותם ויכילו אותם ולא ההפך. וליידי הייתה לחלוטין חסרת פחד ולגמרי חסרת אנוכיות.
cropped-dsc00871.jpg
חודשים של קיפאון ואז יום אחד התעוררתי בבוקר ופתאום חשבתי שגם אם היא הלכה ממני, אני לא נשארתי לבד. אני אף פעם לא אהיה לבד יותר כי היא בלב שלי. היא לימדה אותי וגידלה אותי. והיא תמיד תהיה איתי כל עוד אני זוכרת אותה.
ואני רוצה לומר לה עכשיו שהיא איננה, שאני מצטערת מאוד שלא התייחסתי אליה טוב יותר. ושלא הערכתי אותה מספיק וכואב לי שאני לא יכולה. ושהיא הצליחה. שבסופו של דבר היא הצליחה במה שניסתה לעשות כל החיים שלה ושהבנתי מאוחר מדי , ועכשיו אני לא יכולה להראות לה שהיא צדקה. ולהגיד לה שאני לא כועסת יותר ולא עצובה יותר. שאני רואה עכשיו את מה שהיא ראתה בעולם שלנו, שהדיכאון שליווה אותי כל החיים איננו. שהיא ריפאה אותי. שלמדתי לראות את הדברים הטובים ,שיש לי תקווה עכשיו.
שעכשיו גם אני רוצה לתת לאנשים משהו ממה שהיא הייתה נותנת להם. כי היא צדקה גם בקשר אליהם. שעכשיו גם אני קמה בבוקר ושואלת את עצמי איזה דברים נפלאים יקרו היום. שעכשיו אני יכולה לאהוב את עצמי כמו שהיא אהבה אותי ולאהוב בני אדם כמו שהיא אהבה אותם.
אני אוהבת אותך ליידי, היי שלום מלאך שלי.
lady100.jpg

About the Author:

Leave A Comment