רדי ממני כבר

 

הכלבים שלנו נוטים להביך אותנו בדרכים שונות ומשונות-  הם קופצים על זרים בהתלהבות, חופרים בורות בגינה של השכנים, אוכלים זבל שהרימו מהריצפה מול העיניים שלנו, לפעמים הם גם יברחו עם הזבל בפה ויאכלו אותו תוך כדי ריצה, הם גונבים גרביים, אוכלים נעליים, מחליטים לפצוח בסרנדת יללות כשכולם הולכים לישון ומעירים את כל דרי הבית, לא מגיעים כשקוראים להם, תוקפים כלבים אחרים, או סתם לא מקשיבים לנו כי יש להם משהו מעניין יותר לעשות באותו הרגע. כל ההתנהגויות האלו הן טבעיות, אם כי לא רצויות במיוחד.

על כל הדברים האלו תוכל למצוא המון המון מידע. כל התנהגות כזו נחקרה, נחרשה ונחפרה לעייפה. חיפוש פשוט ברשת יתן טונה תוצאות. אבל על אוננות ? התנהגות מאוד מביכה ומאוד מאוד נפוצה? ! ? על זה לא תמצאו כמעט כלום. ועל אוננות של כלבות בפרט אין בכלל מידע. גם בספרים על התנהגות של כלבים פותרים את האוננות בפסקה אחת ולא מתייחסים לאוננות של נקבות. שקט. נסענו במכונת הזמן למאה ה- 19. כשזה מגיע לכלבות לא עזבנו את העידן הויקטוריאני וחבל, כי בורות היא אף פעם לא דבר טוב.

אוננות אצל כלבות (וכלבים)היא התנהגות נורמלית ונפוצה. כלבים מאוננים על הבעלים שלהם, על זרים ובני משפחה, על חפצים ועל כלבים אחרים במבחר סיבות או נסיבות.

אם האוננות לא נובעת מבעיה רפואית, למשל, גירוי באיזור אברי המין הוגורם לכלב להתגרד באובססיביות ולפצוע את המקום, או שהיא הופכת להתנהגות אובססיבית, כמו כלב שמאונן כל יום כל היום, וזה הורס את חייו ומונע ממנו לתפקד, אז היא בחזקת נורמלית. לרוב הבעיה היא אצלנו. זה נורא מביך אותנו.

לרוב האנשים יש מושגים מאוד מוטעים (ולפעמים גם מאוד מזיקים) על אוננות. הם תמיד יחשבו שהכלבה "דומיננטית" על הבנאדם שלה. וכשאנשים אומרים "דומיננטיות", כל אחד חושב על משהו אחר ועכשיו לכי תביני למה הוא מתכוון, הם גם אף פעם לא ממש יודעים להסביר לך. אני לא פוסלת את ההסבר הזה. אבל בדרך כלל, אוננות נובעת מסיבות אחרות.

הערה – איך באמת מגדירים דומיננטיות ? קצת מעצבן שאני צריכה לכתוב על זה , אבל כנראה זה הכרחי. דומיננטיות זו לא תכונה של פרט באותה הצורה שעיניים חומות זו תכונה. זו סוג של התנהגות שיכולה ,או לא יכולה, להתרחש בהתאם לנסיבות. כשיש שני פרטים או יותר שמתחרים על אותו משאב (אוכל, משחק, תשומת לב) מי שזוכה בו באותה הסיטואציה הוא הדומיננטי בה. בסיטואציה אחרת עם אותם הפרטים,הפרט הדומיננטי יכול להשתנות. למשל אצלנו הכלבה הבוגרת דומיננטית תמיד על האוכל אבל הצעירה דומיננטית על הצעצועים ועל החתול. בוודאי שיש חיות שברוב הסיטואציות ימצאו את עצמן בעמדה מובילה או דומיננטית. יש להן נטייה לכך. אך דומיננטיות זה מושג תלוי סיטואציה. לא תכונת אופי. האם כלבים יכולים להיות דומיננטיים על הבעלים שלהם ? כן, כבר ראיתי מקרים של חיה שמתייחסת לבעליה כמשאב שלה, כרכוש שלה. אבל חשוב לבחון כל מקרה, להסיק את המסקנות הנכונות ולא לחשוב שכולם מתנהגים אותו הדבר ומאותן סיבות.

(ועכשיו אני חייבת –  להיות "דומיננטי" על הכלב שלך זה לא אותו הדבר כמו לאלף אותו. כמו שזה שהורים שולטים ברוב האספקטים של חיי הילדים שלהם, לא אומר שעכשיו הילדים מחונכים ולא צריכים ללמוד דברים כי מספיק שידעו את מקומם. כן, להיות "דומיננטי" לא פוטר אתכם מהצורך לאלף את הכלב. אני יודעת שזו טרגדיה…)

הפוסט הזה נכתב אחרי הרבה דיונים בעיקר בפייסבוק בקבוצות של מאלפים ומגדלים בארץ ובחו"ל. בדיונים, גם באלו הבינלאומיים, השתתפו רק נשים. מאלפות, כלבניות או מגדלות. גברים פשוט לא מדברים על אוננות.

אז מה הסיבות לאוננות אצל כלבות ?

סיבה אחת – לחץ או התרגשות שהכלב לא מסוגל לנתב אותה ולהתמודד עימה ומתבטאת באוננות.הרבה מאוד כלבים מגיבים להתרגשות או ללחץ באוננות על כלבים, על בני אדם וגם על חפצים.

 לדוגמה, הכלבה שלי. היא מאוננת עליי כמעט אך ורק באג'ילטי ולעיתים באימוני טריקים, בעיקר כאלו הכוללים קפיצות. זו ההתרגשות מהאג'ילטי שהכלבה מתקשה להכיל. אין בינינו קונפליקט באימונים. שתינו רוצות אותו הדבר. הכלבה מאוד קשובה . היא לא מנסה לקחת משהו ממני או לשמור אותי ואת תשומת הלב שלי לעצמה, אני ממזמזת שם את כל הכלבים שמוכנים לאפשר לי לגעת בהם. אפילו את האוכל שאני מביאה אני מחלקת די בחופשיות בין כלבי הקבוצה (אם הבעלים מרשים לי) היא פשוט שמחה ונלהבת.

מקרה אחר שאני נזכרת בו הוא כלב צעיר שהיה מאונן על כל אורח שהיה מגיע אליו הביתה. אבל עליי הוא לא אונן. קצת נעלבתי בהתחלה, אני מודה. עד שהבנתי שאני פשוט התעלמתי מההתרגשות שלו באופן אוטומטי, והתייחסתי אליו רק כשהיה רגוע וכך, הוא מעולם לא אונן עליי כי מעולם לא נוצרה הסיטואציה המתאימה.

כלבנית מפורסמת סיפרה לי שכשהכלבה שלה רואה אותה לובשת את מכנסי הדגמ"ח המשמשים אותה באימונים, היא כל כך מתרגשת שהיא מתחילה לאונן עליה.

סיבה שנייה – אוננות היא חלק מרפרטואר התנהגויות מיניות בכלבות ובכלבים. גם כלבות מעוקרות וכלבים מסורסים מאוננים (אם כי פחות). זה יראה אחרת מאוננות של התרגשות/לחץ, לרוב יתווספו לאוננות התנהגויות מיניות נוספות.

סיבה שלישית – משחק. כמובן, שפת הגוף של הכלבה תראה שונה מאוד בכל מצב מהמצבים.

אך לעיתים בחיים, אין רק סיבה אחת ודי, אלא כמה בבת אחת. מגדלת מסוימת סיפרה לי שאצלה בשגרים כל הגורים עולים זה על זה מתוך משחק.  וכשאחת הנקבות בלהקה שלה מתייחמת, כולם עולים אחד על השני כאילו אין מחר. נקבות על נקבות, זכרים על זכרים. הגורים עולים על האבא שלהם, על האמא. ועל כל מה שזז באיזור וגם על מה שלא זז.

סיבה רביעית – דומיננטיות. אכן, כלבים יכולים לעלות, לרוב על כלבים אחרים, כניסיון לבסס עליהם מעמד דומיננטי. וכן, גם במקרה הזה, שפת הגוף תראה מאוד מאוד שונה. היא תראה מאיימת. גם כאן, לעיתים ניסיון לבסס מעמד נעשה תוך כדי משחק ושפת הגוף תראה אמביוולנטית.

אז מה עושים ?

קיבלתי שפע של עצות ושני סרטוני יוטיוב מעניינים. חלק מהעצות כאן יהיו יותר רלבנטיות, לאחת אני מתנגדת, ואחת הייתה הזויה למדי אבל אני עדיין שוקלת אותה.

עצה שקיבלתי משתי מגדלות מקסימות – אל תעשי שום דבר. זה עובר לבד ככל שהם מתבגרים ואין טעם להתייחס. אחת מהן אמרה לי אפילו – "מה יש תני לה קצת להנות. אני אפילו לא הורדתי את הכלבים שלי ". אז אם הכלב שלכם מאונן נגיד, פעם פעמיים ביום, לא כי הוא רוצה להוכיח שהוא שולט עליכם והוא רכושן, אלא מתוך משחק/התרגשות/מיניות , והוא לא אובססיבי וזה לא מפריע לכם. אפשר פשוט להניח לו. וזהו.

עצה נוספת שקיבלתי מחברות בקבוצת הפייסבוק Observation Skills for Training Dogs

היא לתפוס אותה לפני שהיא מתחילה לעלות עליי, ולהסיח את דעתה בלבקש ממנה משהו אחר , משהו שהיא יודעת טוב, בתחום המשמעת הבסיסית, שיאלץ אותה להתרכז וימנע ממנה להגיע לרמה גבוהה של ריגוש. לא תמיד זה מצליח, במיוחד בסביבה מלאת הגירויים של האג'ילטי (מלאת הגירויים שמסיחים את דעתי. אני לא יכולה להיות מרוכזת כל הזמן). אבל שווה לנסות. ואם היא כן מצליחה לעלות עליי, להוריד אותה בעדינות ולחכות שתירגע. הם גם צירפו סרטון ממש חמוד ! כנראה היחיד שנעשה אי פעם בנושא:

 

 

אם הסיבה היא מינית. אפשר לשקול עיקור או סירוס. לרוב זה מפחית את תדירות האוננות. לא תמיד.

גם אם הסיבה היא משחק, ובכן, חלק מהכלבים לא אוהבים, בלשון המעטה שעולים עליהם, זה יכול לסבך את הכלבה המאוננת שלכם במכות. לימוד ממש ממש טוב של פקודת "עזוב" יכול מאוד לעזור. "עזבי" זה לא רק לאוכל וצעצועים, הוא יכול לכלול כלבים או חתולים או כל דבר אחר שאתם רוצים שהכלב שלכם יעזוב. חשוב להתאמן ולכלול באימונים את כל הגירויים. כלב שלמד לעזוב רק מזון לא יכליל את ה"עזוב" שלו לדברים אחרים כמו כלבים/חתולים/צעצועים. 

עצה של המדריכה שלנו באג'ילטי, ורד ס. – להפוך את האוננות לבלתי אפשרית. להסתובב, להפנות את הגב. בכל מקרה, להיות במצב בו עלייה עלייך היא לא דבר נוח או בכלל אפשרי. ואם היא מצליחה בכל זאת, להוריד אותה ולהתעלם ממנה. לא להוסיף להתרגשות שלה, לא לחזק אותה. לתגמל אותה רק על התנהגות נאותה.

אם נרחיב קצת את מה שורד הציעה – אם הכלבים שלכם נלחצים ומתרגשים כשהם פוגשים אנשים חדשים. אפשר למנוע מהם את החוויה המלחיצה או לנסות למתן אותה. להפגיש אותם ממרחק למשל, או לא לתת להם גישה חופשית לדלת כשאורח מגיע, שילכו למקום שלהם או שאתם תשימו אותם שם ושישארו במקום עד שירגעו. אפשר גם להסיח את דעתם באמצעות זריקת צעצוע או אוכל או לבקש התנהגות חלופית כמו שב.

עוד עצה – תבעטי בה קצת, תכעסי עליה. והבנאדם לא הבין למה אני ממש ממש מתנגדת לעצה שלו. לא הצלחתי להסביר.

אני מניחה שהעצה הזו תעבוד, כמו רוב העצות שמבוססות על ענישה או אי נעימות. אבל יהיו לה תופעות לוואי שאני לא מוכנה לשאת בהן. ברגע שאדכא את האוננות בצורה כזו, אני אדכא גם את ההתלהבות וההתרגשות של הכלבה מהאג'ילטי בפרט ומהעבודה איתי בכלל. אני אפגום בקשר שלנו, ואז העבודה שלנו תפגע, שיתוף הפעולה שלנו יפגע. ואני לא מבינה למה מגיע לה עונש כי היא שמחה ונלהבת ונהנית מלהיות ולעבוד איתי. זה לא צודק ולא הוגן וזה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות. זה קצת כמו שהייתי באה לחבק מישהו שאני אוהבת ובתמורה הוא היה מעיף לי כאפה. זה לא רק לא פייר, ככה לא אמורים להתנהל יחסים בין שני בעלי חיים שאוהבים זה את זה.

עצה נוספת שאהבתי , אך שכל איזכור שלה בחוגים לא מקצועיים כלל חלחלה והזדעזעות רבתי, וגם קצת איומים מהבנזוג ("שלא תעזי לעשות את זה, זה דוחה !" פלאס גילגול עיניים והבעה של בחילה) – לכדי את ההתנהגות ושימי אותה על אות. כלומר, ובמילים פשוטות: למדי את הכלבה שלך לאונן עלייך בפקודה. הכלבנית שסיפרתי עליה עשתה את זה עם הכלבה שלה. היא חשבה שזה חמוד. אני חושבת שכל אישה שהגיעה לרמת משמעת בה היא יכולה לשחרר את הכלבה שלה לרוץ קדימה בשיא המהירות, ואז כשהכלבה במרחק של חצי מגרש כדורגל ממנה לצעוק "ארצה" והכלבה צונחת מיד על הקרקע כאילו ירו בה, יכולה להרשות לעצמה מה שהיא רוצה. אני בחרתי לא ללכוד את ההתנהגות הזו במחשבה שגם ככה כשהכלבה שלי נרגשת מדי , ואני לא רוצה לעודד אותה.

כמובן, היא לא הייתה הראשונה ש"עלתה" על זה. המאלפת, חוקרת ההתנהגות והסופרת הסופר מפורסמת ג'ין דונלדסון לכדה אוננות של נקבה מעוקרת. אולי זה לא נראה כל כך טוב, אוננות היא מסוג ההתנהגויות שחייבות להסתיים. כלומר, אם היא הייתה מורידה את הכלבה מהרגל הכלבה הייתה ממשיכה את התנועות באוויר. כן, הוידאו הזה נראה מאוד סוטה לחלק מחברי, הם בהחלט טרחו למסור לי שאני סוטה והם לא היו היחידים. אתם לא חייבים לראות את הסרטון כמובן.

 

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s