Let's Dance

ביום שישי ה – 16/3/2012 קמנו בבוקר סוער וגשום והגענו ,ליידי ואני ,לחוות הדוד משה בכפר טרומן להשתתף בסדנת "ריקודים עם כלבים" של איילה נאור, שכללה את סופי הגולדנית השמחה, דניס הבוקסר הנלהב, סאם ההאסקי הנרגש, גודמן השפוך (התקף אפילפטי בלילה לפני) וליידי כמובן. אה, והיו גם שש מאלפות, אבל אני אף פעם לא זוכרת שמות של בנות אדם.

מייקי ונארדו

הרקדנים מייקי ונארדו

שניים מהכלבים, דניס וסופי, הם כלבי שירות שהגיעו כדי ללמוד לעשות עוד משהו מהנה במסגרת עבודתם ככלבי שירות לקשישים. אני בחרתי להביא את ליידי כי היא אוהבת לעבוד ומאז שהחמיר המצב הרפואי שלה הפסקתי לעבוד איתה והיא מאוד עצובה ואיילה הבטיחה לי שזה כן אפשרי שכלבה בת אחת עשרה וחצי עם היפדיספלציה תרקוד.

כרגע, איילה נאור היא המאלפת היחידה בישראל שמשתתפת, עם הכלבים שלה, ליאונרדו ומייקי, בתחרויות ובאליפויות ריקוד בינלאומיות.

כעיקרון יש שלושה סוגים של ריקוד, אנחנו התמקדנו בשניים. ב – HTM) Heelwork to music) , כלומר רגלי עם מוסיקה וב – Canine FreeStyle ,  ריקוד חופשי . למדנו מהם החוקים השונים, אילו אלמנטים מותרים, איך מרכיבים כוריאוגרפיה לריקוד, איך בוחרים מוזיקה, מה לא ללבוש לתחרות (רמז, לא תלבושת של הקוקלוס קלאן ואסור לבוא גם בבקיני) איך מדרגים ושופטים ריקוד ועוד.

ריקוד עם כלבים הוא הספורט הכלבני המורכב ביותר שאני מכירה. זהו ספורט חדש יחסית, שהומצא בשנות התשעים. והוא חייב הרבה מאוד לאילוף קליקר שתפס תאוצה בצפון אמריקה ובאירופה בשנות השמונים. עם קליקר אפשר ללמד כל דבר שהכלב יכול לעשות פיזית וקוגנטיבית.

למה אני אוהבת ריקודים עם כלבים ?

בהרבה מסוגי הספורט הכלבני, יש אנשים שבוחרים להשתמש בהפרזה באמצעים שמפחידים או מכאיבים לכלב כדי לגרום לו לציית. זה באמת עובד, לפעמים זה עובד מצויין, אבל אני לא מתרשמת מזה. מבחינה אסתטית, זה נראה רע. התנועות של הכלב מקוטעות וחדות, הן נראות שבורות והוא נראה קפוא ומעוות. כשאת מודעת לשפת הגוף, לראות כלב שטיפלו בו בחשמל או בדוקרנים באופן אינטנסיבי שפגע בו, זה מחזה מקומם. וזו לא חוכמה גדולה, כל מאלף יכול להפחיד. אבל לגרום לכלב לעבוד מתוך רצון ושמחה, זה הרבה יותר קשה והרבה יותר יעיל, כי המוטיבציה היא פנימית. והכלב הוא שמתפתח כתוצאה מעבודה כזו בכל המובנים. אפשר לראות את היכולת שלו להתרכז, להישאר מפוקס, לפתור בעיות בעצמו, להגיב בשמחה והתלהבות, ואז גם התנועה שלו זורמת ויפה.

בריקודים עם כלבים אי אפשר להשתמש בשום דבר שהוא מפחיד, מכאיב או אפילו מאיים עבור הכלב, בשום דבר שפוגע בו. אם הכלב נראה מפוחד או אפילו עצוב קצת בזמן הריקוד מורידים לך על זה נקודות, אם זה לא משהו רציני, אם הוא נראה ממש אומלל יפסלו אותך לגמרי. את תלויה לחלוטין ברצון הטוב של הכלב. לפעמים זה יכול להיות מאוד מתסכל, אבל היי, זה רק גורם לך להתאמץ יותר. זו הסיבה הראשונה. זה ספורט לא פוגעני.

כל אחד יכול להתחרות. את לא חייבת כלב מיוחד שאומן וטופח לעבודה, כמו ב – IPO או אג'יליטי כדי להגיע לרמה גבוהה. יש דנית ענקית מאוד מפורסמת שרוקדת (חפשו את האני הדנית הענקית ביוטיוב) יש פאגים שרוקדים, ויש מעורבים. יש מיקצים מיוחדים לגורים, ויש מיקצים לקשישים , אנושיים וכלביים כאחד. יש מיקצים לכלבים עם מוגבלויות, למשל, עיוורים או חירשים, או כמו ליידי, שהיא גם קשישה וגם עם היפדיספלציה. כולם יכולים לרקוד. במסגרת היכולות שלהם. זו הסיבה השנייה. כי ריקודים זה לכולם. (אם כי קשה להתכחש לכך שרוב הכלבים המופיעים ברמות הגבוהות הם רועה אוסטרלי, בורדר או בלו הילר, חיות אנרגטיות עם דרייב חזק לעבודה )

ריקוד עם כלב הוא ספורט שדורש תיאום מטורף בין הכלב ובינך. אתם רוקדים ריקוד זוגי. שניכם צריכים לרקוד. שניכם צריכים להתחבר אחת לשני. אין אף ספורט שדורש כזו רמה של תיאום בין הכלב והנוהג שלו. יש פה קשר עמוק. וזו הסיבה השלישית. אין אף ספורט שמטפח את הקשר כלב -אדם כמו הריקוד.

בשאר סוגי הספורט הכלבני, לדוגמא שוצהונד או Flyball , יש רוטינה קבועה וקשיחה. החוקים לא משתנים, הצעדים לא משתנים. את יכולה להתאמן ולהתאמן ולהתאמן ולא לגוון לעולם. ולבוא לתחרות אחר תחרות ולעשות בדיוק אותו הדבר. מתישהו את תהיי מומחית. אבל בריקודים זה לא עובד ככה, ברגע שהתחרית עם ריקוד אחד, זהו, נגמר. לא תוכלי להשתמש בו יותר בתחרויות. (טוב, הערה מאוחרת. מסתבר שזה לא מדויק, אפשר כמה פעמים. תלוי בגוף שמארגן את התחרויות) את חייבת להמציא חדש. את תמיד חייבת להתעלות מעל עצמך, ולחדש, כל הזמן לחדש. וזו הסיבה הרביעית. כי זה קשה וזה יצירתי וזה מאתגר מאוד.

חוץ מזה, ריקודים זה ממש יפה. כולם יכולים לצפות ולהנות, לא רק יודעי ח"ן. וזו הסיבה החמישית, כיף להתסכל על זה, וגם כיף לעשות את זה.

טוב, אז דיברנו על שני סוגים. על HTM ועל CF. מה ההבדל ? ברגלי למוזיקה HTM, רוב הרוטינה ,בערך 75% צריכה להיות רגלי. והשאר אלמנטים מקשרים. לא, זה לא כזה קל. מסתבר שיש עשרה סוגי רגלי מותרים. ב- CF  , ריקוד חופשי, יכולים להיות רק עד 25% רגלי, וכל השאר מורכב מאלמנטים, טריקים, בלשון העם.

אני רוצה לתת דוגמא של רקדן שאני מאוד אהבתי. השיר הוא אותו שיר. אבל אחד הריקודים הוא HTM והשני הוא CF . כמו שאתם רואים זה בפירוש ריקוד זוגי.

פה יש שמונה סוגים של רגלי

 

וזה בסגנון חופשי

 

השאלה שבטח אנשים שואלים את עצמם(או שלא), היא איך עושים את זה. יש כמה שיטות שאפשר לראות את השאריות שלהן גם בהופעה הסופית. אחת מהן היא הטרגטינג (  TARGETING). מלמדים את הכלב לעקוב, ללכת אחר איזושהי מטרה. למשל, לעקוב אחרי יד, ימין או שמאל, של הנוהג. אם תשימו לב תראו את השאריות בריקודים, אבל זה משתלב כל כך יפה שמי שלא יודע מה לחפש לא יבחין. בנוסף, חלק מתנועות הגוף של האדם, למשל רקיעות הרגליים, או נפנופי הידיים, הן האות להתרחק, להרים רגליים, להסתובב, ללכת אחורה או להיכנס בין הרגליים, ושוב זה משתלב כל כך יפה, שאם לא מחפשים במיוחד אי אפשר להבחין.

דוגמה נוספת – קרולין ורוקי. אפשר לראות במובהק את הטרגטינג לידיים, ואת התנועות ידיים והרגליים שמאותתות לו לבצע אלמנטים שונים. אבל מה שבאמת מדהים בוידאו זו השמחה.


אני מראה כאן איך הריקוד נראה בסופו, וברמות הכי גבוהות, אחרת אף אחד לא היה קורא כאן. אבל אותי כמאלפת מעניינים הרבה יותר ההתחלה והאמצע, והיה תענוג לראות את דניס הבוקסר, שמעולם לא עבד עם קליקר, לומד בפעם הראשונה לעשות טרגט למקל. עזבתי את העבודה עם ליידי ובאתי להסתכל. החלק הכי נחמד הוא הרגע בו נופל לכלב האסימון. אין עונג גדול יותר מלראות את הרגע בו הניצוץ של ההבנה מכה בכלב. אאוריקה !

איילה הראתה לנו באמצעות ליידי איך ללמד אלמנטים שונים למשל סיבוב של הכלב מסביב לאדם בהליכה לאחור,ובכמה דרכים אפשריות, באמצעות Molding  , היא החזיקה את המותן של ליידי וכיוונה אותה למקום הנכון, ובאמצעות Shaping  עם Luring כלומר, היא שמה חתיכת אוכל ליד השכמה של הכלבה, זו המרוחקת ממנה, וכשליידי הסתובבה למיקום הנכון בעקבות האוכל, היא קיבלה את הקליק ואת האוכל. כאשר כל פעם מעלים את הדרישות בהדרגה, מקבלים בסוף סיבוב בהליכה לאחור. סיבוב לאחור אפשר ללמד גם באמצעות טרגט לרגליים אחוריות, כאשר כל פעם משנים מעט את הזווית של הדבר שצריך לעלות עליו עם הרגליים האחוריות, עד שנוצר סיבוב. זה היה מרתק עבורי ועכשיו אני מדמיינת איך כל הקוראים נוטשים את הבלוג …

דיברנו גם על שיטות ופרוטוקולים שמעודדים פוקוס וריכוז בכלב. שיטות שיעילות לא רק בספורט אלא לכל כלב שניצב מול גירויים וצריך להתרכז. אבל עם כמה שדיברנו על זה, וזה באמת היה אחד החלקים הכי קריטיים והכי חשובים בסדנה, זה באמת מצדיק פוסט נפרד. אני מבטיחה. כמה פוסטים אפילו.

העניין עם בחירת המוזיקה הפתיע אותי. הקצב צריך להיות מתאים לכלב. מה זה מתאים ? זה קצב הטפיפה (Trot) בו הכלב נראה הכי טוב והטפיפה שלו היא הכי יפה. לכל כלב קצב משלו, לפי הגיל, הגודל והטמפרמנט. המוזיקה צריכה בנוסף להתאים לאדם, להתאים לאופי של שניהם, ולמצוא חן בעיני הכלב והאדם כאחד.

איילה בדקה את הקצב עם מטרונום. מסמנים אותו ביחידות שנקראות BMP  ואפשר לחפש באינטרנט ולקבל רשימה ארוכה של שירים באותו הקצב שאפשר לבחור ממנה.

סופי הגולדנית, שהייתי בטוחה שהקצב שלה יהיה הכי מהיר שאפשר, נראתה הכי טוב בקצב של 120 BMP לדקה. לגודמן היה קצב של 130 BMP ,אולי כי הוא גדול , אבל ליידי ואני הגענו ל – BMP של 160 וזה רק בגללי. מסתבר שמה שהאדם מרגיש וחש הוא קריטי לבחירה. אני בחרתי את השיר של ננסי סינטרה These Boots Are Made For Walkin כי אהבתי את הקצב ואת המילים וליידי הגיבה אליי. אי אפשר לנתק בריקוד את הקשר בין האדם והכלב. מסתבר שהמוזיקה והקצב חייבים להתאים לשניהם. עוד נקודה לטובת הריקודים.

זו עוד דוגמא,

 

לדעתי הרעיון מדהים וחדשני והכוריאוגרפיה נפלאה. האיכות של הוידאו זוועה. אבל זה מה שיש. כאן אי אפשר לראות כמעט טרגטינג. יש כנראה סימונים וטרגט עם החרב והידיים. אבל הם לא ממש מורגשים. מה שמצא חן בעיניי הוא המשחק עם השרוול ששולב בכוריאוגרפיה. גם כעידוד וכמשחק לכלבה באמצע הריקוד וגם כאלמנט, ובגלל שלדעתי יש כאן מה שנקרא בשפה המקצועית Back Chaining. כלומר, אטילה לימד את הכלבה פליי לרקוד באמצעות לימוד שרשרת התנהגויות שנלמדו במדויק מהסוף להתחלה. אני אביא את הדוגמא שאיילה נתנה כשמישהי שאלה אותה מה הכוונה ב -Back Chaining . למשל בהבאה, קודם מלמדים את ההתנהגות הסופית , מלמדים את הכלב לתת את מה שיש לו בפה. ואז מלמדים אותו לשבת ולתת את מה שיש לו בפה. ואז מלמדים אותו לבוא ואז לשבת ואז לתת, ואז לקחת ולבוא ולשבת ולתת. כל התנהגות בשרשרת מחזקת את ההתנהגות אחריה. ההתנהגות הראשונה שנלמדה יש מאחוריה היסטוריית חיזוקים כה ארוכה עד כי היא פרס כשלעצמה. את ההסבר הכי טוב ל Back Chaining  קראתי בספר הזה של קארן פריור. ואולי אני זוכרת אותו כהכי טוב כי זו הפעם הראשונה שקראתי על כך.

כרגע אין בישראל קבוצות שעוסקות בספורט הזה. ויש רק את איילה. אבל היא הבטיחה לנו שאם יהיה מספיק ביקוש היא תפתח קבוצה. אוף, אז למה כולם מחכים בדיוק ? 

טוב, קבלו את איילה מתאמנת בריקוד עם מייקי. את הוידאו הזה אני שמה בשבילי. לדעתי הוא הכי מוצלח, כי הוא כזה באמצע. אפשר לראות את שלב הביניים. כמה שניהם מוכשרים ואיזה תיאום יש ביניהם –

 

8 מחשבות על “Let's Dance

  1. מקסים…..
    אני רואה כבר אותי ואת סימסים רוקדות חחחחחח ממש…
    היא רוקדת לכיוון הבופה….ואני אחריה…בריקוד , בריקוד..

  2. גודמן הוא 132 וזה אכן הפתיע אותי מאוד.
    איילה אמרה שתתאים לו מוזיקה דרמטית, והופתעתי עוד יותר כשהתוכנה אצלי בבית טענה ש o fortuna מתוך carmina burana של קרל אורף היא ב bpm הזה. זה קטע שהופיע במליון טריילרים אבל אני בפלאפון אז אין קישור 🙂
    עכשיו רק נשאר להביא את גודמן לרמה שיוכל לרקוד חקאע הזה…

  3. טריויה- הבחור שאת הריקודים שלו אהבת (ריצ'רד קרטיס) היה אחד מהשופטים השנה.

    אה, ויש תגובה שלי (עם מייל אחר- נכתב מהפלאפון) שמחכה לאישור 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s