השרמוטה והלוחמת

//השרמוטה והלוחמת

השרמוטה והלוחמת

הגבר שרצה אותה, רצה בה כי הייתה יפה וחמודה, וכי היא התאימה לדימוי שהיה לו על עצמו, גדולה שחורה וחטובה, עם איברים ארוכים ועיניים שקדיות נוצצות. האישה, שהייתה שבורת לב מפרדה ממישהי אחרת, חשבה לעצמה, למה לא ? היא באמת טובה ויש לה פוטנציאל ואולי אני אוכל לאהוב גם אותה, אבל רק אם תהיה דומה לזאת שאיבדתי. ובכל מקרה, אני אעביד אותה. היא שלי ,שילמתי עליה, היא תעבוד בשבילי.

היא הייתה תינוקת ואז ילדה ואז מתבגרת חסרת ביטחון כדרכם של כל המתבגרים, מבוהלת מכל האנשים ומכל הדרישות שיש בעולם הזה, שהיא ידעה שהוא גדול עליה, שהיא לא יכולה לשלוט באנשים. והם, הם כל כך משונים ומפחידים, מה הם רוצים ממנה ? אז היא ניסתה להימנע בנימוס ממי שלא מצא חן בעיניה וממי שלא הכירה. זה לא עזר לה. הם רדפו אחריה.

אנשים רצו אותה כי הייתה יפה. הם רצו לבוא מיד ובלי הקדמה לגעת בה ולמשש אותה, כי הייתה חמודה כל כך וצעירה. הם חמדו את יופיה ואת עליזותה ואת השובבות שבה. ולכן רצו "קשר", קשר בכל מחיר. (אבל זה לא שהם באמת רצו להכיר אותה. קשר זה בין שני יצורים ולא רק אחד) הם חשבו שזו זכותם. הם התרעמו על כך שהיא לא מרגישה כמוהם. שהיא לא משחקת את התפקיד שתפרו בשבילה.

היא חיה בבית עם עוד אחת, אחות גדולה ובלונדינית, שכולם אומרים שהיא מושלמת כי היא עושה כל מה שמבקשים ממנה, כי היא מתמסרת לאנשים זרים מיד, כי כל אחד יכול לבוא ולגעת בה, בכל דרך, בכל צורה, בכל אופן, כי היא אוהבת את זה , הרי ככה זה צריך להיות, נכון ? כלבים אמורים לציית ולאהוב כל מה שעושים להם. כי הם כלבים.

האם איש לא חשב על מה שהיא רוצה ? האם אף אחד אף פעם לא חשב כי מהיום שבאה לעולם היא חיה ? שהיא יצור נפרד כשלעצמו ?  ויש לה רגשות ומחשבות ורצונות משל עצמה ?  שיש לה זכויות ? האמת, אף אחד כמעט. היא תמיד שיקוף, היא תמיד מראה, תמיד השלכה, תמיד מושא. אובייקט.

אנשים אומרים עליה דברים איומים: שהיא "לא נחמדה" (כמובן), שהיא "פחדנית", שהיא צריכה לקחת את זה בתור מחמאה, שעושים לה טובה, ש"מי בכלל רוצה אותה", שהיא בכלל "מכוערת", שיש לה "בעיות נפשיות", שהיא "טיפשה וכונפה". רק כי היא לא רוצה שאנשים זרים שהיא בכלל לא מכירה, יבואו ויגעו בה, רק כי היא רוצה קצת שליטה על החיים ועל הגוף שלה.

לעומתה, האחות הבלונדינית היא "מושלמת", ו"מלאך קטן", היא הרי משתפת פעולה בהתלהבות.

כגורה היא תמיד הייתה מבקשת הכל בנימוס. אבל אנשים לא מתייחסים למי שמבקש בנימוס ובשקט. אך לאחרונה הם כבר לא מבקשים. היא כמעט הגיעה לבשלות מינית. היא גדולה ושחורה , היא התחילה להתבגר ולקבל את האופי האמיתי שלה, היצרים שלה הבשילו , היא שומרת, היא מגינה. ועכשיו, למרות הדרך המחפירה בה התייחסתי אליה, למרות שאצלי היא התחילה ישר מעמדת נחיתות, רק כי היא היא, ולא מישהי אחרת, אני חושבת שהיא סלחה לי. עובדה, היא שומרת עליי מכל האנשים האלו שנראה לה שיסכנו אותי, הרי היא יודעת כמה חסרי לב ולא מתחשבים הם יכולים להיות. ואולי אני זו שלא בסדר, אבל עד שהעולם לא ישתנה אני אתן לה לשמור עליי ועל עצמה. אני אתן לה להמשיך לנבוח, לנהום , לסמור ולחתור למגע . אני כבר לא צריכה לשמור עליה, אף אחד לא יגע בה יותר בניגוד לרצונה. וגם בי אף אחד לא יגע .

ליירה היא כלבה רדיקלית – היא חושבת שיש לה זכויות, שהיא לא צריכה להסכים עם מה שלא נעים לה , שלזרים אין שום זכות על הגוף שלה, הוא לא רכוש ציבורי !  גם לכלבים יש זכויות. גם לכלבים יש רגשות ופחדים ורצונות. כל כלב גם הוא עולם שלם. גם בהם צריך להתחשב. וזה רדיקלי. אני מודה לליירה שלימדה אותי לקח חשוב. וגם לליידי. אפשר להיות לוחמת ואפשר להיות שרמוטה. כל עוד זו באמת מי שאת וטוב לך עם זה. ויום אישה בינלאומי שמח לכולנו !

אני ליידי וליירה

By | 2018-02-14T16:39:02+00:00 מרץ 8th, 2012|Categories: Uncategorized|2 Comments

About the Author:

2 Comments

  1. שני 11 במרץ 2012 at 17:04 - Reply

    טל !
    מעולה.
    אני אוהבת את ליירה, אני לא יודעת מי האדיוטים שלא אוהבים את הייצור המתוק הזה עם הפנים המביעות כלכך הרבה אהבה…והם גם לא מבינים כלום.
    ליידי אומנם שרמוטה אבל לא עם כלבים..!

    • טל קורובקין 12 במרץ 2012 at 12:43 - Reply

      ליירה אוהבת אותך, כן. אבל את מקרה מיוחד.
      את צריכה לראות אותה עם אנשים אחרים.
      הם מגיבים לסירוב שלה בתדהמה ועלבון. הרי אם הם טרחו
      להתייחס אליה היא חייבת לצהול ולשמוח. וכמובן, אם היא לא רוצה אותם זו היא שלא בסדר.

Leave A Comment