סוד האילוף (המוצלח)

///סוד האילוף (המוצלח)

סוד האילוף (המוצלח)

לנעם,

 

 

על מנת לשלוט בהתנהגותו של יצור חי, כל יצור, יש להבין אותו.

להבין מה הוא צריך, מה הוא רוצה ומה מניע אותו. זה כאילו, כזה פשוט וברור מאליו ,      נכון  ? אז זהו, שלא. רוב האנשים באים לאלף את הכלב שלהם במחשבה על מה שהם רוצים. לא שזה רע, זה מאוד חשוב לדעת מה אתם רוצים, זה פשוט לא יעזור לכם במיוחד.

הכלב במצבו הלא מאולף לא מותאם לחיים המודרניים עם בני אדם. לעיתים הוא עושה את צרכיו בבית, גורם נזקים לרכוש שלנו, אוכל חרא וזבל מהקרקע בגינה, רב עם כלבים אחרים, נוהם ונובח על בני אדם בסביבתו ולעיתים בורח על מנת לטייל לבדו בסביבה מסוכנת שהוא לא יודע איך להתמודד איתה. כדי שכולנו, כלבים ואנשים, נחיה בנוחות ובביטחה יש ללמד את הכלב להתנהג בהתאם לדרישות הבסיסיות שלנו (ושכל אחד יקבע מה הן הדרישות הבסיסיות שלו. אצל כל אחד הן מעט שונות. אני לימדתי את ליידי לחצות את הכביש במעבר חצייה כשאין מכוניות ובקו ישר. עבורי זה היה בסיסי), ולהתאים את עצמנו לדרישות הבסיסיות שלו (כנ"ל).  הדבר הכי חשוב הוא להבין את הכלב שלכם. הדבר השני החשוב הוא לדעת איך ללמד אותו בצורה הנכונה. ואלו שני הנושאים של הפוסט הזה.

אין כלב אחד שדומה לרעהו, כמו שאין שני אנשים שהם בדיוק אותו הדבר. אבל יש שלושה דברים המשותפים לכל הכלבים – כולם רוצים שליטה בחיים שלהם, לכולם יש צורך בהשתייכות ובחיים בעלי משמעות.

אני אדבר קצת על שליטה. זו מילה לא יפה. אבל אם רוצים להתמודד עם המצב הכרחי לקרוא לדברים בשמם האמיתי. כולנו רוצים לשלוט בחיים שלנו (עכשיו אני מדברת על בני אדם), כולנו רוצים להרגיש שיש לנו השפעה כלשהי על מה שקורה לנו. להרגיש חסר אונים וחסר כוח זו תחושה איומה, תחושה מצמיתה ומשתקת. זה לא שונה אצל כלבים. הבעיה היא שהם כמו פעוטות אנושיים, באמת יש להם פחות שליטה על מה שקורה להם מאשר בני אדם בוגרים. יש להם פחות משאבים , פחות יכולות – פחות כוח. הסביבה האנושית היא מורכבת ומבלבלת עבורם. בני האדם שולטים בכל, באוכל, בטיולים, בצעצועים, בתשומת הלב. הם יודעים שהם תלויים בנו. הם מבינים. וזו לא תחושה נעימה. אך אם תתנו להם מה שהם רוצים סתם כך, זה לא יהיה סתם מתכון לאסון, זה מתכון לטרגדיה. הם לא יודעים, לא יכולים ולא בנויים לחיות ללא הדרכה, חוקים וגבולות. (ובעצם, קביעה זו נכונה גם עבור בני אדם).

אני מאוד אוהבת לקרוא פורומים של יעוץ התנהגותי לגיל הרך. הנושאים הם אותם נושאים. לימוד התאפקות וגמילה מצרכים, צרכים כביטוי לבעייה פסיכולוגית והתנהגותית, בעיות התנהגות מעניינות, התקפי אלימות וזעם, חרדת נטישה, קשיי הסתגלות, נזקים בבית, בעיות באכילה. והפתרונות, הם אותם פתרונות. בין הגילאים שנתיים לשלוש, הפעוט מגלה שהוא קטן , חלש וחסר יכולות והמבוגרים סביבו שולטים בהכל. הוא מנסה להפעיל את הכוח שנמצא ברשותו על מנת לשלוט בסביבה ובמשפחה. הם קוראים לתקופה הזו The terrible two. אך לדעתי מי שטבע את המינוח חשב יותר על הורי הפעוט וההתמודדות שלהם, ופחות על הפעוט עצמו וקשייו.

אני רוצה לדבר על כוח. עוד מילה לא יפה שאנשים מאוד נרתעים ממנה. מהו כוח אם לא היכולת , לא משנה אם משתמשים בה או לא, להשיג את רצונך? לרוב האנשים יש תפיסה צרה ומוגבלת מאוד של כוח. הם רואים כוח כיכולת לכפות על האחר לעשות את רצונם. ובמקרה שלנו-  להבהיר לכלב את מקומו , שידע מי הבוס , ויהיה כנוע לבעליו האנושי. למה זה לא טוב ? כי זה לא עובד. לא באמת. ובטח שלא לאורך זמן. תמיד שאתם מלמדים משהו אחד אתם מלמדים עוד כמה דברים שאתם לא מודעים להם. ההשלכות של גישה כזאת, בה יש במערכת היחסים רק צד אחד שחייבים להתחשב ברצונות שלו וצריך לשרת אותו וצד שני שצרכיו הבסיסיים ורגשותיו נרמסים, הן הרסניות. זה גם לא עובד עם בני אדם. לראייה יש לנו בין השאר את המהפכה הצרפתית, התקוממויות העבדים ברומא או ג'מייקה, האביב הערבי, המהפכה הפמיניסטית ואת ביטול המנדט על ארץ ישראל. זה לא עובד לכפות על יצור אחר את רצונך. זה הורס את הקשר בינכם ומעמיד אותו על בסיס של מאזן אימה. ואנשים (וכלבים) תמיד יהפכו יצירתיים יותר ויותר כדי להשיג את רצונם. פחד הוא לא מקור טוב למוטיבציה. וזו השורה התחתונה.

אז מה כן עובד ? להשתמש בכוח בחוכמה ולתת לכלב את מה שהוא צריך ורוצה. אם הכלב יודע שמה שהוא רוצה ומה שהוא צריך נתון בשליטתו המוחלטת וההתנהגות שלו היא הקובעת מה יקבל בתמורה, יש לכם דרך נפלאה לשלוט בו. אני חושבת על כך כתשלום משכורת על התנהגות טובה. כל מה שהכלב רוצה נקנה בהתנהגות שאני רוצה. כל המשאבים נמצאים אצלי, ואני משתמשת בהם בכך שאני מתנה דבר אחד באחר. לדוגמא, את רוצה לאכול ? אין בעיה, רק תרדי לארצה ותחכי בשקט ואז תאכלי. אחרת אין אוכל. את רוצה לצאת לטיול ? מצוין. תשבי ותחכי ליד הדלת. אחרת את לא יוצאת. את לא רוצה לבוא איתי ? זו בחירה שלך. אני מכבדת אותה. אז אני אלך ואת תישארי כאן לבד. את רוצה לשחק בכדור? אני אשחק איתך, בכיף, אבל את חייבת להחזיר אותו כדי שאזרוק בחזרה. תנשכי אותי ? יופי לך. עכשיו אני אלך לחדר אחר ואתעלם ממך. כך הכלב תופס את הסביבה ואת ההתנהגות שלי כנתונים בשליטתו. והחוקים ידועים מראש דבר המפחית חרדה. וכך הוא חש פחות חסר אונים ויותר מועצם. הרי הוא זה שבוחר. אני "רק" מסדרת את העניינים כך שהוא יבחר במה שאני רוצה. אתם יכולים לקרוא לזה מניפולציה. אבל זה לא יותר מניפולציה מהבוס שמשלם לכם משכורת על העבודה שעשיתם.

אבל זה החלק הקטן של העניין. כוח הוא לא רק שליטה על משאבים וחלוקתם כתמורה להתנהגות הנכונה או מניעתם כעונש. כוח הוא כל דרך להשפיע. יש סוגים שונים של כוח. יעילים ואפקטיביים יותר וחלשים ומוצלחים פחות. אז אני רוצה לדבר על הצורך להשתייך. ומה זה בעצם אומר.

 לפני כמה עשרות שנים היה חוקר שעשה מחקר על להקות כפויות של זאבים בשבי (זאבים שלא היה להם קשר זה עם זה ופשוט נזרקו לחיות ביחד בשטח תחום). הוא צפה בלהקה הירארכית בה הפרט הכי חזק כפה את רצונו בכוח על הפרטים הנמוכים במדרג. אנשים הסיקו שככה זה בקשרים האישיים אצל כל הזאבים ומכיוון שכלבים הם זאבים גנטית, שכך זה גם אצלם. רק שזה לא נכון. לא לכלבים , לא לזאבים ולא לבני אדם. בטבע, זאבים חיים במשפחות גרעיניות , אמא, אבא, צאצאים ולעיתים דוד או שניים. מה שהוא ראה, לא היה חברה זאבית נורמלית, אלא את גירסת הכלא של הזאבים, הדרך שלהם לשרוד בסיטואציה בלתי אפשרית.

 משפחה, זה העניין. אומנם לכל אחד במשפחה יש מעמד משלו ותפקיד שונה, אי אפשר שכולם יהיו מנהיגים. תמיד יהיה מי שיחליט את רוב ההחלטות עבור השאר. ההורים הם המנהיגים של הצאצאים, אבל זה חינוך וטיפול וזו אהבה. לא אימה וכפייה. מנהיג הוא אדם שמעריכים, שאוהבים ושראוי לנאמנות ולכבוד. ואיש לא נעשה מנהיג סתם. מנהיגות נקנית בעבודה קשה. ואם יש לך יותר כוח, זה רק אומר הרבה יותר אחריות.  לכלבים, לזאבים ולבני אדם יש רצון חזק להשתייך. אנשים עוסקים הרבה בכוח. בניסיון להשיג אותו, בניסיון לשלוט באנשים אחרים. פעם , בימים עברו, זו הייתה פשוט כפייה, כוח ערום. במאה העשרים הגדירו את הידע ככוח העולה החדש, ואני חושבת שהמאה העשרים ואחת תהיה המאה של האהבה. מעולם לא הכרתי כוח חזק ממנה.

אם הכלב שלכם אוהב אתכם, סומך עליכם ומעריך אתכם, תוכלו לגרום לו לעשות כל מה שאתם רוצים. כל מה שתצטרכו לעשות הוא לבקש. אפשר לראות את זה בעיניים שלה כשהיא מחפשת אתכם, לפני כל דבר שהיא בוחרת לעשות, כדי לראות אם אתם מאשרים, בתנועות הגוף שלה שהיא מתאימה לתנועות שלכם, בדרך הבלתי נתפסת בה היא קוראת את הרגשות והמחשבות שלכם. כשכלב אוהב אתכם ואתם אוהבים אותו מתרחש נס. כבר אין קונפליקט. כי לא מדובר יותר בשני יצורים נפרדים. כבר אין רק אני והוא. פתאום יש גם אנחנו. ואנחנו הוא יצור חדש לגמרי ונפלא בהרבה. הכוח שייך לשניכם. המשאבים משותפים. גם הרצונות משותפים גם הצרכים. ושני הצדדים מתחשבים זה בזה ומעניקים זה לזה. ומה אתם יודעים, לפעמים זה קורה גם עם בני אדם אחרים. לפעמים הם מתחתנים. לפעמים הם מקימים חברה חדשה.

האהבה היא מקור המוטיבציה החזק ביותר. בין השאר כי הוא מקור פנימי, לא תלוי. וגם כי הוא נוגע בכל הנימים שבנפש, והוא אינו קשור במה יש לך או אין לך כרגע לתת. אם הייתי יכולה לבחור, נגיד אם היו מעניקים לי משאלה, באיזה סוג כוח אני רוצה, הייתי בוחרת ביכולת לעורר אהבה עזה. זה הכוח החזק ביותר והוא כולל בתוכו את כל הכוחות האחרים. איך להגיע לשם ? אל תשאלו אותי. אני לא יודעת. הרי רק הרגע כתבתי שאם היו נותנים לי משאלה זה מה שהייתי בוחרת. האהבה היא תעלומה בעיניי. אני לא יודעת איך מעוררים אותה, אבל אני יכולה לחוש בקיומה. כשזה מגיע לכלבים של לקוחות אני בדרך כלל מנסה לחשוב איך הייתי מרגישה במקומם ומה אני הייתי עושה אם הייתי נמצאת במצב שלהם. אמפתיה זה גם טוב.

ואז אני מגיעה לצורך השלישי, הצורך בחיים בעלי משמעות. וכן, אני עדיין מדברת על כלבים. קודם כל, כלב צריך שיהיו הוגנים איתו. הוא צריך חוקים ברורים ושלכל מעשה שלו תהיה תוצאה ידועה. הכל צריך להיות וודאי וברור. אחרת זו התעללות, לנהוג פעם אחת כך ופעם כך. הם לא בני אדם. תחסכו מהם את אי הוודאות והבלבול שיש בחיים שלנו. תהיו עיקביים, תעמידו פנים שבעולם יש שכר ועונש ובני אדם הם טובים, רמו אותם ותנו להם להיות כלבים.

כל אחד צריך למצוא מה הכלב שלו אוהב לעשות ולאתגר אותו. כלבים צריכים לעבוד. הם אוהבים לעבוד והם נועדו לעבוד. אז תנו להם. כלבים אוהבים לחוש תחושה של הישג, ללמוד ולהתקדם, וזה מאוד חשוב להם להצליח. שוב, זה מעצים אותם. הופך אותם בעיניי עצמם לחשובים ושייכים. כבר ראיתי כלבים שהפסיקו למשל, לגרד את עצמם עד זוב דם, ברגע שהיה להם עיסוק כלשהו שנתן להם סיפוק. לכל כלב תתאים עבודה אחרת. וכל כלב יתן לחיים שלו משמעות מיוחדת משלו. אתם רק תעזרו לו למצוא אותה.

ליידי אוהבת תשומת לב מבני אדם ובמיוחד מילדים. היא בטוחה שתפקידה הוא לדאוג להם, לכולם. אז זה בדיוק מה שהיא עושה, מטפלת בבני אדם. וההישג הכי גדול שלה הוא שהם שמחים ואוהבים אותה. וכן, היא מרגישה מאוד חשובה. ליירה, נמצאת אצלי רק ארבעה חודשים, ממה שראיתי אצלה, היא אוהבת אתגרים ואקשן ולפתור בעיות מורכבות, אז אני מאתגרת אותה בכך שאני דורשת ממנה לחשוב בכוחות עצמה, אני מאלפת אותה עם קליקר, ואני מלמדת אותה לגשש (כלומר, לעקוב באמצעות חוש הריח אחרי שביל עקבות שהותיר אדם). היא אוהבת להצליח והיא אוהבת לעבוד. אבל היא לא אוהבת זרים כמו ליידי. היא חושדת בהם. ומאיך שזה נראה, לצערי, ליירה תגדל לחשוב שתפקידה הוא לשמור עליי, היא כבר התחילה. ברור לי שלא כדאי לדכא את יצר השמירה שלה, זה יהרוס אותה, הוא חלק מאוד בסיסי מהאופי שלה, אני אצטרך לחשוב איך לנתב את היצר כדי שאוכל גם לספק אותו וגם לחיות איתו.

.

By | 2018-05-15T20:59:10+00:00 פברואר 23rd, 2012|Categories: התנהגות, כלבים|0 Comments

About the Author:

Leave A Comment