לחשוב כמו כלב

כלבים מאוד מזכירים לי בהתנהגותם שוטרים (מוצלחים). כמובן יש כל מיני סוגים של שוטרים (או גזעי כלבים), אבל לכל השוטרים והכלבים יש כמה תכונות משותפות שאם היינו מאמצים אותן חיינו היו טובים יותר.

בעקבות שיחה שהייתה לי עם המאלפת, שושנה פורבס, החלטתי לחרוג קצת מהנושא.

כשלמדתי בבית הספר לאילוף שמתי לב לתופעה שחזרה על עצמה כל שיעור. אני הסתבכתי הכי פחות עם הכלבים. אולי לא הייתי הכי טובה. הטכניקה שלי כנראה לא הייתה מושלמת. אבל הכלבים לא עשו לי את הצרות שהם עשו לאחרים. לא נאלצתי לתקן אותם או לצעוק. הם שיתפו איתי פעולה והשתדלו מאוד לעשות כל מה שביקשתי מהם. זה הגיע לרמה שפחדתי שאעבור את כל הקורס בלי ללמוד לתקן כלב עם חנק, פשוט לא היו לי הזדמנויות. לקח לי זמן להבין שאני שונה. ואני שונה כנראה לא רק בגלל השנים שלי בחברת הכלבים, אלא גם בגלל אמנויות הלחימה.

לחימה נראית כמיומנות פיזית אך היא בעיקרה מיומנות מנטלית בה את קוראת את שפת הגוף של התוקף, לומדת לשלוט בגוף וברגשות שלך ובגוף וברגשות של מי שתוקף אותך (אבל לא רק, זו גם השקפת עולם כוללת). לרוב את מנסה להבין מה הוא עומד לעשות, מה המטרות שלו בעצם, ומה ההזדמנות הכי טובה שלך להיכנס ולקלקל לו, כדי לעשות את מה שאת רוצה. אך מה שחשוב לענייננו הוא שזו מיומנות אה-מילולית. אין לך שפה מדוברת. אין מילים. את כביכול הולכת שלב אחורה, למקום שלפני המילים, ומוצאת את עצמך במקום בו הכלבים נמצאים. במקום בו שוכנים הרגשות. הפחד, הכעס, התשוקה והאהבה . הכלי שלך הוא הגוף. הגוף ודרכים לשלוט בו ולתמרן אותו. ואת עצמך. הנפש שלך, הפחד שלך, הרצון שלך. את. אין לך מילים להתחבא מאחוריהן. את לא יכולה לרמות את עצמך. והגוף לעולם לא משקר. זו ההתמודדות הכי קשה. זו עבודה עצמית. לבד. על שיפור עצמי .

גם אני שמעתי על אנשים שהולכים ללמוד אמנויות לחימה כדי להגן על עצמם ברחוב. אני חושבת שהמוטיבציה הזו, גם אם הייתה קיימת בהתחלה, מחזיקה מעמד אולי חודש או חודשיים. אחר כך זה כבר לא מעניין אותך. השאלה אם תצליחי להתגבר על תקיפה ברחוב הופכת להיות לא רלוונטית. התשובה היא שאי אפשר באמת לדעת. מה אתם חושבים ? שהלוחם הכי טוב הוא זה שתמיד מנצח? זה בולשיט. כל מה שצריך זו רק הזדמנות. שנייה אחת גרועה, החלטה אחת טיפשית והפסדת. מצד שני, ככל שאת מיומנת יותר, ככה יש לך יותר מזל, יותר רגעים טובים ואת מחליטה החלטות טובות יותר. אבל זה פחות חשוב. כבר לפני אלפי שנים נאמר שהקרב הכי טוב והניצחון הכי גדול זה בכלל לא להגיע לשם, למנוע את הקרב הרבה לפני שהוא קורה ואת העימות לפני שהוא מתרחש. זה ההישג הגדול באמת. אומנות לחימה זה לא רק לעשות תרגילים על המיזרון בדוג'ו. זו דרך לנסות ולשלוט באויבים פוטנציאליים עוד לפני שהם בכלל מגדירים את עצמם כאויבים ומחליטים שעימות איתך יביא להם רווח. זו דרך נוספת להבין לעומק, הבנה אה- מילולית, את כל מי שאת פוגשת. זו דרך נוספת לדבר, זו שפה נוספת. אומנם אני לא מתקרבת לרמת ההבנה והיכולות של הכלבים. אבל בעולם של בני האדם, במקום בו כולם עיוורים, הבחורה עם העין האחת (זו אני) היא המלכה. וזה פוסט על איך לנצח את הניצחון הכי גדול בקרב- למנוע אותו על ידי כמה צעדים פשוטים (עבור כלבים): דריכות, מודעות לסביבה, שמירת מרחק נכון מאיומים, בחירת מיקום נכונה ,תנועה בטוחה במרחב, והרתעה.

שפת גוף של כלבים ובני אדם אינה שונה בדברים החשובים, למעשה מדהים כמה אנחנו דומים. ומי ששולט באחת יכול לשלוט בשנייה בקלות.כלבים הם מורים מעולים. גם כלוחמים, יש להם את כל התכונות שלוחם צריך. וזה אכן קצת מתסכל כשאני מבינה שאני צריכה להקדיש כמה שנים כדי להגיע למצב מנטלי מסוים והגורה המעצבנת והחוצפנית ליירה , שסוגרת עכשיו שישה חודשים בעולם, טובה ממני בהרבה במצבה הטבעי.

לתכונה אחת שיש לכל הכלבים קוראים ביאפנית זאנשין (Zanshin), ולא, אין לי מושג איך כותבים את זה ביפאנית.

אם אני חייבת להגדיר,(הגדרה חסרה, אי אפשר להעביר ידע אה-מילולי במלל) אז ההגדרה שלי היא כזו:

זאנשין – מונח יפאני שבא לתאר מצב של מודעות מתמשכת של- דריכות רגועה. הזאנשין חשוב לפני הפעולה, תוך כדי הפעולה ואחריה. ומשמעותו עירנות מוחלטת לסביבתך ולאויבייך והמוכנות להגיב מייד. זהו מצב מנטלי של דריכות אך גם מצב גופני שיאפשר לך להגיב באופן מיידי. לכל דבר ולכל סיטואציה

לפעמים אני רואה אותם ברחוב ובא לי לתת להם כאפה. אנשים שאין להם שום מודעות לסביבתם. הילד ששר וחולם עם אוזניות האייפוד עליו, האישה שמסמסת תוך כדי הליכה. אנשים ששקועים לחלוטין במשהו. חולמים בהקיץ. ראיתם פעם כלב נורמלי שמתנהג ככה? לא, וגם לא תראו. גם אם כלב אדיש לסביבתו, הוא לא מתעלם ממנה. כמובן שיש רגישים יותר (כמו הגורה, ליירה, שעושה סיפור מכל ענף שנפל ומונח שלא במקומו) ורגישים פחות (כמו הלברדורית ליידי שתאפשר גם את קיום מפגן החיילות של יום העצמאות + זיקוקים אצלנו בבית וזה יהיה סבבה מבחינתה) , אבל שתיהן שמות לב למתרחש מסביבן ושתיהן שמות לב לאיומים פוטנציאליים.

אדם שלא שם לב לסביבה ולאיומים אפשריים סביבו הוא הקורבן המושלם לכל פושע. זה כאילו , כזה בסיסי , נכון ? אבל מסתבר שלא כולם יודעים את זה. אין דבר כזה להרגיש בנוח ברחוב. הרחוב הוא לא מקום נוח ! נוח תרגישו במיטה שלכם. מכל מקום יכולים לצוץ לך אנשים ובעלי חיים ומכוניות ואופניים בהפתעה ואז, לכי תתמודדי איתם. קשה לעבור מ 0 קמ"ש למאתיים בשנייה. ובדיוק באותו אופן קשה לעבור מחלימה בהקיץ מיד להתקפה והגנה. בגלל זה עדיף להיות איפשהו על 40 קמ"ש, או במצב של עירנות. ממצב תודעה דרוך, קל יותר להעביר הילוך למצבים שמצריכים היערכות מיוחדת.

צריך לשים לב לדפוסים , לסימנים לסכנה. לאנשים שמתנהגים מוזר, למי שמשתתק פתאום כשהוא מגיע לקרבתך, למה שלא נמצא במקום שלו איפה שהיה מונח קודם, למי שנועץ בך מבטים לזמן ממושך, למה שנראה יוצא מגדר הרגיל . זה מה שכלבים עושים באופן טיבעי ואנחנו צריכים ללמוד לעשות. יש סימנים, כי תמיד יש סימנים לפני סכנה. וגם אנחנו היינו יכולים לראות אותם בקלות, אלמלא רוב האנשים ויתרו על היכולות הכלביות שלהם. הרבה פעמים שאני מדברת עם מישהו על תקיפה שחווה הוא יגיד לי – ראיתי אבל התעלמתי. לא הרגשתי נוח להודות בתחושת אי הנוחות שלי ובפחד. כלבים לא משקרים לעצמם שהם לא מרגישים את מה שהם מרגישים. מדוע בני אדם מפחדים אפילו בינם לבין עצמם, להודות במה שהם מרגישים באמת ?

אם תלמדו את שפת הכלבים תצליחו (לפעמים) למנוע עימותים באמצעות שפת גוף נכונה. שימו לב איך מתנהגים כלבי שמירה והגנה וקחו מהם דוגמא :

מהדרך בה הם סורקים את סביבתם , הם לא מתמקדים באף אחד, לא נועצים עיניים בחוצפה זמן ממושך (דבר כזה לכשעצמו יכול להוביל לקרב. וכאן הזמן להבהיר – נעיצת עיניים באנשים לזמן ממושך היא תקיפה ! הליכה מהירה פנים אל פנים לכיוון אדם זר ולא מוכר לכם היא תקיפה ! ככה כלבים מפרשים את זה וככה גם אנחנו באמת מפרשים את זה ומשום מה ישר אחר כך מכחישים את זה.) הם סורקים וחוזרים וסורקים בעירנות את הסביבה. את מי שמודע לסביבתו הרבה יותר קשה להפתיע.

הם נראים רגועים ובשליטה. עם ביטחון עצמי. הולכים הליכה עניינית לעבר המטרה שלהם, הם לא מסתובבים סתם. הגוף שלהם תופס מקום במרחב. הם לא מנסים להעלים את עצמם או להתכווץ בפוזות סקסיות. זו  התנוחה של הקורבן המושלם. כל הגוף עקום ולא יציב.

 


הראש זקוף ומורם. האוזניים זקופות (קצת קשה לחיקוי), גב ישר, רגליים קצת מפושקות, עמידה יציבה איתנה, חזה בולט כלפי חוץ. אבל שימו לב, העמידה היא עמידה משוחררת השרירים רפויים ולא נוקשים.

מי שרוצה לבוא להכיר אותם, צריך לבוא אליהם, הם לא באים לאף אחד.

ובנוסף,  שמירת מרחק נכון מאיומים. אני לא יכולה להדגיש מספיק עד כמה זה חשוב. רחוק מספיק כדי שלא יוכלו להשיג אותך בקלות או בהפתעה. קרוב מספיק כדי שתוכלי לקפוץ ישר לשם אם תצטרכי. אני הייתי בוחרת טווח ביטחון של בין מטר וחצי לשלושה. ככל שיש יותר אנשים (או סכנות פוטנציאליות) הטווח הרצוי גדל. טווח ביטחון אגב, לא אומר, לסובב את הראש ולברוח. המטרה שלך או הסכנה הפוטנציאלית צריכה להיות תמיד מול העיניים .

בחירת המיקום במרחב גם היא חשובה. עדיף לתפוס מקום בטוח. מקום שאפשר לראות ממנו כמה שיותר מהנוף, שהראות לא חסומה, ובמיקום עם אפשרות לנסיגה ומילוט מהיר, וכזה שלא יכולים בו לבוא אלייך מאחור בהפתעה. לפעמים טוב לבחור לעמוד עם הגב לגדר או לחומה, או לשבת עם הגב לקיר והראש לכיוון הכניסה.

שפת גוף שלהם מביעה סמכות,שליטה במצב, מסוגלות, ועירנות. (נ.ב. ככה בחרנו את ליירה (המעצבנת!) להוריה היה זאנשין מאוד מרשים. עירניים מאוד, בטוחים בעצמם, שמים לב לכל פרט בסביבה, אך אם זאת לא אגרסיביים.)

זה קו ההגנה הראשון. למנוע את המלחמה לפני המלחמה. לטעמי, עירנות ושפת גוף נכונה יכולים למנוע הרבה מיקרי תקיפה (שימו לב, תקיפה אינה רק פיזית. אפשר לתקוף אדם בהמון צורות שבימינו מקובלות הרבה יותר, בלי להרים עליו ידיים. ועדיין זו בפירוש תקיפה. וחשוב להבין שזו אכן תקיפה). לא את כולם כמובן , אבל רוב התוקפים מחפשים לעצמם חיים קלים וברגע שלא מאפשרים להם פתח קל הם יעברו למישהו אחר. כמובן שאם מעמדך החברתי הוא בזבל, (נגיד אישה או ילדה או אתיופית/רוסיה) חייך קצת קשים יותר. אבל גם הנבלות הכי גדולים ימצאו אותך פחות אטרקטיבית. האמונות הגזעניות והמפלות שוכנות בקורטקסט האנושי. כלומר, אם המוח שלנו היה מחשב , הן היו ברמת תוכנית ההפעלה, תוכנה עליונה שרצה על תוכנות אחרות, בסיסיות יותר. אבל הפחד שאפשר לעורר באמצעות שפת גוף נכונה והרתעה נמצא במקום נמוך הרבה יותר במוח, מקום שקשור להישרדות והתמודדות עם סכנות, ולכן יהיה משמעותי יותר ויקבל קדימות, לדוגמא, על פני הצורך של איזה עלוב נפש להוכיח לעצמו שהוא עליון עליכם.

חלק מהתוקפים משגשגים על פחד. פחד זו התגובה שהם רוצים להשיג ממך ואם תראי פחד הם בהחלט עלולים להחליט לתקוף. ואז הם יתעללו בך עוד ועוד כדי להשיג עוד ועוד פחד. אף פעם אל תנסי לרצות את מי שתוקף אותך. או לתת לו את מה שהוא רוצה במחשבה שהוא יעזוב אותך בשקט. למחשבות ולתקוות שלך אין באמת נגיעה למציאות או השפעה על אנשים אחרים.

 איך להתמודד כשכבר תוקפים אותך ?

זה נושא לפוסט  אחר. אני רק אסתפק בהערה שיש מה ללמוד מסרטי אימה. הדרך הכי גרועה להתמודד עם תוקף שרודף אחרייך היא לברוח ממנו. 

ובינתיים להנאתכם גלריה של בעלי תפקידים –

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s