יאללה מכות ב'

מה קורה אם לא שמתם לב בזמן ולא קטעתם  את הקרב באיבו ? או שהחיה השנייה שאינה בבעלותכם היא זו שזינקה לפתע על החיה שלכם  ? 

טוב, לרוב , שומדבר נורא לא יקרה אם תתנו לשתי החיות לפתור את זה בעצמן. קרב כלבים נראה מאוד מפחיד אבל מי שהיה עד לאחד יודע שלרוב כל מה שהוא מותיר זה רוק על הפרווה של הכלב או קצת סימני שיניים. והוא גם נמשך ממש מעט זמן. חיה אחת לרוב מוותרת ונכנעת ומכיוון שהם הרבה יותר נורמליים מאיתנו, החיה המנצחת משחררת את הנכנעת וזהו, הכל מסודר, הם לא יריבו יותר (עד שמשהו מהותי ישתנה מאוד) והם לא שומרים טינה. 

אבל יש מיקרים שפשוט לא נראה שהם הולכים להפסיק, שנראה שהם באמת עומדים לכסח אחד את השני, ושהכלבה שלכם נהנית מכל רגע וממש לא מתחשק לה להפסיק. אז מה עושים ?

טוב, קודם כל, מה לא עושים. בשום פנים ובאף מצב ותחת שום נסיבות אתם לא נכנסים באמצע. אף פעם. הרבה פעמים אני רואה אנשים שנכנסים באמצע , תופסים איכשהו את הקולרים או הרצועות של הכלבים ופותחים ידיים בניסיון להרחיק אותם אחד מהשני. אולי זה עובד כשאלו חיות לא חזקות במיוחד או כשאתם איזה גבר חזק, אבל זו תנוחה לא נוחה והיא מועדת לכישלון.

אל תכנסו באמצע, הכלבים לא מודעים לסביבתם ובלהט הקרב הם ינשכו אותכם . אם כבר לבוא אז לבוא מהצד, או מאחור. כמובן, שהכי טוב אם יש עוד מישהו ואת תופסת כלב אחד והוא תופס את השני, ובמהירות בבקשה.

זו לא שיטה אידיאלית. כי כלב יכול לסובב את הראש ולנשוך, שוב, בלהט הקרב את מי שמפריע לו להגיע לזה שהוא מת לפרק. אתם חייבים להיות זריזים. וגם לדעת בדיוק מה אתם עושים.

קיצור הדרך שלא דורש אימון, מיומנות או יכולות פיזיות הוא ספריי הפלפל שאפשר להשיג בכל חנות מטיילים. לרסס ספריי פלפל לתוך העיניים, כואב מאוד וגורם להם להפסיק לרצות לכסח זה את זה. אבל מי לעזאזל מסתובב קבוע עם ספריי פלפל עליו ? (אני) מי נמצא בדיוק עם ספריי פלפל בהיכון כל הזמן?  כולה יצאנו קצת החוצה.  קרב כלבים הוא בכל זאת משהו נדיר.

החסרונות של ספריי הפלפל הם החסרונות הרגילים של כל כלי נשק שלא טרחתם להתאמן בשליפה ובשימוש בו בחיי היומיום שלך, בזמן אמת, פשוט לא תצליחו להפעיל את הכלי הזה. מצד שני, את הידיים והרגליים תמיד יש לכם איתכם והם קצת יותר אינטואטיביים.

אני לא מוכנה להשתמש בספריי פלפל ! אני מעדיפה את השיטה של להפריד פיזית. אני מוכנה לקחת את הסיכון לקבל ביס ולא להשתמש בספריי. כל מה שאני עושה לכלבים אני מנסה קודם כל עליי. הכל כולל הכל. אני לא מוכנה לרסס לתוך העיניים שלי ספריי פלפל ולכן אני גם לא מוכנה לרסס אותו על אחרים. הוא אצלי רק עבור מקרה חירום יוצא דופן. אני מעדיפה כבר להינשך.( אני יודעת שבחו"ל יש להשיג ספריי שהוא מיצוי של סיטרונלה והוא פחות פוגעני אבל לא מצאתי כזה אחד בארץ.)

 אבל אני מכירה אישה צעירה שידעה שאין לה היכולת הפיזית להפריד בין כלבה התוקפן לכלבים אחרים והיא התאמנה ברצינות עם הספריי, והיא מסתובבת עם איתו בשלוף, אחוז בכף היד שלה. ומאז שהיא קנתה אותו אין לה כבר בעיה של תקיפות. לדעתי הכלב יודע שהיא מוכנה ודרוכה לכך והוא וויתר.

אז אם נחזור לשיטת ההפרדה הפיזית, ועל מה היא מבוססת. מה שחשוב לכלב זה היציבות שלו, תערערי את היציבות שלו, הפה שלו יפתח והוא לא יוכל לנשוך. הוא לא יוכל להגיע אלייך אם הוא איבד שיווי משקל. אגב, זה גם נכון לבני אדם והרבה אומנויות לחימה עושות שימוש בעיקרון זה. יש כלבים חזקים ממני פיזית ואין שום מצב בעולם שאני יכולה לשנות את זה. אבל אני לא צריכה כל עוד יש לי את הטכניקה. אני תופסת את הרגליים האחוריות (משימה לא קלה בכלל) הופכת בבת אחת תוך שאני מסתובבת לצד (לא משנה איזה) וגוררת לאחור. לרוב זה מכניס את הכלב שנתפס לאווירה שונה לגמרי. ואז נשארתם עם כלב נוסף שחופשי להתנפל עליכם.

לרוב, אם תקפידו לתפוס את הכלב התוקפן יותר, החיה השנייה תימלט מהשטח במהירות האור. וגם אם לא, רוב הכלבים לא ישושו להתעמת עם בן אדם, ויוותרו. אם זה לא קורה, אז שוב, יש לכם בעיה. בלית ברירה, הייתי בועטת בכלב השני. שוב, גם את זה צריך לעשות ממש מהר והמקום שבו בועטים הוא גם חשוב. הפרצוף טוב, גם לצלעות זה לא רע. גם בשיטות האלו. יותר ממה שאני מחפשת לגרום כאב (כי אני לא חושבת שכלב במצב כזה מתחשב בכלל בכאב) אני מנסה לערער את שיווי המשקל והיציבות של התוקף ולגרום לו להחליט לוותר על עימות איתי. השיטות האלו לא מומלצות, הן ברירת מחדל. וגם אם עשיתם הכל נכון, אף אחד לא מבטיח שלא תחטפו ביס. או כמה ביסים. ממש לא.

גרתי בעבר בשכונה בה אנשים היו משחררים את כלביהם התוקפנים והלא יציבים שיטיילו לבד. לא תמיד יכלתי לברוח. לא תמיד יכלתי למנוע. לא הייתה לי ברירה ולמדתי להתמודד עם תקיפות וקרבות כלבים. זה הניסיון שלי בגלל שהעולם הוא לא מקום בטוח והוא לא מקום מושלם. כל מה שתמיד רציתי ואני תמיד רוצה הוא שאף אחד לא יפגע ואף אחד לא יסבול.

(נ.ב. משהו שראיתי הרבה בעלי כלבים עושים, ואין לי מילה אחרת לכנות אותו מלבד מתועב- שאחרי שהקרב נגמר הם הולכים ובועטים או מכים את הכלב שלטעמם "אשם" במכות. א. זה התעללות. ב. אתם לא מתביישים? לנקום בכלב ? ג. הכלב לא למד שום דבר מהעונש שלכם. אולי רק שזה בסדר לנקוט באלימות אם אתה חזק יותר. ד. הלוואי שזה היה פלילי להכות יצורים חסרי ישע).

אז העצה האמיתית שלי היא – אל תחלמו. שימו לב מה קורה מסביבכם. מניעה היא תמיד הדבר הכי הכי טוב.( אל תגורו איפה שגרתי פעם) ודעו שברוב המיקרים אתם כן חוזרים הביתה בשלום.

מחשבה אחת על “יאללה מכות ב'

  1. פינגבק: סיפורים קצרים על אגרסיה – ג | להעיר כלבים מרבצם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s