מניעת אלימות בין כלבית

בואו נגיד את זה ישר על ההתחלה בלי למרוח אתכם בכל מיני סיפורים מטופשים,

יש לכם כלב ? הוא ילך מכות עם כלבים אחרים.

במוקדם או במאוחר, זה הולך לקרות.

תשלימו עם זה.

זו המציאות.

ולמה זו המציאות ? כי כלב זה יצור חי. וביצורים חיים יש אגרסיה. במי יותר ובמי פחות, אבל יש. מספיקה שנייה אחת שתרפו קצת את ההשגחה, ואף אחד לא יכול להיות עירני כל הזמן, והנה לפניכם –  רקסי שלכם משתתף בקרב כלבים. 

אז נכון שימצא פה מישהו שיגיד, כי תמיד יש אחד כזה – אבל שמופי שלי היא לא כזו, שמופי שלי כלבה טובה ועדינה והיא אף פעם לא אלימה.

טוב, אז תרשו לי לפקפק בשקט בצד. 

אבל אם אני רוצה להיות יותר אינפורמטיבית ומועילה, אני אאלץ לספק תשובה קצת יותר מתוחכמת. אז הנה היא – האם תוכלו לתאר לעצמכם את החיים שלכם בלי אלימות ? בלי תוקפנות ? בלי קונפליקטים ועימותים ? בלי אויבים ? אין אדם שאין לו אויבים. אז אל תתכחשו לזה. אין שום דבר טיבעי בחיים בלי אלימות. כמובן שאנחנו בני אדם, אז אנחנו יודעים לעשות כל מיני סובלימציות והעימותים שלנו לרוב לא כוללים הרמת ידיים. אבל האמת, גם זה לא סביר, מתישהו הידיים יורמו גם אצלנו. תשלימו גם עם זה. ככה יהיה לכם יותר קל להיערך מראש. 

אז נכון, האלימות קיימת. והיא תמיד תהיה שם. אבל אתם לא חייבים להיות עיוורים, סומים (כן, אני יודעת שזו מילה נרדפת) ובורים. אפשר למנוע את רוב קרבות הכלבים בעזרת קצת תשומת לב והתנהגות נכונה. וכשזה כבר קורה, אפשר לצמצם נזקים. אבל דעו לכם, מכות יהיו. 

החדשות הטובות, הם ילכו מכות, אבל כמעט בכל המיקרים אלו יהיו מכות פארש. לא מדובר ברוצחים אלא בחיות מחמד. 

מה תהיה הסיבה למכות ? ראיתי כבר המון "סיבות". חלק נראו יותר מוצדקות. למשל, כלב חרמן יתר על המידה שמציק לכלבה בצורה קיצונית עד שהוא מקבל כמה ביסים. כל מיני כלבים צעירים שחיים בסרט ומציקים למבוגרים מהם עד שהם מקבלים קצת מכות. כלבים שמתנהלים בטימטום מוחלט ונוהמים ותוקפים ועולים על כלבים. אבל גם כל מיני "סיבות"  מופרעות יותר או, עוד יותר, כמו – ניסית לקחת לי את האצטרובל מהפה בפעם האחרונה, אתה עומד לשלם ,עכשיו ! או נהמת על החבר שלי ? אף אחד לא נוהם על החבר שלי, אני אקרע אותך ! וגם- אתה לא בא לי טוב בעיניים, אני אשנה לך את הצורה ! אבל למעשה, זו תמיד אותה סיבה. ההירארכיה לא מסודרת.  החוקים לא מוגדרים.

אצל חיות מאותו מין בטבע לא תראו הרבה עימותים פיזיים. בטבע אין וטרינרים והמעמדות הם יותר קשיחים. זאב, למשל, שרוצה להתעמת שוקל את הסיכויים שלו ורק אם ממש משתלם לו הוא ילך על זה. אצלנו זה אחרת, כל כלב מגיע עם הבעלים שלו לגינה השכונתית וההירארכיה לא מסודרת. ואז הם מסדרים אותה בעצמם. אתם לא חייבים לתת להם לסדר אותה. המנהיג הוא גם זה שמחליט . בתור בעלים אתם יכולים להחליט בשביל הכלב שלכם. כן, להחליט גם אם תרשו לו להפגין תוקפנות, גם זו צריכה להיות החלטה שלכם. 

בתור התחלה, אם אתם יודעים שיש לכם כלב תוקפן, אל תשחררו אותו מהרצועה. אם הוא מאוד תוקפן, שימו מחסום. רקסי סובל ? חבל מאוד. אבל הוא יסבול יותר אם יפצע, ואתם עוד יותר, אם תאלצו לטייל בין עורכי דין ובתי משפט.  

לרוב, מי שיש לו כלב תוקפן לא משחרר אותו. אבל גם כלבים תוקפנים חייבים לרוץ חופשי מדי פעם, וגם לכלבים רגילים משתחרר לעיתים ההנד ברקס במוח כשהם נתקלים בכלב שמביא להם את הסעיף. גם לכלבים יש אויבים. וגם לכלבים יש כלבים שהם פשוט לא יכולים לסבול מהרגע שהם מניחים עליהם את העיניים, והם פשוט חייבים לעוף עליהם. 

בואו נניח לרגע, שהכלב שלכם הוא מהסוג הרגיל. ואז יש את גינת הכלבים ושם הוא משוחרר עם שאר הכלבים האחרים ואתם גם משחררים אותו בפארק, בלילה, שילך לידכם.

אז זה בדרך כלל קורה. 

סאן טצו כתב כבר לפני כמה אלפי שנים, שהניצחון הכי טוב הוא בקרב שמעולם לא הייתם צריכים להתחיל. קרב לא מתרחש סתם ככה. יש לו סימנים מקדימים, יש הסלמה, ואם אתם עירניים אז לרוב יש לכם המון זמן לעצור את התהליך.

דבר ראשון. לא לזנק בעיוורון. הגעתם לגינת כלבים ? קחו לכם רגע לראות מה קורה מסביבכם ושהכלב יראה מרחוק את כולם ורק אז תשחררו אותו. דבר שני, אל תגיעו עם כלב טעון אנרגטית מהבית. הגינת כלבים זה החלק האחרון של הטיול, לא הראשון. בואו עם הכלב כשהוא כבר רגוע יחסית והוציא קצת אנרגיה. אובר ידידותיות והתלהבות חסרת גבולות נתפסים כאגרסיביות ונימוסים רעים מאוד אצל הכלבים האחרים והם יכולים לנסות לטפל בו כדי להרגיע אותו. לטפל במכות.  

דבר שלישי, אתם צריכים להיות מודעים לשפת הגוף של הכלב. זה לא דורש המון מומחיות. למעשה שפת הגוף של כלב שמתכונן לעוף על כלב אחר, לא שונה בכלום משפת הגוף שלכם כשאתם מתכוונים להתעמת באופן אלים עם אדם אחר.  

זה באמת די פשוט. סורו בלילה לגינה הקרובה לביתכם והתבוננו בריכוז בערסים הצעירים הנמצאים שם. זה שלב הביניים הכי טוב בין אדם לחיה שאפשר להשיג באיזור המרכז. ואמצעי הלימוד הטוב ביותר, באין בסביבתכם חבורת כלבי בר. 

אם תראו ערס עומד כשרגליו בפישוק, כתפיו רבועות, ראשו מורכן מעט, עיניו מסתכלות מלמטה למעלה, כשהן מפוקסות ונעוצות במטרה אחת, והוא עומד קשיח ללא תזוזה- הנה יש לכם מישהו שמבשל קטטה. זוהי עמדת הפתיחה בתנוחה מאיימת. וערסים, קולטים את האמת הפשוטה מאחורי התנוחה והמבט. ובהיותם מי שהם, הם גם לא משקרים לעצמם שזה משהו אחר ממה שזה. (ואולי הם פשוט לא נורא עסוקים בפירושים, אולי הם בכלל לא יודעים מה הולך סביבם והכל זו פרשנות שלי).

עכשיו תוסיפו לזה ארבע רגליים, פרווה (סומרת) וזנב. וזהו. יש לכם את נקודת ההתחלה. 

בקיצור, אתם רוצים לקטוע את הקרב ? זה הזמן להפסיק אותו. עוד לפני שהתחיל. אתם רואים את הכלב שלכם מסתכל ככה על כלב אחר ?  תפקסו אותו על משהו שונה, קראו לו בשם, הסיטו את תשומת ליבו, דחפו אותו, נערו את הרצועה, מצמצו בשפתכם, פקדו עליו לציית לכם. רק שיפסיק לחמם את הכלב השני. ופשוט תסתלקו מהמקום . שלב הנהמות מגיע יותר מאוחר, אל תגיעו לשם בכלל. 

יש עוד שיטה שעובדת כאן טוב, וזה תלוי מאוד במה אתם מחזיקים בבית, אם יש לכם כלב שהוא בעיקר מלא באוויר חם והוא מאיים מאוד יפה כשהוא קשור ברצועה אליכם, וזה בגלל שהוא חושב שתתנו לו גיבוי ותתערבו למענו ושהוא יכול בחסותכם לעשות מה שהוא רוצה כי יש לו גב.. זה הזמן לשחרר אותו ולתפוס מרחק.

ואז במקום הרמבו שראיתם קודם של “תחזיקו אותי, אני אקרע אותו”, תגלו חיה קטנה שזוחלת בכניעות כדי להתחבא לכם בין הרגליים.

זה תלוי במודעות שלכם, ביכולת שלכם לקלוט מה יש לכם ככלב. לרוב, מי שיש לו כלב כזה לא ממש מודע לזה והוא עוד יותר מושך את הכלב לצידו ולפעמים אפילו מרים את הכלב על הידיים, מה שמביא את הכלב לשיאים חדשים של איומים ונהמות. טוב, זה רעיון ממש רע לקחת כלב על הידיים בכזה מצב. לא רק שחיזקתם עכשיו את ההתנהגות ונתתם לו פרס ואישרתם לו שהוא צודק בכל מעשיו ושרק ימשיך ככה. תארו לעצמכם שהחיה השנייה, זו שהוא איים עליה, לא רואה אותו ממטר, וגם אותכם היא לא רואה. במקום שיאכל לכם רק את הכלב, ורק קצת, כי הכלב שלכם מיד יכנע. הכלב שלכם יאכל הרבה יותר וגם ממכם יקחו כמה ביסים. 

אבל בוא נמשיך ונניח שזה לא המקרה, שהכלב שלכם יותר אמיץ ובאמת לא ממש מפחיד אותו ללכת מכות עם המנוול הזה ובעצם הוא ישמח להראות לו מה זה. ומבחינתו עדיף שלא תתערבו. וגם אי אפשר לקחת אותו על הידיים כי יש לכם זאב מעורב עם לברדור, או כנעני, או פוינטר או שנאוצר גדול, או דני ענק. 

טוב, אם זיהיתם את המבטים שעוברים בין שתי הצ'ילבות, ועצרתם, ברכותיי. מנעתם קרב.

ככה הצלחתי למנוע תשעים אחוז מניסיונות הקרב של הכלבה שלי. שהיא ערסית ומחרחרת מלחמה לא קטנה בכלל וכל הסיבות המטופשות למכות שרשומות למעלה, זה סיבות שלה, במיקרים בהם ישנתי בעמידה. 

אך מה קורה אם לא שמתם לב בזמן ? או שהחיה השנייה שאינה בבעלותכם היא זו שזינקה על החיה שלכם  ? 

נכון שפיקחים לא נכנסים למקומות שחכמים יודעים לצאת מהם. אבל לכולנו יש ימים. ביום אחד אני פיקחית, ביום השני רק חכמה ויש ימים שאני ממש מפגרת בכל התחומים או חולה עם חום. בפוסט הבא אתאר מה קורה וכיצד יש לנהוג כשלא שמתם לב בזמן ואתם מוצאים את עצמכם עם קרב כלבים. 

מחשבה אחת על “מניעת אלימות בין כלבית

  1. פינגבק: סיפורים קצרים על אגרסיה – ג | להעיר כלבים מרבצם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s