אל תישאו את שם האליי לשווא

כשהייתי קטנה היו מקריאים לי סיפור לפני השינה . מאוד אהבתי את קובץ הסיפורים "מי יציל את תנינה" ,  המתאר את הרפתקאותיה של המכשפה תנינה והחתול הלבן שלה קורקבן. כשאני לא מבינה משהו הוא נתקע לי בראש, וכך בגיל קטן נתקע בראשי המשפט הזה  מהספר : "מכשפות לעולם לא קוראות זו לזו בשמן האמיתי על מנת שלא לשפשף אותו".

נו, תשאלו את עצמכם, איך אפשר לשפשף מילה ? אז זהו, מסתבר שאפשר. זו מחלה רווחת אצל בעלי כלבים לשפשף את ה"אליי" עד שלא נותר בו ערך.

כל הדרכים מובילות לרומא (או לפחות פעם היו מובילות לשם), וכל תהליך האילוף מוביל ל"אליי". בעיניי זו הפקודה הכי חשובה. היא יכולה להציל את חייו של הכלב ולחסוך לכם צרות רבות. כלב שעושה אליי מעולה אפשר לשחרר מהרצועה במידה גדולה מאוד של ביטחון ושקט נפשי. אני לא יודעת מה אנשים אחרים עושים, לכל מאלף יש שיטה מעט שונה , אני אתאר את שלי –

עיקרון ראשון – אני מהממת!

 כבעלת הכלבה, אני צריכה למצב ולמתג את עצמי כדבר הכי מדליק/נחשק/מדהים בעולם ! כדי שתמיד לכלבה יהיה שווה יותר מכל לבוא אליי וכמה שיותר מהר.

לכן אני אאלף אותה על מנת שיווצר קשר בינינו והיא תתרגל להתייחס אליי בכל מצב. אני אשתמש בקשר עין  במצבים שונים (לפעמים אני אפילו אלמד אותו כפקודה) בפקודה רגלי על מנת שהכלבה תשים לב לתנועות שלי ולמקום שאני תופסת במרחב. ובכלל, ארגיל אותה לעשות כפי שאני מבקשת כי זה משתלם. וזה תמיד כיף.

ובמקביל אני עובדת כבר מההתחלה על אליי.(אם אינכם מאלפים כלב לעבודה/תצוגה/משמעת מתקדמת, אתם לא צריכים את הישיבה מולכם כשהכלב מדביק את חלקו הקידמי לחלק הקידמי שלכם. נדלג על זה.) כל דבר טוב הוא אליי, כשאני קוראת לכלבה לקבל אוכל זה אליי. צעצוע הוא אליי, תשומת לב זה אליי. אני מריצה אותה ביני ובין הבנזוג. כל אחד קורא לה לאליי והיא מקבלת פרסים על זה שהיא באה. בהתלהבות ! ואז עוברים  לבחוץ. בהתחלה במקומות משעממים ואז במקומות מעניינים יותר (כלומר עם יותר גירויים). ואם יש חשש שהיא לא תבוא, אז תמיד יש רצועה ארוכה לעבוד איתה. בהתחלה תמיד עם פרסים. אחר כך רק לפעמים ובסוף לעיתים רחוקות יש פרס בסוף. אבל בעצם, אני הפרס. מה יותר שווה מלבלות בחברתי ? אני אוהבת לעבוד על האליי שלי עם קליקר, אני קוראת וכשהכלבה מסתובבת לעברי אני ישר מקליקה ואז יש ריצה מטורפת לכיווני. כי הקליקר תמיד מסמל משהו טוב והוא תמיד מסמל שפרס מגיע.

אבל את זה באמת אפשר לקרוא בכל מקום. אך יש כמה הדגשים שאיכשהו לא שמים לב אליהם וכך האליי משתפשף, נשחק ומאבד משמעות. ואז מתלוננים שהכלב לא מגיע.

עיקרון שני – "כמה פעמים ספרת עד עשר ושום דבר לא קרה ?"

הבטחות צריך לקיים. במיוחד אם מבטיחים אותן לכלב.

יש את התופעה המכוערת של אנשים שרוצים לתפוס את כלבם, אז הם קוראים לו ,"בובי, קח" . בובי מגיע לקחת ואז נתפס ונלקח בעצמו מגינת הכלבים. מה בובי למד ? במקרה הטוב הוא למד שמשמעות המילה "קח" היא – אנחנו קושרים ולוקחים אותך מהגינה עכשיו. במקרה הרע הוא למד את זה שהמילה קח לפעמים אומרת קח פרס ולפעמים אומרת תפיסה וקשירה ולפעמים משהו אחר. ובסוף היא הופכת לחסרת משמעות והכלב נשאר להחליט בעצמו מה לעשות. והוא יעשה מה שבא לו.

אני לא אוהבת שאנשים שמרמים את הכלב שלהם. הכלב כמובן לא יודע שאתם מרמים הוא חושב שהוא פשוט הבין אתכם לא נכון ולמילה אין את המשמעות שלמד לייחס לה. אבל הוא לא יאמין יותר למילים שלכם. ובצדק. אמון זה דבר שצריך להרוויח. ומי שעושה את זה (מרמה) מפסיד גם את האמון של הכלב, גם כבוד למילים שלו וגם הקשר מתערער מכיוון שהבעלים נתפס כלא יציב ולא צפוי. וכך נשחקה ההגעה לבעלים. למה שמישהו ירצה להגיע אליכם אם לא משתלם לו ? נכון שאתם מדהימים והכל, אבל במקביל אתם לפחות צריכים לדאוג לא לבאס אותו כשהוא מגיע. זה מפחית מוטיבציה. גם אנשים שמתים על העבודה שלהם לא מוכנים לעבוד בחינם. וגם אם בן הזוג שלכם אוהב אתכם הוא לא ישאר איתכם אם תתייחסו אליו רע והוא לא ימשיך להתייחס אליכם יפה אם לא תהיו נחמדים בעצמכם. וכך גם הכלב. הוא יגיע אם ישתלם לו להגיע.

אם אתם רוצים לקרוא לו כדי לקשור אותו דאגו שהוא לא יקשר את שני הדברים יחד. ברוב המוחלט של הפעמים שקוראים לו אל תקשרו ותלכו. רק לפעמים. לרוב שחררו אותו מיד לענייניו.

עיקרון שלישי – אל תשפשפו את שם האליי לשווא

ללמידה של פקודה יש כמה שלבים. השלב בו מלמדים (מה בדיוק הפקודה אומרת), השלב בו מפתחים ומשכללים (מוסיפים קשיים ואלמנטים – מרחק, גירויים שונים) והשלב בו מתחזקים את הפקודה (החיים עם הכלב). וכמו כל לימוד, הוא הדרגתי. אי אפשר לבוא לשיעור ראשון בנגינה על כינור ולצפות שתנגנו כיהודי מנוחין בשיעור הבא אחריו. כלב שלמד לבוא בבית לא יבוא בפארק. וכלב שלמד בבית ובפארק אחד לא יבוא בפארק השני. למרות שאכן יהיה לכם יותר קל בכל ניסיון למידה נוסף.

ולכן, בשלב הלימוד וגם בשלב הפיתוח הכלב חייב תמיד לבוא אחרי שהשמעתם את המילה אליי, פעם אחת בלבד. אחרת הוא יחשוב שהאליי אומר –  בוא אליי לפעמים ולפעמים לא. ואז האליי אומר דבר והיפוכו ובסוף הוא לא אומר כלום. ובכלל לא צריך לחזור על הוראה יותר מפעם אחת. וזה נכון גם עבור היחסים שלנו עם בני אדם אחרים .

ולכן, אם אתם מלמדים אליי ואינכם בטוחים שהכלב יבוא אליכם, אם אינכם בטוחים במאה אחוז (טוב, אולי לא מאה, אלא תשעים אחוז) שהוא יבוא- פשוט אל תקראו לו!

תת עיקרון – "אם תאמינו הוא יבוא"

מוזר כמה אדם כמוני, שלא מאמין במיסטיקה פונה לעזרת האנרגיות והגישות ההוליסטיות כשזה מגיע לאליי. רק אם תאמינו בלב שלם שהוא יבוא, הוא יבוא. ואם אתם לחוצים ומפוחדים – אל תקראו לו ! כי הוא יפחד לבוא אליכם וזו אמורה להיות חוויה חיובית. כל פעם שהכלב מפחד ממכם או מההתנהגות שלכם הוא פחות רוצה לבוא.

אז אל תשפשפו את האליי. כל שיפשוף מוריד מהערך וגורם לניסיונות הבאים להיות חלשים יותר, מועדים יותר לכישלון.

בקיצור, תחשבו רחוק, לא קרוב. כל המחשבה שלכם על האילוף ועל החיים המשותפים עם כלבכם אמורה לכלול גם את העתיד. שמעתי פעם שזה ההבדל בין אדם לכלב. אנחנו יכולים לחשוב במונחים הללו של זמן עתיד ולהתכונן לשם והכלב חי בהווה. למרות שאני מפקפקת מעט בהנחה זו.

ואולי אוסיף ואומר, משהו אחר, שגם עליו שמעתי שהוא יכולת מיוחדת שלנו והוא יתרון של בני אדם על חיות אחרות – דימיון. שימו עצמכם במקומו של הכלב. תחשבו איך הייתם רוצים שינהגו אתכם אם הייתם במקומו. ואם להשתמש בציטוט מהמקורות "אל תעשה לרעך מה ששנוא עלייך" . אז אומנם רעך אינו אדם כמוך אך הוא חברך הטוב ביותר. וזה בטח שווה משהו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s